בין אינספור סיפורי ההצלה מתקופת השואה, ישנם גם כאלה שלא זכו להכרה – כמו סיפורו יוצא הדופן של קונדן לאל גופטה מהודו. גופטה, שלא היה לו כל קשר מוקדם לאירופה או לקהילה היהודית, פגש במקרה זוג יהודים בבית חולים באוסטריה – והמפגש הזה שינה את חייו, ובעיקר את חייהם של 14 יהודים שזכו להינצל בזכותו. סיפורו נחשף כעת בכתבה ב-BBC.
בשנת 1938, כשגרמניה הנאצית סיפחה את אוסטריה והאנטישמיות גאתה, נסע גופטה, אז בן 45 מפנג'אב, להיבדק אצל רופא מומחה בוינה בשל בעיות רפואיות. בבית החולים פגש את לוסי ואלפרד וקסלר, זוג יהודים צעירים שסיפרו לו על הרדיפות ההולכות ומחריפות נגד הקהילה היהודית. באותו רגע הבין גופטה שהוא לא יכול להישאר אדיש.
ב-BBC נכתב כי כמי שהיה בעל עסקים מצליח בהודו, גופטה רקם תוכנית יצירתית ומסוכנת: הוא יקים חברות שהמטרה היחידה שלהן היא להנפיק ליהודים מאוסטריה אשרות עבודה בהודו – הדרך החוקית היחידה לעזוב את המדינה באותה תקופה. לעיתים הקים עסקים אמיתיים, ולעיתים פשוט המציא חברות ומשרות שלא היו קיימות.
כדי להפוך את התרמית למושלמת, גופטה פרסם מודעות דרושים בעיתונים אוסטריים, בהן חיפש עובדים מיומנים המעוניינים לעבור להודו. כמה אנשים נענו - והוא דאג להנפיק עבורם אשרות ולעזור להם להימלט. "המזימה כולה התנהלה בשקט גמור", סיפר ל-BBC נכדו, ויני גופטה, שכתב בשנה שעברה את הספר "הצלה בווינה" על סבו. "הוא לא שיתף את הרשויות הבריטיות או ההודיות. גם משפחתו שמעה על כך רק חודשים לאחר שחזר לביתו".
בין היהודים שהציל היה עורך הדין פריץ וייס, שנאלץ לנקות את הרחוב מול ביתו לפי פקודת הנאצים – והסתתר בבית חולים. גופטה הציע לו עבודה ב"סוכנויות קונדן", חברה שלא הייתה קיימת – וכך הצליח וייס להגיע להודו ובהמשך להגר לאנגליה. גם הנס לוש, איש טקסטיל שהגיב למודעה בעיתון, קיבל עבודה פיקטיבית ב"קונדן בגדים" – והוזמן לביתו של גופטה בבלודהיאנה. הוא לא הסתגל לחיים שם, ועבר בהמשך למומביי.
יהודים נוספים שקיבלו את הסיכוי להתחיל מחדש היו אלפרד שפרנק, לשעבר בעל מפעל לדיקטים, זיגמונד רטר, איש עסקים בכלי עבודה, ואלפרד וקסלר, אמן עץ. כולם קיבלו את הסיכוי להימלט מהנאצים בזכות התעוזה והאכפתיות של אדם זר ממדינה רחוקה.
קונדן לאל גופטה מעולם לא ביקש הכרה על מעשיו. הוא מת מהתקף לב בשנת 1966, בגיל 73, מבלי לדבר רבות על הפרק הזה בחייו. רק עשרות שנים לאחר מותו, כשאמו של ויני חלקה עם בנה את הסיפור – התחיל תהליך של גילוי שהפך לספר תיעודי ולמחווה מאוחרת לגיבור אלמוני.
