מאז הבחירה בדנה אינטרנשיונל להדלקת משואה עלו קריאות מחאה, ובהם קולות מצד ארגונים ורבנים חשובים ומכובדים. טענה חוזרת ונשנית היא שמהתורה משמע שיש רק זכרים ונקבות, שהרי כתוב "זכר ונקבה ברא אותם", ולה מצטרפת טענה על כך שהתורה והטבע מחייבים זוגיות בין גברים לנשים בלבד. אם כך – משתמע שהבחירה היא נגד התורה ונגד הדתיים והמאמינים, ומכאן שחובבי הדת והמסורת מנועים מלצפות בטקס המשואות.
אני מבקש לשים בצד את הדיון ההלכתי בשאלת האיסור לראות את הטקס, ולהשהות את הדיון הפוליטי בשאלת מניעת אדם מלהשיא משואה בשל אורח חייו, ולמקד את תשומת הלב בנקודות אחרות.
פסוקי התורה אינם סוגרים את הדיון – וכבר חז"ל הכירו בגיוון מגדרי
אכן, בתורה כתוב "זכר ונקבה ברא אותם", אולם אין בכך סוף פסוק. הקולות המוחים מבליטים דווקא את גודל החידוש של חז"ל, שהוסיפו כבר בימי קדם למינים המוכרים מהתורה גם את האנדרוגינוס והטומטום. חז"ל אומנם לא כינו מצבים אלו בשם "גיוון מיני", אך גם לא התכחשו לקיומם – להפך: הם נירמלו אותם ודנו במעמדם ההלכתי ובאופן השתלבותם בקהילה.
יש פוסקים שסברו ששינוי הגוף משנה את ההתייחסות ההלכתית
דיוניהם של חז"ל במעמדם של הטומטום והאנדרוגינוס הם דוגמה מוקדמת להכרת הגיוון המגדרי. גם במאות ה-19 וה-20, לנוכח ההתפתחויות הרפואיות, נמשכו דיונים אלה.
כך, למשל, הרב חיים פלאג'י סבר שאישה נשואה שמינה השתנה לגבר אינה זקוקה לגט. עשרות שנים אחר כך, הרב אליעזר יהודה ולדנברג ("ציץ אליעזר") דן במי שמבנה גופו אינו תואם את המבנה הגנטי שלו. הרב ולדנברג עסק בשאלה האם שינוי במבנה הגוף משנה את ההתייחסות ההלכתית, והשיב תשובות שונות בהקשר זה (ראו: מאמרה של פרופ' רונית עיר-שי בשנתון המשפט העברי תשע"ו-תשע"ח).
דוגמאות אלה מראות שלא רק שההלכה הכירה בקיומם של מצבים מגדריים מגוונים, אלא שגם שינויים גופניים ממשיים זכו להתייחסות הלכתית שעשויה לשנות מעמד אישי-הלכתי.
השיח נגד להט"ב מתעלם מההלכה ובכך הוא עצמו "פרוגרסיבי"
הקולות הקוראים נגד טרנסג'נדרים הם חלק משיח רחב יותר המתנגד לכל היבט של חיי להט"ב. מעניין לראות כי חלק מהמתנגדים ללהט"ב אינם מבססים את עמדותיהם על עיון הלכתי. הם מתעלמים מהבחנות יסודיות כמו ההבדל בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן (מדברי חכמים), ובין איסורים להרחקות.
כך, למשל, נשללת האמירה "אמא ואמא זה לגיטימי" אף על פי שאין איסור הלכתי ששתי נשים יגדלו יחד ילדים. למעשה, בכל מערכת נישואים מהעבר שבה גבר אחד נשא שתי נשים או יותר, זה כנראה מה שקרה, במקרה שהגבר נפטר והשאיר את האלמנות עם הילדים. נוסף על כך, כשחז"ל התייחסו ליחסי אישות בין שתי נשים, הם התייחסו רק לסוג אחד של קִרבה גופנית, והשאירו את שאר יחסי הקִרבה השונים ללא התייחסות הלכתית.
באופן דומה, התורה אסרה סוג מסוים של קרבה גופנית בין שני גברים, ומי שחיים חיי זוגיות ונמנעים ממעשה הקרבה הזה אינם עוברים על האיסורים הנזכרים בתורה, וייתכן שבזוגיות שלהם אינם עוברים על איסורים כלל.
"חביב אדם שנברא בצלם": דנה אינטרנשיונל בחזרות לטקס המשואות
המאבק האקטואלי ב"פרוגרס" למעשה מתעלם מן ההלכה עצמה, ומשתמש במונחים של "מלחמת תרבות", תוך ויתור על דקדוק הלכתי מקובל. במובן הזה – זוהי עמדה "פרוגרסיבית" בעצמה.
חכמים, אנא, היזהרו בדבריכם
בהיעדר איסור הלכתי ברור, על השיח הדתי להימנע מקריאות גורפות נגד להט"ב. יושר הלכתי דורש שנבחין בין רמות שונות של חומרה הלכתית, ונזכור: "כשם שאסור להתיר את האסור – כך אסור לאסור את המותר".
אולי בדומה לדרך שבה חז"ל הרחיבו את המבט על גיוון מיני ביחס למה שנאמר במפורש בתורה, גם בדורנו אנו קרואים להימנע מהסתמכות מעורפלת על הדת והאמונה כמנוף להשפעה במאבקי זהות וערכים, ולאמץ מבט הלכתי מחודש ואחראי על ההתפתחויות החדשות.
- הרב ד"ר אביעד הולנדר הוא חבר בארגון רבני ורבניות בית הלל, וחבר סגל במכון מנדל למנהיגות
