בין 1,400 בתי הכנסת, בתי המדרש ומוסדות יהודיים אחרים שנחרבו בפרעות ליל הבדולח, בלילה שבין תשעה לעשרה בנובמבר 1938, נשרפו גם עשרות עוגבים, פסנתרים וכלי הרמוניום קטנים. עם ספרי התורה, הסידורים וארונות הספרים עלו באש גם מאות יצירות מוזיקליות לתפילה, המשלבות קול חזן, מקהלה ולעיתים נגינה, שנכתבו לבתי הכנסת במשך כ-100 שנים.
אסף לויטין שר את "אשמנו" של עמנואל פאיסט עם המקהלה הקאמרית הגרמנית

גלריה
בית הכנסת של בינגן אם ריין, שנבנה בשנת 1905 ונהרס על ידי הנאצים בשנת 1938בית הכנסת של בינגן אם ריין, שנבנה בשנת 1905 ונהרס על ידי הנאצים בשנת 1938
בית הכנסת של בינגן אם ריין, שנבנה בשנת 1905 ונהרס בידי הנאצים בשנת 1938
(צילום: Unknown author / Wikimedia Commons)
מאז הרפורמה של יהדות גרמניה, בשנות ה-30 של המאה ה-19, צמחה בגרמניה היהדות הרפורמית. המושג שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים כיום, אבל יש כמה נקודות דמיון, ושתי העיקריות שבהן לעניין המוזיקה היו שילובן של נשים במקהלה והשימוש בכלי נגינה במהלך התפילה, ובייחוד בעוגב.
"העוגב היהודי אינו שונה מעוגבים רגילים שנבנו בתקופה הרומנטית", מסביר אסף לויטין, חזן ליברלי בגרמניה, סגן יו"ר איגוד החזנים הגרמני, שערך יחד עם החזן אמנון זליג את אנתולוגיית התווים "השיבנו", מהדורה בת שמונה כרכים בהוצאת פטרס (Edition Peters), אחת ההוצאות הוותיקות והגדולות בעולם למוזיקה קלאסית. "כל עוגב הוא תוצר של מלאכת יד מפרכת שאורכת בין חודשים לשנים. כל מערכת של צינורות נותנת צבע אחר, ואפשר לחבר מספר בלתי מוגבל של מערכות כאלה, מעץ או ממתכת, לפי מגבלות החלל והתקציב. לבית הכנסת באורניינבורגר שטראסה בברלין, למשל, היה עוגב עצום עם ארבע מקלדות. כיפת הזהב המפורסמת של בית הכנסת הזה עומדת על מה שנשאר מהבניין – זהו למעשה רק המבנה שליד בית הכנסת, שהיה באותו הגודל של הבניין ששרד. בתי הכנסת האלה התגאו מאוד במוזיקה שנכתבה במיוחד בשבילם".
במהלך כ-100 שנים, משנת 1838 שבה יצא לאור הספר המשמעותי הראשון של מוזיקה לבית הכנסת ועד ליל הבדולח, פורסמו ובוצעו ברחבי גרמניה מאות יצירות לבית הכנסת. רבות מהן נעלמו ללא זכר בליל הבדולח, במיוחד בקהילות קטנות שבהן התווים נמצאו בארון עץ ליד העוגב. במקרים רבים שרדו רק עותקים ספורים.
"מה טובו": מתוך אלבום של המלחין סמואל למפל, שהקליט לויטין עם מקהלת ביה"כ של לייפציג

אסף לויטיןאסף לויטין
אסף לויטין. "בתי הכנסת התגאו מאוד במוזיקה שנכתבה במיוחד בשבילם"
(צילום: Lys Y. Seng)
הכרך הראשון מבני שמונה, של אנתולוגיית התווים "השיבנו – מוזיקה לבית הכנסת מגרמניה, 1838-1938"הכרך הראשון מבני שמונה, של אנתולוגיית התווים "השיבנו – מוזיקה לבית הכנסת מגרמניה, 1838-1938"
הכרך הראשון, מבין שמונה, של אנתולוגיית התווים "השיבנו – מוזיקה לבית הכנסת מגרמניה, 1838–1938"
(צילום: באדיבות אסף לויטין)

אוצר בלום

לפני כ-20 שנים העלתה הספרייה של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט סריקות דיגיטליות של כ-400 כותרים של מוזיקה מאותה תקופה. לצד המלחינים המוכרים כמו לואיס לבנדובסקי, מופיעים שם שמות שגם מומחים בתחום המוזיקה היהודית לא בהכרח מכירים. מדובר באוצר בלום של כ-20 אלף עמודים, ששוכב אי שם באינטרנט ומחכה שימצאו אותו. גם מי שמכיר את האוסף צריך עזרה, כי הקטלוג של החומרים חלקי מאוד.
"אם אני כחזן מחפש, למשל, את כל הגרסאות של 'כל נדרי' שנכתבו באותה תקופה, אני צריך לפתוח כל אחד ואחד מ-400 הכותרים ולחפש בעצמי", אומר לויטין, שנולד בגבעתיים אך העביר את רוב ילדותו בראש פינה. "בגרמניה במאה ה-19 דיברו עברית אשכנזית, וכך גם תיעתקו אותה: היו שכתבו Kol Nidre, אחרים כתבו kowl nidrej או kawl nidreh – כל אחד כתב לפי איך שמצא לנכון. גם אחרי מציאתו, מדובר במקרים רבים בתיווי מיושן, צפוף מאוד (כמעט כולם הדפיסו על חשבונם ולא היו עשירים גדולים), ובמקומות רבים יש טעויות ברורות בתווים או בטקסט. בלי מומחיות בחזנות, כמעט בלתי אפשרי לבצע את היצירות האלה".
העמוד הראשון של אחת מחוברות התווים שנמצאו בארכיון בפרנקפורט: 25 יצירות לבית הכנסת של אברהם דונייבסקי (1893)העמוד הראשון של אחת מחוברות התווים שנמצאו בארכיון בפרנקפורט: 25 יצירות לבית הכנסת של אברהם דונייבסקי (1893)
העמוד הראשון של אחת מחוברות התווים שנמצאו בארכיון בפרנקפורט: 25 יצירות לבית הכנסת של אברהם דונייבסקי (1893)
(צילום: באדיבות אסף לויטין)
נגן עוגב בבית הכנסת בבילפלד, 1910 לערךנגן עוגב בבית הכנסת בבילפלד, 1910 לערך
נגן עוגב בבית הכנסת בבילפלד, 1910 לערך
(צילום: Rennrudi / Wikimedia Commons)
בית כנסת בהיידלברג, שנבנה בשנת 1878, אך נהרס על ידי הנאצים בשנת 1938 במהלך ליל הבדולח. תמונה משנת 1913בית כנסת בהיידלברג, שנבנה בשנת 1878, אך נהרס על ידי הנאצים בשנת 1938 במהלך ליל הבדולח. תמונה משנת 1913
בית כנסת בהיידלברג, שנבנה בשנת 1878, אך נהרס בשנת 1938 במהלך ליל הבדולח. תמונה משנת 1913
(צילום: StadArchiv Heidelberg / Wikimedia Commons)
לשם כך, לויטין ועמיתו אמנון זליג, שגם הקימו יחד את איגוד חזני גרמניה, החליטו להנגיש את המיטב של המוזיקה הזאת לעולם המוזיקה. בסוכות הקרוב ייצא לאור הכרך הראשון מבין שמונה של "השיבנו – מוזיקה לבית הכנסת מגרמניה, 1838–1938". השניים החליטו לרענן את השפה לעברית מודרנית-ספרדית, שמקובלת כיום ברוב בתי הכנסת (במקום ההגייה האשכנזית).
"העתקנו את היצירות לפורמט תיווי דיגיטלי ואיחדנו את התעתיק של העברית לפי שיטה שפיתחנו במיוחד, כדי לחסוך ממקהלות בעולם את הצורך להזמין הדרכת שפה מדוברי עברית", מסביר לויטין, שהחל ללמוד אופרה בישראל, אולם השלים אותם בגרמניה ואף למד חזנות ב-2011 (מ-2016 הפך לחזן פעיל). "הכרכים מסודרים לפי נושאים ליתורגיים. בכרך הראשון מופיעה מוזיקה לערב שבת, בעוד הכרכים הבאים יהיו מוקדשים לשבת, הימים הנוראים, שלושת הרגלים, חגים קטנים ומעגל החיים".
העוגב מעל ארון הקודש בבית הכנסת בקייזרסלאוטרן, 1890-1900 לערךהעוגב מעל ארון הקודש בבית הכנסת בקייזרסלאוטרן, 1890-1900 לערך
העוגב מעל ארון הקודש בבית הכנסת בקייזרסלאוטרן, 1890–1900 לערך
(צילום: Alemania-Judaica / Wikimedia Commons)
בית הכנסת באורניינבורגר שטראסה בברלין, בו היה עוגב עצום עם ארבע מקלדותבית הכנסת באורניינבורגר שטראסה בברלין, בו היה עוגב עצום עם ארבע מקלדות
בית הכנסת באורניינבורגר שטראסה בברלין, שבו היה עוגב עצום עם ארבע מקלדות
(צילום: Ansgar Koreng / Wikimedia Commons)
לויטין אומר כי הוא וזליג שמחים על שיתוף הפעולה עם הוצאת פטרס, שכן זהו תו תקן שאין שני לו מבחינת האיכות המוזיקלית. נוסף על כך, מדובר בצעד חשוב מבחינת ההוצאה להתמודדות עם כתם מביש בעברה. בית ההוצאה היה שייך למוציא לאור היהודי מקס אברהם, והוא הוריש את העסק לאחיינו הנרי הנריקסן. העסק הולאם פעמיים, בפעם הראשונה בידי הנאצים בשנת 1939, ובפעם השנייה בשנת 1950 בידי המפלגה הקומוניסטית ששלטה במזרח גרמניה. רק בשנת 1993 קיבלה המשפחה פיצויים על אובדן העסק.
"בית ההוצאה מבליט כיום את העבר היהודי שלו. תמונות גדולות של הבעלים המקוריים תלויות בכניסה, לרבות הסיפור כולו בהבלטה", אומר לויטין. "אין דרך לשנות את העבר, אבל יש בהחלט דרך להתמודד איתו ביושר ולתקן במידת האפשר. במקרה של 'השיבנו', אנחנו שמחים שדווקא בית הוצאה שבעברו היה שותף להשתקת המוזיקה של היהודים עושה כיום מאמץ גדול להשיב אותה לקדמת הבמה".
ברקע ההיסטוריה, גם לשמו של הפרויקט יש משמעות מיוחדת. "בחרנו במילה 'השיבנו' בהשאלה מהטקסט שאנחנו אומרים בכל פעם שבה מחזירים את ספר התורה לארון הקודש: 'השיבנו אדוני אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם'", מסביר לויטין. "ראינו בכך ציווי של מלחינים מהעבר, שמתחננים בפנינו לעזור להם לשוב ולשמוע את שירי ההלל שהלחינו כדי לפאר ולרומם את התפילות שלהם. אשרינו שזכינו".