החד גדיא של המלחמות
אני משביעה את עצמי לא להיכנס לוויכוח התורן, הוויכוח על גיוס החרדים. מפתה להיות בצד הצודק של הדרישה לשוויון בנטל, אבל אני פציפיסטית ויודעת שיש דרך אחרת להשיג שוויון. לא, אל תשאלו אותי מה הייתי עושה בשבעה באוקטובר, שכן שבעה באוקטובר לא היה גזירת גורל וגם חמאס החמוש והשטני אינו גזירת גורל. כל סוגי האלימות הם חד גדיא, אירועים שמוּנעים מאמונה שאלימות נפתרת באלימות גדולה יותר.
"כמה אתם נעלים ומרוממים"
אני כן רוצה להתייחס לטרמינולוגיה ולאידיאולוגיה החרדית נגד הגיוס, ולפתוח בשימוש המתועב בסמלי החטופים שנצפה במהלך המחאות. קודש הקודשים של העם היהודי הוא פדיון שבויים, והשימוש בסמל הזה הוא חילול הקודש, שכן החרדים שיושבים לזמן קצר בכלא הצבאי הם ילדים מפונקים שחיים בתנאי מותרות ולא זקוקים ל"פדיון".
2 צפייה בגלריה
הקמפיין לשחרור תלמיד ישיבת "עטרת שלמה", המדמה אותו לחטוף. ילדים מפונקים שלא זקוקים לפדיון
את המדרש השבועי שלנו אפתח במכתב שכתב אריאל שמאי, תלמיד בישיבה הליטאית היוקרתית "עטרת שלמה" שנכלא בכלא 10 מכיוון שלא נענה לצווי הגיוס שנשלחו אליו. שמאי הפך לסמל חרדי שמרים מסוק לשמיים ומביא מאות אלפים להפגנה בירושלים. המכתב שלו הוקרא השבוע בידי ראש הישיבה, הרב שלום בער סורוצקין.
שמאי שמודע לתפקיד הפוליטי של מכתבו ומנסח במילותיו את המניפסט חרדי. המכתב נפתח בהשוואה בין החילונים שמשרתים בצבא לבחורי הישיבה: "בזמן שאני שוהה פה בבית האסורים, אני כל כך מרגיש את החיסרון של הישיבה, תדעו לכם כמה אתם נעלים ומרוממים, ההבדל ביניכם לבינם זה פי כמה מההבדל של אדם ובהמה".
זהו עצם העניין
במילים ספורות מצביע שמאי על מהות ההתנגדות החרדית לגיוס לצבא (או לכל מעורבות בציבור הרחב): "ההבדל בינכם לבינם זה פי כמה מההבדל של אדם ובהמה". כדבר שלא דורש דיון ובוודאי לא הוכחה, קובע שמאי שההבדל בין בחורי ישיבות לציבור החילוני גדול בהרבה מההבדל שבין אדם לבהמה.
הרב שלום בער סורוצקין מצדיק את השימוש בסמלי החטופים במחאה
אני טבעונית ולא נבהלת מהשוואה ביני ובין בעלי חיים, אבל אני יודעת שלא לכך מתכוון שמאי, ולא זה החינוך שהוא ינק בבית המדרש. שמאי חונך לראות את העולם כפירמידה שבתחתיתה נמצאים הדוממים, מעליה הצמחים, מעליה החיות, מעליהם בני האדם, מעליהם היהודים, מעליהם יהודים שומרי המצוות, מעליהם לומדי התורה הליטאים ובקודקוד, הכי קרוב לאלוהים, נמצא "גדול הדור".
מי ראוי לעניין האלוהי?
בתיכון הדתי שבו למדתי, הוקדש חלק הארי משיעורי "מחשבת ישראל" ללימוד ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי (מאות 11–12, ספרד). התמקדנו בהכרה בחמש מעלות הבריאה (הכוזרי א, לא-מז. מצוטט מתוך אתר ספריא): "בְּדִין הָעִנְיָן הַטִּבְעִי נִתְחַיֵּב לְקִיחַת הַמָּזוֹן, וְהַגִּדּוּל וְהַהוֹלָדָה... וְהִתְיַחֵד בָּזֶה הַצֶּמַח וּבַעֲלֵי הַחַיִּים מִבַּלְעֲדֵי הָאֲדָמָה וְהָאֲבָנִים... וּבָעִנְיָן הַנַּפְשִׁי הִתְיַחֲדוּ בַעֲלֵי הַחַיִּים כֻּלָּם... וּבְדִין הָעִנְיָן הַשִּׂכְלִי הִתְיַחֵד הַמְדַבֵּר מִכָּל הַחַיִּים... וְאֵיזוֹ לְמַעְלָה מִזֹּאת... שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי".
בלשוננו, היסוד הנמוך הוא הדומם, משוכללים ממנו הם הצמחים ובעלי החיים שאוכלים ומולידים, מעליהם ברמת המורכבות נמצאים בעלי הנפש – חיות ובני אדם; מעליהם נמצאים המדברים, כלומר כלל האנושות, ומעליהם בני יעקב שראויים ל"עניין האלוהי".
כפי שלמדתי שאחת ועוד אחת שווה שתיים, כך למדתי על העליונות היהודית כעניין מדעי שאין לערער עליו. לא מפתיע שתפיסת העולם הזו מייצרת היררכיות נוספות, שהרי יש מבני יעקב מי שמזניחים את העניין האלוהי ויש מי שמטפחים אותו, יש מי שמסוגלים ויש מי שלא.
לצערי, אין שום דבר מפתיע בבחור חרדי שיושב בכלא צבאי וכותב לחבריו שכל בחורי הישיבה "נעלים ומרוממים" וההבדל בינם ובין החילונים בצבא הוא "פי כמה מההבדל של אדם ובהמה". אין דבר מפתיע בעובדה שרבני הישיבה מחליטים להפיץ את הדברים האלה.
לצערי, אין הפתעה בעובדה שרבני הישיבה משווים את כלא 10 לעינויים שעברו החטופות והחטופים במנהרות חמאס.
בצדק תשפוט עמיתך?
זה לא התחיל עם רבי יהודה הלוי, ולראיה נעיין בגלגול דרשני מצער של פסוק מקראי יפה (ויקרא י"ט, ט"ו): "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". הפסוק הזה מכיל הוראות יסוד לשופטים המבוססות על הדרישה לשוויון בדין.
אלא שהדרישה הראויה לשוויון הופכת בידי דרשנים יהירים לדרישה להעדפת תלמידי חכמים (תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל, עמוד א–ב. מתורגם מארמית):
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ, עִם שאתך בתורה ובמצוות השתדל לדונו יפה. רב עולא בנו של רב עילאי הוזמן לדין לפני רב נחמן. שלח לו רב יוסף (לרב נחמן): עולא חברנו, עמית בתורה ובמצוות. אמר: מדוע שלח לי, כדי להתחנף לרב עולא? חזר ואמר: הוא שלח לי כדי שאסיים את דינו (תחילה) וייתכן ששלח לי (הודעה זו) לשוחד הדיינים.
נעים להכיר: עמית
חכמי בבל משתמשים בתעוזה מצערת בפסוק שתובע שוויון כדי לייצר אי-שוויון שיפעל לטובתם (שהרי אין הפרדת רשויות בעולמם; הם המחוקקים והדיינים). את המילה המקראית "עֲמִיתֶךָ" הם מפרקים לשתי מילים: עִם-איתך. מי שאיתך בתורה ובמצוות – אותו תשפוט בצדק.
עורך הסוגיה מצרף הלכה למעשה ומספר על חכם, ככל הנראה צעיר וזוטר, שמגיע לדין בפני החכם הבבלי רב נחמן, ויש חשש שרב נחמן לא יכיר אותו ויתייחס אליו כאחד האדם (על פי הנחיית התורה).
2 צפייה בגלריה
ששון איפרם שאולוב. מי אנחנו שנודיע לקדוש ברוך הוא שהוא תמיד אוהב אותנו?
(צילום: שאול גולן)
כדי להתגבר על משוכה זו, שולח רב יוסף הודעה: "עולא חברנו, עמית בתורה ובמצוות". שימו לב לשימוש הציני במונח "עמית". תחת ההבנה הפשוטה, שנלמדת מהקשרו של הפסוק, ולפיה "עמיתך" הוא מי שנתון לשיפוטך, מייצר רב יוסף קטגוריה חדשה: "עמית בתורה ובמצוות".
שוחד הדיינים
רב נחמן, החכם החריף, מיתמם ושואל בקול: מדוע שלח לי רב יוסף את המידע הבעייתי הזה? האפשרות הראשונה היא שמשפחת רב עולא לחצה עליו לומר מילה טובה, והוא נענה ללחץ. אפשרות שנייה היא שרב יוסף לא ביקש להטות את הדין, אלא רק לאפשר "לעקוף" ולקצר את זמן ההמתנה של העמית (כמאמר החמישייה הקאמרית במערכון האולימפיאדה האלמותי: "Just give him a little with the eye"), וכפי שמסביר רש"י: "אם בא דין אחר לפניי אפסוק את זה תחילה". האפשרות השלישית והישירה היא "שוחד הדיינים", וגם כאן ניעזר ברש"י: "יש דין שאינו תלוי בראיית עדים ולא בשבועה אלא במה שלב הדיינים נוטה לזכות ולחייב... זה ראוי לזכותו שחכם וצדיק". מה נאמר? יש משהו בהפרדת רשויות (וגם ביושר ובצניעות).
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןלפני שנתנפל על החרדים
בואו נחשוב על המשפטים שנאמרים בתמימות מבהילה בישראל של השנים האחרונות – "אין חפים מפשע בעזה" או להבדיל "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". מי אנחנו לעזאזל שנעז להכליל קבוצות אוכלוסייה, לטוב או לרע, ומי אנחנו שנודיע לקדוש ברוך הוא שהוא תמיד אוהב אותנו? כולנו שוות ושווים וכולנו ראויות לחסד. צניעות לא תזיק לכל יושבות ויושבי הארץ הזו.
עדיין יש חטופים ברצועת עזה. לא נשקוט עד שהם יובאו למשפחותיהם, למנוחת עולמים.
שבת שלום!
