בואו נדבר על עזה
אני דוחה את הנושא משבוע לשבוע, זו סוגיה כואבת מדי עבורי, אבל אין מנוס מלהתייחס לקולות הקוראים להתעלם מהסבל בעזה ואף להשמידה עד היסוד. אין אפשרות לטעון שמדובר ב"עשבים שוטים" שכן קריאות אלה נשמעות מהדמויות הבכירות ביותר בישראל.
איך אומרים "השמדת עם" ביהודית?
בשנתיים האחרונות הנפש היהודית שלנו הורעלה בקריאות להשמדת אוכלוסייה שלמה: "לנקות את עזה", "להשמיד את עזה", "לשטח את עזה", "אין חפים מפשע בעזה" ועוד. נאמנה לסוגיות שבהן אני עוסקת, אתייחס לזוועה אחת מתוך המכלול, לטיעון שבנוי על מקורות יהודיים – ההשוואה בין "עזה" ל"עמלק".
צמרת ההנהגה הישראלית משתמשת בשם "עמלק" כאילו מדובר בקוד פנימי והעולם הנוצרי, שלתמיכתו כמהה ישראל, לא יבין את הכוונה. בראשית המלחמה אמר ראש הממשלה: "'זכור את אשר עשה לך עמלק', נצטווינו. אנו זוכרים, ואנו נלחמים". בהמשך, אחרי שההשוואה לעמלק עלתה לדיון המשפטי בהאג, לשכת נתניהו ניסתה להבהיר כי "לא הייתה שום כוונה להסית לרצח עם של הפלסטינים, אלא לתאר את הטבח האיום שביצעו מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר והצורך להילחם בהם".
חבר הכנסת בועז ביסמוט ויתר על הדיבור המקודד ותיאר במדויק את תוכן המצווה שיש לקיים לדעתו בעזה: "אסור לשכוח שגם 'האזרחים התמימים' – האכזריים והמפלצתיים מעזה לקחו חלק פעיל בפוגרום בתוך יישובי ישראל, ברצח השיטתי של יהודים... אסור לרחם על אכזרים, אין מקום לשום מחווה הומניטרית – יש למחות את זכר עמלק". הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, קבע: "דין הערבים בעזה הוא כדין עמלק וצריך לקיים בהם מצוות מחיית זכר עמלק". רבים ומפורסמים הדהדו את מצוות רצח העם המקראית, ואחתום את שורת הציטוטים החלקית בשיר המביש ששיתף ינון מגל: "ובמצווה אחת דבק, למחות את זרע עמלק... את הסיסמה שלנו מכירים, אין בלתי מעורבים".
שלא יהיו אי הבנות
השמדת עם היא פנטזיה חובקת תרבויות, והיא נמצאת גם בספר הספרים שלנו. יש בתורה מצווה מפורשת להשמדת עם חסרת פשרות; גברים, נשים, ילדות וילדים, זקנות וזקנים ואפילו חיות. אם לא די בכך, המצווה מוזכרת פעמיים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז, י"ד–ט"ז); "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה, י"ז–י"ט).
הציווי נכתב במילים שלא משאירות מקום לספק: למחות את "זֵכֶר עמלק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". זו לא מלחמת הגנה וגם לא מלחמת כיבוש, ואפילו לא מלחמת נקמה למען יראו וייראו. זו מחייה מוחלטת, רב-דורית, של עמלק וכל מה שמזכיר אותו.
זה לא עובד
השמדת עם היא פנטזיה ילדותית (גם כשמבוגרים דוגלים בה) שמפצלת בין "בני אור" ל"בני חושך", כש"אנחנו" תמיד באור ו"האחר" בחושך. זה לא רק מזעזע, זה גם לא עובד – ואנחנו, העם היהודי, הדוגמה לכך. כמה ניסו להשמידנו ומעולם לא הצליחו.
אני מתביישת לכתוב, כיוון שאני יודעת שבעצם הכתיבה של טיעונים נגד השמדת עם אני עלולה להפוך, בעקיפין, לחלק ממהלך הלגיטימציה. אבל אני מרגישה מחויבת להתייחס למקורות שזוכים לפופולריות מבעיתה בימים אלה. חשוב להבהיר שהמקורות היהודיים שציוו על השמדת עמלק חתרו תחת עצמם, והם מלמדים שהשמדת עם היא פנטזיה ולא מציאות.
שמואל הנביא שולח את המלך העברי הראשון, שאול, למשימתו החשובה (שמואל א ט"ו, ג'): "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר". ציווי ברור ואכזרי: השמדת כל תינוק ותינוקת ואפילו חיות, שלא ייוותר שריד מעמלק.
הציניות של החמלה
בציניות מושחזת מתאר המקרא את התוצאות (שם, פסוק ט'): "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר". הם לא חמלו על מיטב הצאן, הם חמדו את מיטב הצאן והעדיפו שלל על השמדה. והמלך? הפרשנים מתווכחים ביניהם בשאלה מדוע דווקא את המלך שאול לא הרג. השיקול האינטרסנטי משכנע יותר מה"חמלה" שנשטפת בנהרות הדם של התינוקות העמלקים.
הסיום ידוע: שמואל כועס בשם אלוהים, שאול מתחיל לאבד את המלוכה, והמלך אגג? בסיום הסיפור הוא נשחט בידי שמואל. לכאורה, לאחר שחיטת אגג, תמו כל העמלקים ואין עוד צורך למחות את עמלק – אלא שפרקים ספורים לאחר הניצחון המוחץ ו"ההשמדה המוחלטת", דוד המלך מנהל מלחמה נגד עמלק (שמואל א כ"ז, ח'): "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי". שטן-ההיסטוריה מחייך: זו לא הייתה מצווה, זו לא יכולה להיות מצווה; זו בחינה מוסרית, ואתם נכשלתם בה משני הכיוונים: ביצעתם פשע וכשלתם בביצוע.
ואם נתלה את המן ובניו?
דורות יעברו, בית המקדש ייחרב ואנחנו נהפוך לעם "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", אבל לא נוותר על פנטזיית השמדת עמלק. מגילת אסתר מספרת על מפגש בין צאצא של שאול המלך, "מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי", לצאצא של אגג העמלקי, "הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי". מרדכי מנסה לעשות שריר מול הצאצא של המלך ששאול לא השמיד.
אלא שלמרדכי אין כוח פוליטי (עדיין) ואין לו נשק (עדיין), והוא עושה מהלך יהיר ומסוכן, שגורם לכך שחרב השמדת העם משנה כיוון והעם היהודי נמצא בסכנת השמדה. אסתר מסכנת את חייה ומצילה את העם היהודי, אבל נזק כבד כבר נעשה והרחובות מתמלאים דם. ועם כל זאת, עדיין העם עמלקי לא הושמד. כי אין דבר כזה השמדת עם. יש ניסיונות שטניים וגם ילדותיים להשמיד עמים, ויש לשים לזה סוף.
שמונה מילים ששוות זהב
אוי, כמה שחז"ל היו חכמים. המשנה והתלמוד נוצרו בזמן שלא היינו ריבונים, ורבים חשבו שלא רצוי לשוב למעמד הזה, שכן למדנו את מחיר הדמים של הריבונות. בלב סדרת "אגדות החורבן", ובהומור שמקורו בחוכמת חיים עמוקה, שזרו החכמים את המידע הזה (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נז עמוד ב): "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק".
זו אגדה קצרה, כמו-היסטורית, ששווה זהב. היא חותרת תחת הצו המקראי ומוסיפה את הנדבך המוסרי על המעשי. אין אנשים רעים מהיסוד ואין הבדל בינינו ובין עמלק. אם עמלקי יכול להיות תלמיד חכם יהודי, אז תלמיד חכם יכול להפוך לעמלק.
אין דבר שבור יותר מלב שלם
כולנו נבראנו בדיוק מאותה כמות של צלם אלוהים, ולכן הילדות של אגג ראויות לחיים בדיוק כמו הילדות שלנו, והן אפילו יכולות ללמוד באותה אוניברסיטה (את זה חז"ל אמרו).
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןמי שלא מבועתת אפילו קצת מהרעב ומהמוות בעזה, שתלך לקרדיולוגית. מי ששולח חיילים וחיילות להרוג ולהיהרג, מפקיר חטופים ו"ישן במצפון נקי", זקוק להשתלת לב.
המצפון שלנו לא אמור להיות נקי, הוא אמור לעבוד עם חומרים לא סטריליים. אין לנו סיבה לישון בשקט, שכן עלינו להשיב את החטופים והחטופה ולשים סוף למלחמה. זה על המצפון שלנו, ובאפשרותנו לעשות זאת.
שבת שלום.
