ב-2 באפריל, שבוע וחצי לפני חג הפסח, נחתו טיפני ויעקב שץ בנתב"ג עם שלושת ילדיהם - נועה (14), כיילב (8) ואלי (6). אחרי שנים של חלומות, הכנות ותהיות, המשפחה היהודית-אמריקנית מפנסילבניה הגשימה את החלום: עלייה לישראל. את חג הפסח הקרוב, חג החירות, הם יחגגו בארץ הקודש - לראשונה כישראלים.
הרעיון לעלות לארץ לא היה זר לבני המשפחה. למעשה, כבר בשנה שעברה הם הגישו את כל המסמכים הדרושים. טיפני, רופאה כירורגית מומחית בניתוחים כלליים ובניתוחי חזה, עם ניסיון רב בטכנולוגיות רובוטיות, השתתפה בשנים 2023 ו-2024 באירוע ה-MedEx בניו ג'רזי, כחלק מתוכנית לאומית רחבה שמטרתה להביא רופאים יהודים מרחבי העולם לארץ, נוכח המחסור ההולך וגדל במערכת הבריאות. "כבר אז התחלנו לחשוב ברצינות", היא מספרת. "אבל החיים, כמו תמיד, הובילו אותנו לדחות את ההחלטה".
ואז הגיעה מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. הטבח הנורא בדרום, המלחמה שהתלקחה מיד לאחר מכן, התחושה שישראל זקוקה לכל יד מסייעת – כל אלה חידדו עבור בני הזוג שץ את התחושה שצריך לפעול - ועכשיו.
"אחרי אירועי 7 באוקטובר, יעקב ואני הרגשנו שאנחנו חייבים לעמוד לצד ישראל ולתרום מהכישורים והיכולות שלנו לטובת המדינה. רצינו להתנדב ולבוא לעזור", סיפרה טיפני. "פניתי לבית החולים סורוקה, שם עשיתי את ההכשרה הרפואית שלי בצעירותי, אבל המנהל אמר לי שהוא מאוד מעריך את היוזמה, ושהם לא צריכים אנשים שיבואו לשבועיים. 'אנחנו צריכים רופאים שיישארו', הוא אמר. זו הייתה נקודת המפנה. הבנו שזו לא רק הזדמנות, זו אחריות".
בתוך שישה שבועות בלבד הם ארזו את חייהם בפנסילבניה ועברו לישראל בסיוע ארגון נפש בנפש ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב. טיפני סגרה את הקליניקה הפרטית שלה, יעקב נפרד מהצוות של הסטארט-אפ שהקים – וכל המשפחה ארזה את ביתם לעלייה מהירה ובלתי שיגרתית.
"זו לא הייתה החלטה פשוטה", הם מודים. "יש ילדים, יש שיגרה, יש חיים שלמים. אבל משהו בנו ידע - אם לא עכשיו, אימתי". הם ידעו שעלייה באמצע שנת הלימודים היא אתגר, במיוחד עם שלושה ילדים בגילים שונים, אך קיוו שהמעבר דווקא בתקופה הזו יאפשר התאקלמות הדרגתית ונינוחה יותר. "הדאגה העיקרית הייתה הבת שלנו, שהיא כבר בכיתה ט'", מספרת טיפני, "אבל היא התרגשה מאוד, ולא היינו צריכים לשכנע אותה בכלל. היא רק רצתה כבר להיות כאן".
המקום שנבחר למעבר היה באר שבע, לא במקרה. "את ההכשרה הרפואית שלי עשיתי בסורוקה", מספרת טיפני. "יש לי כאן רשת מקצועית, קשרים, תחושת בית. רציתי לחזור למקום שבו אני לא צריכה להתחיל מאפס". בינתיים, היא תשתתף באולפן לעברית במהלך הקיץ, ובספטמבר תצטרף לצוות הכירורגי של בית החולים. "עד אז אני מתכוונת להתנדב ואולי לבצע סבבים רפואיים – כדי לא לאבד קצב".
יעקב, מצידו, מתמודד עם אתגר לא שגרתי. הוא יזם הייטק, שפיתח מוצר טכנולוגי והגיע עמו לשלבי שיווק מתקדמים. כשהודיע לצוות שלו על המעבר לישראל - כולם התפטרו. "זה היה הלם, אבל גם שחרור", הוא אומר. "עכשיו הכול תלוי בי, אבל זה דווקא נותן לי תחושת שליטה. אני מחפש עכשיו חיבורים, משקיעים, אנשים שיאמינו בי – ובבאר שבע יש האב טכנולוגי מדהים עם המון הזדמנויות שאני רוצה לנסות להשתלב בו".
הימים הראשונים בארץ לא היו פשוטים – אבל היו מלאים בחום אנושי. "נחתנו עם 22 מזוודות, שני ילדים בכיסאות גלגלים, ושום דבר לא היה מחובר בדירה. היינו גם בלי מים חמים במקלחת", מספרת טיפני בצחוק. "אבל תוך שעות הגיעו שכנים וחברים, הביאו אוכל, בלונים, שלטים, ציוד. קיבלנו קבלת פנים חמה שלא נשכח לעולם".
למרות הרגעים הקשים, התחושה המרכזית אצלם היא הקלה. "הילדים ישנו טוב בלילה הראשון, בלי ג'טלג. לא מובן מאליו בכלל. נועה מתרגשת לקראת בית הספר החדש, כיילב ואלי סקרנים ונלהבים. הם כבר התחילו לאסוף מילים בעברית", מספרים ההורים.
כששואלים את טיפני על השפעת האירועים האחרונים על הקהילה היהודית בארצות הברית, היא משתפת: "התגובות בקהילה מתחלקות לשתיים: יש כאלה שנעמדים על הרגליים האחוריות לטובת ישראל, שנלהבים להגן על המדינה במעשים ובמילים ויש גם קבוצות ביקורתיות יותר שנסחפות אחרי הנרטיב של התקשורת – אפילו בתוך המשפחה המורחבת שלנו – כאלה שפשוט לא הבינו למה אנחנו עושים את זה. אנחנו, מצידנו, הרגשנו שאין ברירה. שמקומנו כאן".
למרות הדיווחים על העלייה באנטישמיות בחו"ל, בני הזוג אמנם לא הרגישו קפיצה משמעותית אחרי 7 באוקטובר, אך הקולות שכבר היו קיימים בשטח עוד לפני, התחזקו. "הבת שלנו חוותה הצקות כבר לפני 7 באוקטובר, וזה רק התגבר אחרי. ליעקב יש חזות יהודית בולטת והוא קיבל הערות לעיתים קרובות – לפעמים בלי כוונה רעה", סיפרה טיפני. "עם הזמן, משהו שם כבר לא מרגיש כמו בית".
השבוע, ערב פסח מתקרב - ולראשונה הם יחגגו אותו בארץ כישראלים. "זו תהיה חגיגה שונה לחלוטין", הם אומרים. "בארצות הברית יש תחושה שאפשר 'לעגל פינות'. כאן אפשר לחגוג באמת. קיבלנו כל כך הרבה הזמנות - נהיה עסוקים כל השבוע. התחושה היא שמצאנו את המקום שלנו. כמו להתעורר מתוך חלום, ולגלות שהוא המציאות".
הם מספרים על חברים שנותרו מאחור – חלקם כבר מתלבטים אם גם הם יצעדו בעקבותיהם. "אנחנו מקווים להיות השראה", אומרת טיפני. "יש הרבה יהודים שחולמים על עלייה – רק שהחששות ומהלא נודע עוצרים אותם. אם זה באמת מה שהם רוצים, שלא יתנו לשום דבר לעצור אותם. לא הזמן, לא העבודה, לא הילדים. יש רגעים שבהם צריך פשוט לקפוץ כדי להגשים את החלום. אנחנו קפצנו – ונחתנו ברוך השם – בדיוק במקום הנכון".
"משפחת שץ היא דוגמה מרגשת ומעוררת השראה לעלייה ערכית ומקצועית", אומר הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל ארגון נפש בנפש. "הם בחרו לעבור לישראל מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום. אנו גאים ללוות אותם בתהליך העלייה, ובטוחים כי הם יביאו תרומה משמעותית לחברה הישראלית ועם הבחירה בחיים בבאר שבע, יגשימו את מורשתו של בן גוריון בהפרחת השממה. חג הפסח הראשון שלהם בישראל יהיה חוויה מיוחדת, שכן מעבר להיותו חג החירות, הוא מסמל גם את השלב החדש בחייהם ובתהליך ההתאקלמות שלהם כאן".
