יעקב פרבר, ממובילי שילוב החרדים בצה"ל בשנים האחרונות, נפטר בגיל 32 בלבד ממחלה קשה. פרבר, חסיד בעלז ואב לשישה, התגורר בגבעת זאב. רק לפני כשלושה חודשים נולדה בתו הקטנה. הוא היה ממייסדי "מעלות צור" – מסלול שגייס חרדים לתפקידים טכנולוגיים בצה"ל, לשירות צבאי ללא מדים.
לפני המלחמה פעל פרבר לשילוב חרדים בשוק העבודה. הוא יזם את הקמת עמותת "לעבדה", שפעלה להכשיר אברכים לכניסה לשוק העבודה, אבל אחרי ההכשרות התקשה למצוא להם פרנסה. לאחר פרוץ המלחמה פעל פרבר לחבר בין אברכים לצבא, תוך שמירה מרבית על אורח החיים החרדי.
במהלך המלחמה, קבוצה של חרדים שהתגייסו במסגרת שלב ב' העלו בפני פרבר רעיון: לפתוח מסלול שבו תהיה הכשרה מקצועית ושירות בצבא בתפקיד טכנולוגי. "מה שהיה חשוב לי כשיצאתי לדרך זה לארגן מסמך זכויות שמעגן את הזכויות של החבר'ה שיתגייסו – הם נכנסים חרדים ויוצאים חרדים. הקמנו תוכנית שבה יש הכשרה צבאית קצרה, קורס מקצעי ואז שיבוץ בעבודה", סיפר פרבר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" לפני מספר חודשים.
אחד התנאים שהציב פרבר לצבא היה שהחיילים במסלול ישרתו ללא מדים. תנאים נוספים היו שהתוכנית תהיה מיועדת לנשואים בלבד, רק למי שלא לומד בישיבה, ורק למי שמתייעץ עם רבנים ולא מנותק מהעולם הרבני.
פרבר סיפר בשעתו שסוגיית הגיוס אינה כה חד-משמעית בקרב מנהיגים חרדים, כשמתייעצים איתם לגבי חסידים ספציפיים בקהילתם. "יש רבנים שאומרים בכללי לא להתגייס, אבל אם מישהו יבוא אליהם באופן פרטי ויציג את המסלול שהוא הולך אליו, מה התנאים, מי מלווה אותו – הם יסכימו", תיאר. "יש אדמו"ר מוכר שהתקשר אליי ואמר לי, 'יש לי כמה חסידים שהולכים אליכם'. חצי שעה הצגתי לו את המסלול. אחרי זה הוא אמר, 'יעקב, אני אומר להם להתגייס, אבל יש תנאי אחד: אתה שומר את הטלפון שלי וכל בעיה שיש אתה אומר לי'. הוא שולח אנשים לצבא למסלולים שלנו ויש שביעות רצון".
יעקב פרבר (משמאל) לצד רנ"ג ע', רע"ן חרדים בגדוד 388 בחיל התקשוב, וסא"ל י', מג"ד 388
(צילום: מעלות צור)
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" סיפר פרבר: "הבאתי מנהל עבודה חרדי, אחריו הגיעו גם מהנדסים ואחראי בטיחות חרדים ועוד שנתיים נגיע גם לפועלי בניין. כרגע האמון בין הצבא לחרדים נמוך. כשיבואו אותם תומכי לחימה, הם יספרו למשפחה איך עומדים בכל התנאים והאמון ייווצר מאליו".
הרב יונתן רייס, גיסו של פרבר ומייסד רשת ישיבות ההסדר החרדיות "חדוותא", ספד לו: "הוא היה בן אדם מדהים, ערכי. בחמש השנים האחרונות, כשהיה חולה וסבל מאוד, הוא היה מונע מתוך שליחות גדולה מאוד לסדר לאברכים פרנסה. הוא קיבל גושפנקה מגדולי ישראל לעשות את זה בשילוב הצבא אחרי שבעה באוקטובר, ולקח את הדברים מאוד ברצינות. הוא ליווה את האברכים, את כל מי שהגיע, בצורה משמעותית מאוד".
רייס סיפר כי "גם כשהיה הרבה בבית חולים, במצבים מורכבים מאוד, תמיד היה זמין, ממש כמעט עד לרגע האחרון, לכל מה שהיה צריך ולכל בעיה. זו הייתה מבחינתו שליחות גדולה: מצד אחד לתת לאברכים פרנסה ראויה ומכובדת, ומצד שני, כשאברך יוצא לשוק התעסוקה, שיעשה את זה תוך כדי כיבוד החברה הישראלית. את החיבור הזה בין המגזרים, בתוך המקום החרדי העוצמתי, הוא ראה כערך גדול מאוד". עוד הוא העיד: "איפה שהייתי הולך בצבא, או כשהייתי פוגש אנשים חילוניים שהיו איתו במגע – תמיד העלו אותו על נס, על העוצמה והנחישות, ועם החרדיות הבלתי-מתפשרת".
