לקראת החופש הגדול, פנה הרב אריאל בראלי למוסדות חינוך שונים במגזר הדתי-לאומי והציע להרצות על ספרו החדש "גבולך שלום – חברה ומוגנוּת כהלכה", שעוסק בסוגיות של התייחסות ההלכה לפגיעות מיניות ולמניעתן, בהעלאת המודעות לפגיעות מיניות ובניסיון להטמיע שיח חדש בקרב ציבור שומרי המצוות.
"תקופת החופש הגדול מאופיינת בחשיבות רבה של יצירת קשרים חברתיים, פיתוח אמון בזולת ובניית יחסים חברתיים תקינים", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "לעומת זאת קיימת חובה מוסרית והלכתית להכיר ולחזק את מנגנוני ההגנה שיעזרו לצעירים לסמוך על תחושות הבטן שלהם כאשר הם חשים שיש מקרה שעובר את הגבול".
4 צפייה בגלריה
הרב אריאל בראלי (מימין) לצד הרב אהרון כהן והרב שמואל אליהו בהשקת הספר
(צילום: משפט לעם)
לדבריו, אותם צעירים "עלולים להיכנס למצבים עם סיכון רב לפגיעה מינית. המטרה הייתה לפתוח את הנושא עם הצעירים – להכיר את מידת החומרה והפגיעה הרגשית, הנפשית והרוחנית הנגרמת כתוצאה מפגיעה מינית – ולתת כלים מעשיים לזהות ולהתרחק מפוגעים".
מה התגובות שקיבלת?
"גיליתי שאנשי חינוך רבים מעדיפים לסגור אוזניים. היו כאלה שאמרו: 'אתה רוצה ללכלך? אצלנו לא קורים דברים כאלה, הבנות שלנו צדיקות'".
איך אתה מסביר את הניתוק הזה, שמזכיר את המצב בחלק מהציבור החרדי?
"העולם הדתי בנוי בצדק על התפיסה של 'עולם חסד ייבנה' ועל 'חזקת כשרות' – הקדוש ברוך הוא טוב, העולם הוא טוב, המציאות טובה, והאנשים טובים. כשאתה אומר 'אבל יש רוע, במציאות, בתוכנו', יש כאלה שלא רוצים לשמוע. לכן הספר מנסה להמשיג את השפה העדינה שיש בה גם זהירות והבנה של גורמי הסיכון עם גישה אופטימית הנותנת אמון באנשים".
"עדיף להתלונן במשטרה"
הרב בראלי (55) נולד ברובע היהודי בירושלים ולמד במוסדות הדגל של הציונות הדתית, ישיבת ירושלים לצעירים ולאחר מכן ישיבת מרכז הרב. ב-2019 מונה לרב היישוב בית אל ונכנס לנעליהם של הרבנים זלמן ברוך מלמד ושלמה אבינר שפרשו לגמלאות. במקביל הוא מכהן גם כאב בית הדין לממונות של המועצה האזורית מטה בנימין וכראש מכון "משפט לעם".
בשנה שעברה הוא החל לשמש כדיין בבית הדין המיוחד בנשיאות הרב שמואל אליהו לטיפול בפגיעות מיניות, ועסק בעשרות מקרים קשים, אבל החליט לפרוש כדי להתמקד בכתיבה ובפרסום הספר, לצד הרצאות על מוגנות מינית.
לאורך השנים היו מקרים שבהם פורום תקנה ובית הדין של הרב אליהו הצליחו לתת סעד לנפגעים ולהילחם בהצלחה במקרים של רבנים ואנשי ציבור שהתגלו כטורפים מיניים. אלא שבהמשך התברר שחלק מהרבנים הפרו את הסיכומים, והסכנה מהם שבה וצצה.
השאלה המתבקשת היא מדוע לא להפנות כל תלונה על פגיעה מינית למשטרה באופן מיידי. "בוודאי שבכל מקרה של עבירה פלילית, אני מבהיר שעדיף להתלונן במשטרה שיש לה את הכלים לעצור את הפוגע ולמנוע נפגעים נוספים", מבהיר בראלי. "בספר אני מסביר בהרחבה שכבר בתורה כתוב במקרה של נערה שנאנסה 'כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה' (דברים כ"ב, כ"ו). כלומר, התורה משווה בין אונס לרצח של אדם חף מפשע".
איך משכנעים נפגעים ונפגעות שתלונה במשטרה היא לא "חילול השם"?
"אתה מסביר שזה חילול השם שמעשה כזה קורה. אין גם מקום לטענה שזה 'יהרוס למי שפגע את החיים'. האחריות לפרסום ולפגיעה בשמו של הפוגע נופלת על הפוגע, והכול נובע ממעשיו הרעים".
הוא מציין כי "יש גם מקרים שבהם לא מדובר בעבירה פלילית מובהקת, ואז כמו ועדת אתיקה בגופים ציבוריים, גוף כמו בית הדין של הרב אליהו יכול לדון במקרים כאלה".
ועדיין היית מעורב גם בטיפול במקרים שהייתה בהם עבירה פלילית.
"לפעמים הנפגעים והנפגעות מסרבים להתלונן למשטרה למרות ההמלצות וההסברים. כשנפגעת אומרת: 'אני מרוסקת, עם מחשבות אובדניות. בקושי יש לי כוח לדבר איתך ולא אעמוד בחקירה משטרתית, שכוללת עימות עם הפוגע, דבר שיוצר טריגר אצלי'. במקרים כאלה לפעמים אין דרך אחרת אלא לזמן את הפוגע, ללחוץ עליו לקחת אחריות ולהציע בפניו את דרך התשובה. אני לא לוקח סמכות שיפוטית וזה גם אסור מבחינת החוק.
"ברגע שאתה משקף לתוקף את המצב הקשה שמעשיו גרמו לנפגע או לנפגעת, אתה מצליח קצת להזיז אותו והוא מוכן לקבל על עצמו מגבלות ואף לחתום על 'כתב בוררות', ואז יש להחלטה של בית הדין תוקף – לפצות כספית את מי שנפגעו, ואם בהמשך הוא מסרב לשלם, לחייב אותו באמצעות 'הוצאה לפועל'. זה למעשה 'צדק מאחה עם כובע תורני'. הגישה הזו מאפשרת לתת לפוגעים הזדמנות לעבור תהליך של לקיחת אחריות ותיקון המלווים בטיפול מקצועי".
אבל למה רבנים צריכים לעשות זה?
"כשמדובר בפגיעות בתוך הציבור הדתי, הפוגע הרבה פעמים מנצל את חוסר הידע והתמימות של הנפגעות, שרבות מהן ללא ניסיון מיני. הגבר, שהוא לרוב מבוגר מהן וכריזמטי, מבלבל אותן בעזרת מניפולציות ויוצר אצלן בלבול ורגשות אשמה. יש מקרים שבהם פסיכולוג לא יכול לעזור ודווקא רבנים, שאומרים לנפגעת משפטים כמו 'הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. אין לך שום בדל אשמה ורק הפוגע הוא האשם', יכולים לסייע לנפגעות דתיות להתאושש".
פיצוי גם ללא הוכחת נזק
אחד החידושים בספרו של הרב בראלי, שראה אור בהוצאת דברי שיר, הוא הניסיון לעגן מבחינה הלכתית את החובה לפצות נפגעי עבירות מין בגין הנזק הנפשי שנגרם להם. "התורה מדברת על חובה לפצות בגין נזק גופני שאדם גורם לחברו, כמו למשל אובדן יד, רגל או עין, ואין תקדימים הלכתיים בנושא פיצוי בגין נזק נפשי", הוא מסביר. "בגמרא נקבע: 'המבעית את חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים' (בבא קמא, צ"א, א'). בספר אני טוען שהתורה לא חייבה על נזק נפשי, כי העולם היה אז מחוספס יותר והייתה פחות מודעות אישית לנפש פנימה, ולכן הפגיעה לא גרמה לנזק נפשי חמור של חוסר תפקוד.
"אבל כיום יש מומחים שיכולים להראות את הקשר הישיר בין הפגיעה לנזק הנפשי ואז לאמוד נכות נפשית באחוזים. הספר מחדש, וכך גם נוהגים בבית הדין של הרב אליהו, שעל פי 'דינא דמלכותא דינא' (הכלל התורני שלפיו יש גם תוקף הלכתי לחלק מחוקי המדינה, י"ט), ניתן לאמץ את החוק ולהטיל חיוב כספי על פגיעה מינית. אנחנו משתמשים באבחון מקצועי, ואם אי אפשר לבצע הערכה, ניתן לחייב על פי החוק עד 50 אלף שקל, גם ללא הוכחת נזק".
פרק מיוחד בספר עוסק בהדרכה לרבנים ומנהלים של אולפנות, כיצד לקיים שיחות עם תלמידות. בין השאר, הרב בראלי ממליץ לא לקיים שיחות בשעת לילה מאוחרת, אלא בשעות היום, ולדאוג שבחדר יהיה חלון גדול שמאפשר לראות את הרב ואת התלמידה מבחוץ.
כריכת הספר "גבולך שלום – חברה ומוגנות כהלכה"צילום: הוצאת דברי שיר"הרבה פעמים יש אצל תלמידות הערצה של הרב ורצון להתקרב אליו. הן מתפעלות מהכריזמה, מהביטחון העצמי, והן רוצות לשתף בנושאים אישיים ולעשות איתו שחנ"ש ('שיחת נפש', י"ט)", אומר בראלי. "עם כל הרצון לתת מענה אמיתי לתלמידות, שלפעמים מתמודדות עם בעיות אישיות ומשפחתיות קשות, יש בזה גם סכנה גדולה. ראש האולפנה, שרוצה לחזק את התלמידה שנמצאת במתח רגשי קשה, עלול לתת טפיחה של עידוד וברגע שעוברים את הקו האדום הזה, היא רואה בקשר עימו הצלה, ואז זה כבר מדרון חלקלק שצריך להיזהר ממנו".
המדרש מספר שאברהם אבינו גייר גברים ושרה אימנו גיירה נשים, אף שאפשר היה לסמוך על אברהם. אז אולי הגיע הזמן שרק נשים יהיו רבניות אולפנה ומנהלות מוסדות לבנות?
"יש היגיון מסוים בטענה הזו", עונה הרב בראלי לאחר הפסקה ממושכת למחשבה, "אבל אני חושב שיש יתרון לגבר בתפקיד רב אולפנה. הוא מייצג סמכות, ובאופן חינוכי עקיף מסייע להעברת המסורת. את שיחות הנפש הייתי משאיר לראשת אולפנה, אבל לא הייתי מדיר רגלי רבנים מאולפנות".
