דמותו של בלעם היא ככל הנראה המבלבלת ביותר בחמשת חומשי התורה. אדם שלא רק אומות העולם, אלא חז"ל עצמם, ייחסו לו כוח נבואי רב. אדם שבאותה עת אפוף באווירת קסמים, ביצר חומרנות בלתי מסופק וברשעות. אני שב להרהורי על אודותיו בכל שנה כשפרשת השבוע , פרשת "בלק" מגיעה. בין השאר הוא מעורר שאלות אקטואליות ביותר ביחס לחברה המודרנית (ובוודאי הפוסט-מודרנית) ובכל הנוגע לאפשרות ההפרדה בין חלקי אישיות האדם. ובמילים אחרות: עד כמה אפשר להינות ואפילו להתפעל מכשרונו של אדם כאשר ידוע לנו שאישיותו בעייתית.
מובן שבסוגיה זאת ישנן דרגות התלבטות שונות. האם הבעייתיות המיוחסת לאותו אדם או לאותה אישה נוגעת לאופיים או דווקא למעשיהם? וכמובן מה החומרה של הצד השלילי המיוחס לאותם אנשים. האם הם נכשלו בעבירה חמורה כמו חס וחלילה רצח או אונס, או בעבירה "מוסרית" קלה יותר.
בלעם ואתונו – ציור של רמברנדט מהמאה ה-17
בהתלבטויות כגון אלה נפגשים לא פעם בתחום המוכר לי היטב - עולם הכתיבה והספרות. כאן אנו נדרשים לעיתים לשאלה האם ראוי לזכות את פלוני בפרס כלשהו למרות התנהגות בלתי ראויה שלו. לא פעם כבר נקבעת הענקת הפרס ולאחריה מגיעות תלונות לא פשוטות לגבי התנהלותו של זוכה מסויים, וכאן הדילמה קשה ביותר. יש לשער שסוג הפרס ישפיע מאוד, ולמשל סביר שנקפיד במיוחד כשאנו עוסקים בפרס לאומי מוביל כגון פרס ישראל.
יש להודות שאמות המידה משתנות עם השנים. דמויות מתחום האומנות שבעבר נהגו "בחופשיות" רבה ביצריהם ובכל זאת היו מקובלות ואף נערצות , לא תזכנה היום לשמחתנו ביחס סובלני שכזה. אולם בתחומים אחרים אמות המידה דווקא נסוגו לאחור. דומני שגם בתחום הפוליטי וגם בתחום העסקי , ההתעלמות היחסית מכשלים מוסריים, ולעיתים גם חוקיים, דווקא גברה. הדבר חל אפוא בשני תחומים שכיום מרוכז בהם כוח חברתי עצום, ומשום כך היה ראוי להקפיד בהם הרבה יותר.
סופו של בלעם היה רע ומר, וזאת לאחר שלא הסתפק בסיפוק יצריו בתחום הכבוד והקניין, אלא הכשיל את עם ישראל בעבודת אלילים וזנות. ובכל זאת בלעם זכה לומר בנבואה פסוקים מדהימים אשר נכנסו ליסודות המסורת שלנו. האמירה "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" מהלכת עימנו על פירושיה השונים בכל ימי דברי ישראל. וכמובן את פתיחת סידור התפילה שלנו מעטר הפסוק הנפלא: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". היהודי המתפלל פותח את תפילתו באמירה נבואית אמיתית שנאמרה על ידי בלעם.
במובן זה חז"ל נקטו כדרכם בהחלטיות ובאומץ. ואולי דווקא כאשר ברכה עמוקה שכזאת מגיעה מפיו של רשע מאומות העולם, כזה שזכה גם לנבואת אמת המובאת בתורה עצמה, ערכה רב במיוחד.
פרופ' מירון ח. איזקסוןצילום: דינה גונהדמותו של בלעם ממשיכה להיות רלבנטית לכל הדורות גם במשמעויות נוספות. קשה להשתחרר מהתמונה האירונית ביותר שבה האתון של בלעם רואה שהדרך חסומה על ידי מלאך ואילו בלעם, הרואה את עצמו לכאורה כמקור הברכה והתבונה, אינו מבחין כלל מה לפניו.
האם אין כאן רמז ברור לכל אלה המתיימרים לראות ולצפות את העתיד הלאומי, להפנים עד כמה כבני אנוש הם מועדים לטעות בדברים האישיים והאלמנטריים ביותר? וכמובן אי אפשר להתעלם משמו של בלעם. לא רק שכפי שלמדנו יש כאן אמירה של טינה לעם ישראל בלי-עם. ייתכן שיש כאן גם אולי נטיה שלו לזלזל בעם כלשהו באשר הוא ולהחשיב ולקדש רק את נתיניו ועושי דברו, שאינם ראויים לשיטתו להיות בני עם השווים בזכויותיהם. אך לעניות דעתי יש כאן עוד מעבר לכך: בלעם עלול לייצג את התפיסה של בלי-עִם. דהיינו הנטיה להתרכז באמת מידה אנושית אחת ולסרב לכל שילוב של מתינות ופשרה. מנגד לכך חיינו במדינתנו האהובה והמיוסרת מחייבים תפיסה של "עִם". תורה ודרך ארץ, יהודית ודמוקרטית, לימוד תורה ושירות צבאי הולם וכן דוגמאות נוספות. ברכותיו של בלעם ניצחו את נטיית הקללה שלו, אבל הסכנה הרבה במידות השנאה והתאווה שלו אסור שתישכח.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
