שתי סטודנטיות חרדיות, שסירבו לפתוח מצלמה בשיעורים מקוונים בזמן הקורונה - לאחר שהתייעצו עם רבנים, תבעו את אוניברסיטת חיפה בטענה שנגרם להן נזק. הן תבעו פיצויים בגובה של 359 אלף שקלים, אך בית המשפט דחה את התביעה שלהן.
התובעות משתייכות לזרם חרדי שנמנע לחלוטין משימוש באמצעי תקשורת "חכמים", ובכלל זה הן אינן עושות שימוש ביישומים של שיחות וידאו. השתיים למדו בתוכנית הלימודים של האוניברסיטה לתואר שני בייעוץ חינוכי, שהתקיימה במכללה בבני ברק, המיועדת לציבור נשים חרדיות.
כשפרצה מגפת הקורונה, הלימודים שעד לאותה עת התנהלו באופן פרונטלי, הפכו למקוונים, באמצעות זום. תחילה אפשרה האוניברסיטה לתובעות להשתתף בשיעורים המקוונים באמצעות מכשיר טלפון "פשוט" וללא הפעלת מצלמות. כך סיימו השתיים בהצלחה את שנת הלימודים הראשונה.
אולם, בשנת הלימודים השנייה דרשה האוניברסיטה מכל הסטודנטיות להפעיל את המצלמות במהלך השיעורים. למעט התובעות, כל הסטודנטיות בתוכנית נענו לדרישת האוניברסיטה, אולם התובעות לא הסכימו לפתוח מצלמה, והבהירו כי אמונתן וערכיהן הדתיים אינם מאפשרים להן להפעיל את המצלמות.
במהלך ההליך הובהר כי מניעה זו נובעת בעיקר מכך שהשיעורים מצולמים ומוקלטים, ולכן גם מי שאינו משתתף בתוכנית יכול לצפות בהן. עוד הבהירו התובעות כי הן נועצו ברבנים שהורו להן שאסור להן להיענות לדרישה זו. בסופו של דבר, התובעות טענו כי נאלצו להפסיק את לימודיהן מסיבה זו.
לטענת התובעות, לא הייתה מניעה מצד האוניברסיטה לאפשר להן להמשיך בלימודיהן ללא הפעלת המצלמות. עוד הן טענו כי החלטתה של האוניברסיטה שלא לאפשר להן להשתתף בשיעורים ללא הפעלת המצלמות, נבעה מכך שהמוסד האקדמי לא התייחס ברצינות לאיסור ההלכתי שחל עליהן, זלזל בהן ולא נתן משקל ראוי לבעיה.
מנגד טענה האוניברסיטה, באמצעות עורכי הדין מעוז רוט ואלחנן אינדיג, ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות', כי הציבה דרישות אקדמיות לגיטימיות, שהותאמו לתקופת הקורונה. לטענת האוניברסיטה, יש לה סמכות בלעדית לקבוע את הדרישות האקדמיות המינימליות לשם הענקת תואר אקדמי לתלמידיה. לטענתה היא פעלה כדין ואף לפנים משורת הדין, תוך שהציעה לתובעות פתרונות מגוונים כדי שיוכלו להמשיך ולהשתתף בתוכנית הלימודים ולהשלים את התואר. באוניברסיטה טענו עוד כי למרות שהשתיים סירבו לכל ההצעות, אפשרה להן האוניברסיטה להשהות את הלימודים ולהמשיכם בשנה שלאחר מכן.
השופט אודי הקר מבית משפט השלום בבת ים דחה את תביעת הסטודנטיות והורה כי עליהן לשלם לאוניברסיטה את הוצאות ההליך בסך 5,000 שקלים. השופט קבע כי הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שאכן חל על התובעות איסור הלכתי להשתתף בשיעור המתנהל עם מצלמות פתוחות. "אני מכבד את אמונתן של התובעות ואין בפסק דין זה כדי לבקרה או למתוח עליה ביקורת בכל דרך שהיא. באופן דומה, אין בפסק דין זה כדי להתערב בהחלטות המקצועיות של הנתבעת (האוניברסיטה - ל"ד) ובקריטריונים שהציבה כתנאי להענקת תואר אקדמי. הסמכות לקבוע את הדרישות האקדמיות מסורה לנתבעת. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לא מצאתי שהתנאים שהציבה הנתבעת הם בלתי סבירים בנסיבות העניין".
עוד קבע השופט הקר כי "גם אם התובעות חשו פגועות או מושפלות לא מצאתי כי היה במעשי אוניברסיטת חיפה כדי להשפילן או לבזותן. התנהלות הנתבעת הייתה עניינית והעובדה שהציעה לדבר עם רבנים על מנת שאלו יתירו לתובעות לעשות שימוש במצלמות, אינה מעידה על זלזול, אלא על ניסיון למצוא פתרון".
מעורכי הדין מעוז רוט ואלחנן אינדיג, ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות', המייצגים את אוניברסיטת חיפה, נמסר: "אנו שמחים כי בית המשפט קבע שאוניברסיטת חיפה הפעילה את שיקול הדעת האקדמי המוקנה לה באופן הוגן וראוי. בין היתר אפשרה האוניברסיטה לתובעות להקפיא את הלימודים ולשוב בשנת הלימודים הבאה באופן פרונטלי, ומשבחרו התובעות שלא לקבל את ההצעה ולסיים את הלימודים, השיבה להם הנתבעת את שכר הלימוד של אותה שנה. הכול תוך התנהגות מקצועית ומכבדת. פסק הדין מדגיש גם את זכותה של האקדמיה להציב סטנדרטים ההכרחיים מבחינתה להוראה אפקטיבית, כלי חשוב שמאפשר לאקדמיה הישראלית לשמר את מעמדה ועצמאותה".
טרם התקבלה תגובת עורכי הדין של הסטודנטיות.
