ביום חמישי היה אמור אפרים יכמן ז"ל לחגוג את יום הולדתו ה-23. היום הזה, שהיה אמור להיות יום שמח, הפך ליום של זיכרון וגעגוע ללוחם גבעתי שנפל בראשית המלחמה בהיתקלות בעזה; יום של הנצחה שבו משפחתו וחבריו של אפרים בחרו להזכיר אותו, את דרכו, מורשתו ונגינתו המיוחדת, באמצעות פרסומו של השיר שהלחין במלחמה.
אפרים יכמן היה תלמיד ישיבת ההסדר בירוחם, שאיבדה במלחמת חרבות ברזל עשרה מתלמידיה ובוגריה. חבריו ובני משפחתו מתארים אותו כדמות מופת ומודל לחיקוי. יוסף מאיר יכמן, אחד מבין ששת אחיו, מספר: "הוא היה אדם רציני מאוד, אהב תורה והיה מחובר אליה מאוד". לדבריו, אפרים היה מוזיקאי מחונן והחל לנגן מגיל צעיר, החל מכיתה א' על פסנתר, ומכיתה ח' גם בגיטרה ובתופים.
(צפו בקליפ לשיר "מן המצר")
בתחילת המלחמה נכנס אפרים ללחימה ברצועת עזה לצד חברו לישיבה ולנשק, מתנאל ליסנר, בצוות נפרד ממחלקת הישיבה. ליסנר מספר על הרגע שהכניס אותם לתודעת המלחמה: "הפצמ"ר שהתפוצץ לידנו היה הרגע שבו הבנו את הסכנות האמיתיות של הלחימה. החלטנו יחד להלחין מנגינה שקטה למילים 'מן המצר קראתי י-ה', שהייתה חסרה לנו כל כך עם מה שעובר עלינו".
לאחר נפילתם של חבריהם לשיעור – בני מחזור כ"ח בישיבה – איתן רוזנצוויג ויקיר ידידיה שנקולבסקי, החליטו מתנאל ואפרים להוציא את השיר לזכרם. כך הפך הניגון לשיר זיכרון ועוצמה של החבורה שלחמה בעזה, ולבסוף נקברו חבריה זה לצד זה בבית העלמין.
חודש לאחר מכן נפל אפרים בהיתקלות של הצוות עם מחבלים בדרג' תופאח. מתנאל, שניצל ונפצע קל בהיתקלות, מספר על התופת: "היינו במבנה בהגנה, כאשר שלושה מחבלים קפצו לתוכו והחלו לירות. אפרים עלה יחד עם המ"פ במדרגות להתקפה כדי לאפשר את פינוי הפצועים, כשאני מפנה פצוע במורד במדרגות. במדרגה האחרונה אני מזהה רימון שנזרק סמוך אליי, מרגיש את ההדף וממשיך לפנות את הפצוע שעליי. רק לאחר מכן, כשפוניתי, גיליתי שנפגעתי. אחרי ששבתי הביתה מבית החולים ברזילי ההורים שלי סיפרו לי שאפרים נפל. היה לי קשה מאוד לשמוע את הבשורה. במלחמה הייתי מהאנשים היחידים שהיו עם אפרים צמוד כל כך, מה שחיבר בינינו ונתן לי תחושת מחויבות כלפיו וכלפי זכרו והנצחתו בשיר שהלחנו".
מחויבותו להמשיך הלאה לא נגמרה שם. חודש וחצי לאחר הפציעה, חזר ליסנר לשדה הקרב בשכונת זייתון, שם קיבלו פקודה להשמיד מבנה ולשרוף את הקומה השלישית בו. "כשסיימתי לשרוף את החדר שבו הייתי, אני מזהה שאין לי לאן לצאת – כל הקומה עולה בלהבות", הוא מספר. "אני יורה באוויר, מנסה לגשש את הדרך החוצה בתוך העשן הסמיך ולא רואה כלום. זה היה רגע שבו חשבתי על הכול, על הסוף".
בשלב הזה הוא נשא תפילה חרישית. "לפתע ה' האיר את עיניי ובקע אור מחלון בקומה. רצתי לחלון, יצאתי החוצה, לקחתי שלוק עמוק של אוויר והבנתי שאין לי דרך אחרת מאשר לקפוץ מטה", הוא מתאר. "היה לי ברור שאני חייב להמשיך ולא לוותר – קפצתי שלוש קומות מטה לגג סמוך של מחסן. ניצלתי בנס, ואיתי השיר לזכרו של אפרים".
לא רק אפרים יכמן שהלחין את השיר נפל בקרב: גם חברם לישיבה, יאיר חנניה ז"ל, שניחן בכישרון מוזיקלי. ליסנר ביקש ממנו להקליט סקיצה לשיר, ושבועות אחדים לאחר שביצעו יחד את העיבוד הראשון לשיר, נפל יאיר גם כן. כך הפך יאיר חנניה ז"ל לחלק בלתי נפרד מהקליפ ומהזיכרון המוטבע בו לנופלי הישיבה.
לדברי הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, השיר והקליפ לא רק מנציחים את אפרים יכמן, אלא גם את מקומו של העם כולו. "השיר 'מן המצר קראתי י-ה' הוא בעצם סיפור של כלל עם ישראל, שנמצא בתנועה מהמצר אל המרחב", אומר הרב וולפסון. "אנחנו נמצאים בצרה כללית שהחלה בשמחת תורה, ועסוקים במאמצים להיחלץ ממנה ולהשמיד את אויבינו. גם בתוך המצר גילינו מרחב – בתוך הכאב של השכול, גילינו נקודות שנותנות לנו כוח".
הרב וולפסון מוסיף כי "זהו סיפור על הקושי בלחימה בעזה והשמחה של דיבוק החברים, על השכול של המשפחות שעושות זאת בראש מורם ומפעימות אותנו. זה שיר על אחינו החטופים הנמצאים בצרת השבי ואנחנו משתוקקים וזועקים שיצאו במהרה אל המרחב. הימים שאנחנו נכנסים אליהם, ימי יציאת מצרים, הם ימים של התחדשות ויציאה לחירות. עם ישראל רוצה גם לבטל את כל המֵצָרִים וגם לגלות את הקדוש ברוך הוא בתוך המצרים הללו".
הקולות מהלווייתו של אפרים יכמן ז"ל
כעת, כשיוצא הקליפ לאור, מספר יוסף מאיר יכמן בהתרגשות: "הקליפ היה רגע משמעותי מאוד עבורי. אחרי שנה שלמה, הכול התכנס לרגע אחד עוצמתי ביותר. הניגון הפך לחלק מהתפילה שלי. הוא לא רק שיר, הוא חלק מהחיים שלי". יוסף סיפר על רגע שנצר בליבו מיום הצילומים – הרגע שבו כל הישיבה התאספה לרחבה עם המשפחות השכולות וכולם שרו את הניגון יחד, בדמעות ובהתרוממות רוח: "לא הרגשנו שזה מבוים, זה היה רגע עוצמתי של אמת".
מתנאל ליסנר מסכם כי הוצאת הקליפ מלווה ב"תחושות מעורבות". "מצד אחד, יש כאב, וצמרמורת – הכול מתכנס לנקודה כואבת", הוא אומר, "ומצד שני, אני שמח שהצלחנו להוציא את זה לאור, אחרי כל מה שעברנו". לבסוף הוא מחדד כי "המסר של הקליפ הוא השילוב הרצוי בין העולמות השונים של כל אחד ואחד מאיתנו – המשפחה, הצבא והישיבה – כשלכל אחד מהם ערך וחשיבות בפני עצמו. מתוך השילוב הזה צומחת הדמות האידיאלית של בן הישיבה ששותף, שנושא בעול ובאחריות לעם ישראל ותורתו. מלבד הזיכרון והכאב בקליפ, יש בו קריאה לעלייה מתוך משבר וחזון של צמיחה והמשכיות דווקא מתוך מה שעברנו".
