תמונה מטרידה של המצב בקמפוסים בארה"ב ואירופה לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר: מדוח חדש של JPPI - המכון למדיניות העם היהודי - עולה כי בקרב הסטודנטים היהודים קיימת תחשות פחד. 96% מהם דיווחו על הטרדות.
הדוח, שהתבסס על קבוצות מיקוד ושאלונים בקרב יותר מ-100 צעירים יהודים מהתפוצות, רובם מתחת לגיל 35, מצביע על מגמת ניכור הולכת וגוברת כלפי יהודים, בעיקר בשל הקשר לישראל והזהות הציונית. העדויות שנאספו בקבוצות השיח חושפות מציאות שבה צעירים יהודים חשים ניכור ואיום במרחבים שבעבר נתפסו עבורם כטבעיים.
אחד הממצאים המדאיגים בדוח הוא התחושה הגוברת של פחד וחוסר ביטחון אישי. כ-28% מהמשתתפים דיווחו שאינם חשים בטוחים בקמפוס; 96% ציינו שחוו הפחדה, הטרדה או אפילו תקיפה – רק בשל יהדותם או תמיכתם בישראל. 47% דיווחו על התרחקות מחברים, עמיתים או בני זוג לא-יהודים בעקבות האירועים. במקרים רבים – גם מערכות יחסים אינטימיות נפגעו.
חלק מהסטודנטים היהודים סיפרו על צנזורה עצמית: הם מסתירים סממנים חיצוניים של יהדותם, ואפילו נמנעים מלדבר בגלוי על זהותם: "אני חושב פעמיים אם לענוד מגן דוד או ללבוש חולצה של ארגון יהודי", סיפר סטודנט מניו יורק.
הדוח מתאר תהליך שינוי עמוק שבו יהודים – שבעבר נתפסו כקבוצת מיעוט נרדפת – מוצגים כיום בעיני קבוצות פרוגרסיביות כ"מדכאים לבנים פריוילגים". ישראל, ובפרט הציונות, נתפסות כמייצגות של קולוניאליזם מדכא, ובשל כך יהודים רבים, גם כאלה שמזדהים עם ערכים פרוגרסיביים, מוצאים עצמם מודרים משיח של צדק חברתי. הסטודנטים היהודים מודרים מהפגנות למען זכויות אדם, מוקעים כ"מדכאים", ואף נתונים להטרדות מילוליות ופיזיות – רק בשל יהדותם או הזדהותם (גם אם ביקורתית) עם ישראל.
לפי הדוח, תחושת הזהות של צעירים יהודים עומדת כעת למבחן קשה. הממצאים מצביעים על כך שעבור רבים מהצעירים, הזהות היהודית הליברלית שגובשה בעשורים האחרונים מתנגשת כיום חזיתית עם התפיסות הפרוגרסיביות הרווחות בקמפוסים. בעוד שבעבר זיהו עצמם יהודים רבים כחלק מהקואליציה המוסרית של השמאל – שוחרי שוויון, זכויות אדם, פלורליזם וסולידריות עם מיעוטים – הרי שבשיח העכשווי הם נאלצים לעיתים לבחור צד.
צעירים מדווחים על בלבול, תסכול ותחושת בגידה מצד שותפיהם לשעבר למאבקים חברתיים. "אני צריך לעשות חשבון נפש עם הזהות שלי – כפרוגרסיבי וכציוני", אמר אחד המשתתפים. רבים ציינו כי הם מתרחקים מהשיח הפרוגרסיבי שהיה כה מרכזי בזהותם, וכי התחושה היא של ניתוק גובר מהקבוצות שבעבר היו שותפות טבעיות למאבקים משותפים.
למרות התחושות הקשות – הדו"ח מצביע על זיקה רגשית עמוקה לישראל. כ-65% מהמשתתפים ציינו כי ישראל היא מרכיב "מאוד מרכזי" בזהותם היהודית; רק 8.5% אמרו שהיא "לא מרכזית בכלל". עם זאת, רבים מהם ביקשו להבחין בין תמיכה במדינה לבין תמיכה במדיניות הממשלה. משתתפים רבים אמרו במפורש: אפשר - וצריך - להיות "פרו-ישראלי ואנטי-ממשלתי" בעת ובעונה אחת. חלקם אף מתחו ביקורת על הצורה שבה חונכו: "הוצגה לנו רק תמונה אידיאלית של ישראל – בלי להבין את המורכבות, את הפלסטינים ואת הסכסוך".
מחברי הדו"ח סבורים כי הקונפליקט בין ציונות לפרוגרסיביות איננו רק עיוני – אלא בעל השלכות ממשיות על עיצוב הזהות היהודית של דור העתיד. צעירים רבים חשים קרועים בין ערכיהם הליברליים לבין זיקתם ההיסטורית לישראל.
הדוח מציע לגבש גישות חינוכיות חדשות, שיאפשרו לצעירים יהודים להחזיק בזהות מורכבת, ביקורתית, אך יציבה. בנוסף, יש צורך בהשקעה בשיח פנים-קהילתי פתוח - כזה שמאפשר ספק, התלבטות וזהויות מרובות – מבלי להוקיע או להרחיק.
הדוח, פרי עטם של ד"ר שלמה פישר וד"ר רייצ'ל פיש, עמיתים בכירים ב-JPPI, מציב שורה של המלצות מעשיות לקובעי מדיניות, קהילות וארגונים יהודיים, הכוללות לימודים מעמיקים על ציונות, ישראל והסכסוך הערבי-ישראלי בכל מסגרות החינוך היהודי, תוך עיסוק גם בנקודות מורכבות; יצירת שקיפות במקורות המימון של מחאות אנטי-ישראליות, במיוחד כאשר מדובר בגורמים זרים; לצד צעדים שונים להגנה על הפלורליזם באקדמיה, כמו גם בקהילות היהודיות עצמן.
נשיא JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, *פרופ' ידידיה שטרן, אמר: "זהו מסמך מפכח ומטלטל. הצעירים היהודים מתקשים למצוא את מקומם בתוך הקרע שנפער בין התפיסות הפרוגרסיביות לבין זהותם היהודית, שהייתה שזורה עד לאחרונה בתפיסות אלה ממש. האקטיביזם הפרוגרסיבי רואה ביהודים קבוצה פריוילגית לבנה ומדכאת, ונראה שהדברים כבר פרצו מזמן את המסגרת האקדמית ומחלחלים אל חיי היומיום של הצעירים היהודים.
"הדוח הוא חלק מפרוייקט "הדיאלוג היהודי העולמי" שנועד לשקף את אתגרי ההווה ולפתוח פתח לשיח כן על עתידו של העם היהודי. הדוח מציב שאלות קשות שדורשות מאיתנו, כעם וכקהילה, להתמודד עם המציאות החדשה באומץ וברגישות".
