ב-9 במרץ פרסם העיתונאי הבריטי ניקולס פוטר, הכותב עבור היומון הגרמני "טאגסצייטונג" (Die Tageszeitung), מאמר שבו התנגד להגדרת המלחמה ברצועת עזה כ"רצח עם". המאמר עורר זעם בקרב קוראי העיתון, שרובם מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בגרמניה ומגלים עוינות רבה לישראל ואהדה לפלסטינים. המאמר שעלה לרשת נסגר לתגובות במהרה. יומיים לאחר מכן, פרסמו עורכות העיתון את שאט הנפש שלהן מהרדיפה האלימה אחרי פוטר (וחופש העיתונות), הן ברשתות החברתיות והן ברחובות ברלין, והביעו את תמיכתן בעיתונאי, שכותב בעיקר על אנטישמיות, גזענות ועליית הימין הקיצוני.
במאמר התמיכה מציינות העורכות במפורש את המלחמה של ישראל ברצועת עזה וסיקורה. אבל מתברר שהזרעים לאינתיפאדה נגד פוטר – שכתב בין השאר גם לגארדיאן והארץ, וכתב יחד עם שטפן לאוור ספר על אנטישמיות בתרבות השוליים – נזרעו כבר לפני חודשים, כשכתב תחקיר על נושא אחר: פורטלים שמפרסמים תעמולה אנטי מערבית במימון רוסי.
3 צפייה בגלריה
"כבר כמה שנים שאני מטרה לאקטיביסטים פרו-פלסטינים". ניקולס פוטר
(צילום: אולגה בלאקבירד)
באמצע אוקטובר דיווח פוטר על פורטל בשם "רד" הפועל מברלין וצובר פופולריות גדולה במהירות. האתר, שזיהה את עצמו עם תנועות מרד וקשור לשמאל, היה מתחילתו אנטי-ישראלי, זיהוי שהתגבר לאחר טבח 7 באוקטובר. האתר וכתביו, דיווח פוטר, פרסמו חומרים מתוך ההפגנות הפרו-פלסטיניות האלימות בקמפוסים, ממקומות שאף כלי תקשורת לא קיבל גישה אליהם. כשגרטה טונברג הגיעה לברלין ביום השנה למתקפת הטרור, להפגנות תחת הסיסמה "תהילה להתנגדות", היא התראיינה לפורטל והריאיון איתה קיבל 360 אלף צפיות ב-X (טוויטר לשעבר). הפורטל גם ראיין טרוריסטים מחיזבאללה ומהחות'ים, חלק מהם לציון שנה לטבח, ודנו איתם ב"פריצה מכלא עזה".
פוטר מציין בתחקיר כי למעשה מדובר בפורטל שהוא חלק ממערך התעמולה של הקרמלין, המשכו של "רדפיש" שנסגר לאחר שהתבררו הקשרים שלו למוסקבה, והוא נועד לייצר אי יציבות במערב על ידי שתילת דיסאינפורמציה. פוטר גם מצא שהפורטל הברלינאי היה רשום תחת חברות קש באיסטנבול, ככל הנראה כדי להימנע מהסנקציות נגד רוסיה. "רד" ענה לתחקיר ובסוף התגובה חתם: "פלסטין תשוחרר – מהנהר ועד הים". בדצמבר פרסם פוטר בג'רוזלם פוסט תחקיר על "רד" ואתרים אחרים מהשמאל הקיצוני שנהנים מתמיכה רוסית או איראנית ומפרסמים תוכן אנטי-ישראלי, כולל תיאוריות קשר אנטישמיות.
"כבר כמה שנים שאני מטרה לאקטיביסטים פרו-פלסטינים, גם ברשתות וגם בחיים עצמם", מוסר פוטר ל-ynet, "ההתקפות הללו הם הרבה מעבר לביקורת מוצדקת על עיתונאי, והן כוללות השמצות, העלבות ואיומים. הספר שלי על האנטישמיות בתרבות השוליים הפרוגרסיבית יצא לאור חודש לפני שבעה באוקטובר. חלק מההקראות והדיונים עליו יחד עם מי שכתב איתי את הספר הופרעו על ידי מפגינים והיו זקוקות להגנת המשטרה".
הסלמה באלימות נגד עיתונאים
באמצע דצמבר יצא "רד" במסע הסתה נגד פוטר, וכינה אותו "תומך רצח עם, ציוניסט וחלק ממכונת התעמולה הפרו-ישראלית". "רד" גם השתמש בעובדה שפוטר התקבל לתוכנית חילופי עיתונאים גרמנית בירושלים, באירוח הג'רוזלם פוסט, כהוכחה לכך שהוא עיתונאי "מגויס" (פוטר שהה בישראל בין נובמבר לפברואר, והשתתף בתוכנית החל מדצמבר).
הקמפיין הזה, והעובדה שפוטר כתב מתוך השמאל נגד חלקים מהשמאל ונגד האנטישמיות תחת המסכה שלו, הפכו אותו במהרה ממטרה וירטאולית ברשת למטרה בחיים האמיתיים: סטיקר עם דמותו תחת הכיתוב "בן זונה גרמני" הודבק במקומות ציבוריים רבים בברלין, ובמקרים קיצוניים אפילו נשמעו איומים על חייו.
"מאז דצמבר ההתקפות נהיו הרבה יותר אינטנסיביות, לאחר שפרסמתי את התחקיר על 'רד', התמיכה שלו בקבוצות טרור פלסטיניות, המקורות הכספיים העמומים שלו והקשר שלו לתעמולה רוסית", מציין פוטר. "הרבה מאוד פעילים פרו-פלסטינים הדהדו את הקמפיין שלפיו אני כל כך טוב בתעמולת 'רצח העם' שאפילו שכרו את שירותיי בישראל, כשהאמת היא ששהיתי שם במסגרת מלגת חילופי עיתונאים בינלאומית. מיד אחר כך התחילו להופיע הסטיקרים".
"אני כותב באופן ביקורתי מאוד על נתניהו, על ההתקפות שלו על מערכת המשפט והתקשורת, על הקואליציה הימנית שלו ועל היד הקשה בעזה", לדבריו, "אבל אני מתנגד להגדרה של המלחמה כ'רצח עם' ואני חושב שמקורה באנטישמיות. אני גם כותב הרבה על הצפת האנטישמיות מאז שבעה באוקטובר".
מחאות פרו-פלסטיניות ופרו-ישראליות בברלין
(צילום: רויטרס)
לפי איגוד העיתונאים הגרמני, בשנה האחרונה נרשמו 118 תקיפות של עיתונאים בהפגנות, 66 מהן בהפגנות פרו-פלסטיניות בגרמניה. לפי "עיתונאים ללא גבולות", ההפגנות הללו עברו את הפגנות הימין במספר מקרי האלימות והתקיפות נגד עיתונאים. החודש שני עיתונאים יהודים ועוד שני אחרים הותקפו – על ראשו של אחד מהם נשפך תה חם – במהלך הפגנה אנטי-ישראלית בברלין. בינואר הותקף איש טלוויזיה בהפגנה אנטי-ישראלית בלייפציג, נפגע בראשו ונאלץ להתאשפז. מוקדם יותר, ביולי, עקבו שני מפגינים פרו-פלסטינים אחרי עיתונאי איראני בברלין לביתו, ואיימו עליו בסכין. זהו מדגם מזערי של אלימות השמאל הרדיקלי הפרו-פלסטיני נגד כל מה שנתפס ביניהם פרו-ישראלי או יהודי, בלי קשר למציאות. ברלין, כביכול בירת הליברליזם ומגון הדעות, הפכה מוקד לרעל של הסתה וקמפיין שנאה והשמצה נגד עיתונאים.
"זו בושה ואסור לנו לקבל את זה", אומר פוטר. "מדובר בהתקפה, בעיקר של אנשים מהקמפיין האנטי-ישראלי, על חופש העיתונות ועל הדמוקרטיה עצמה. אסור לאפשר לפעילים רדיקלים לאיים על העיתונות דרך השמצה, איומים ואפילו אלימות פיזית. עד עכשיו אלה דברים שהייתי עֵד אליהם רק מהימין הקיצוני או מקבוצות של תיאוריות קשר אנטישמיות. השמאל הופך להיות יותר ויותר אוטוריטרי. הם לא רק תומכים בקבוצות טרור אסלאמיות כמו חמאס, אלא שהם יוצאים נגד עמודי התווך של הדמוקרטיה, והם מוכנים לשתף פעולה עם תקשורת תעמולה במימון רוסי, קטארי או טורקי, כדי להשיג את המטרות שלהם".
"המקרה של ניקולס פוטר משרת כאזהרה לכך שקבוצות רדיקליות מנסות לחתור נגד התקשורת", נמסר מהמועצה המרכזית ליהודי גרמניה, "אנחנו מכירים את ניקולס פוטר כעיתונאי אמיץ שרק מתעניין באמת שבסיפור. כל מי שמאיים או משמיץ אותו לא יכול להתווכח איתו. אסור לנו כחברה להרשות זאת".
"אין לי בעיה עם ביקורת אובייקטיבית", אומר פוטר, "אבל הקמפיין הזה גורם לי לדאגה גדולה. הוא ממתג אותי כאויב שכל האמצעים נגדו כשרים. כשמתחיל קמפיין של הסתה ואיומים, צריך רק בן אדם אחד שיחליט שהוא מוציא אותו לפועל. יש אנשים רבים שתומכים בי בקמפיין נגדי, אבל יש לא מעט אקטיביסטים, בעיקר מהשורות האגרסיביות של אנטי-ישראל ואנטי-אימפריאליזם, שמנסים להצדיק את ההתקפות עליי ולהפוך אותן ללגיטימיות".
עיתונאים רבים בגרמניה החליטו לפרוש מסיקור ההפגנות הפרו-פלסטיניות בגלל הפחד מפעולה נגדם ומסימונם כאויבים. רשימות של עיתונאים "אויבים" מסתובבות בברלין. זו תחילתה של ספירלה אנטי-דמוקרטית ואנטישמית בכסות דמוקרטית-ליברלית.
ביום שלישי פרסם פוטר מאמר ב"טאגסצייטונג" תחת הכותרת "אינתיפאדה נגד התקשורת". אחד המגיבים נגדו היה ישראלי המשויך לשמאל הגרמני. "חשבתי להפסיק לכתוב על אנטישמיות ועל ישראל לזמן קצר", אומר פוטר, "אבל אני חושב שזה מסר פטאלי. אני לא אניח שיאיימו עליי או על חופש העיתונות. אבל זה משפיע כמובן על החיים הפרטיים, כשרואים קולגות מותקפים או שומעים שיש רשימה עם שמות וכתובות של עיתונאים שהאקטיביסטים לא אוהבים".
