מסגרות החינוך הממלכתי-חרדי, הנמצאות בפיקוח משרד החינוך וכוללות לימודי ליבה, הופכות בשנים האחרונות יותר ויותר פופולריות, כאשר קהילות וחסידויות שלמות עוברות אליהן. עם זאת, נדמה שהממסד החרדי, המפלגות החרדיות ובחלק מהמקרים גם רשויות מקומיות עושים הכול כדי להצר את צעדי המוסדות הללו ולהשאיר את התלמידים בתוך רשתות החינוך המפלגתיות.
שנת הלימודים תשפ"ה (2024/25) תיזכר כנקודת מפנה דרמטית במערכת החינוך החרדי בישראל. זרם החינוך הממלכתי-חרדי, שבעבר נחשב שולי וזניח, חווה זינוק חסר תקדים. על פי דוח חדש ומקיף של יהודית מילצקי ושני זוסמן-אפרתי מהמכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, בשנה זו נרשמה תוספת של כ-7,000 תלמידים וכ-60 מוסדות חדשים – גידול מדהים של כ-40% בזרם הממ"ח בהשוואה לשנה הקודמת. כיום, כ-20,500 תלמידים, שהם כ-7% מכלל תלמידי החינוך החרדי היסודי, לומדים במסגרת הממ"ח.
הצמיחה המרשימה בחינוך הממלכתי-חרדי נובעת, בין השאר, ממעבר של חסידויות מרכזיות כמו בעלז, קרלין-סטולין, ויז'ניץ-מרכז וצאנז למערכת הזו, לצד מוסדות של קהילת הרב אברג'ל בנתיבות. המעבר אינו רק נתון מספרי, אלא משקף שינוי תפיסתי עמוק: החינוך הממלכתי-חרדי, שנחשב בעבר למסלול שולי המיועד לקהלים "פתוחים" יותר, זוכה כעת ללגיטימציה רחבה בתוך החברה החרדית. החסידויות האמורות, שבעבר היו מזוהות עם חינוך עצמאי או פטור מפיקוח, בחרו להצטרף למערכת הרשמית, בין השאר בשל הצורך בתקצוב ממשלתי, שיפור איכות ההוראה ורצון להכשיר את התלמידים לעולם העבודה תוך שמירה על זהות חרדית.
הדוח מציין כי הערים ירושלים (כ-3,000 תלמידים) ובית שמש (כ-2,000 תלמידים) מובילות במספר התלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, ונתיבות בולטת עם שיעור יחסי של 23% מהתלמידים החרדים בעיר הלומדים במסגרות הממ"ח. לעומת זאת, בני ברק, למרות היותה ריכוז חרדי גדול, נותרה שולית בתחום זה עם מוסד אחד בלבד המשתייך לזרם הממלכתי-חרדי, בעיקר בשל התנגדות פוליטית מקומית. בערים מעורבות כמו חריש, טבריה וקריית גת נרשם שיעור גבוה של תלמידים חרדים בזרם הממלכתי-חרדי (יותר מ-20%), מה שמצביע על פוטנציאל לצמיחה במקומות אלה.
הצמיחה של זרם הממ"ח מאיימת, ככל הנראה, על הרשתות המפלגתיות החרדיות, ובערים מסוימות שבהן הכוח הפוליטי החרדי גדל – קשה יותר לאפשר את התפתחות הזרם החדשני. במקרים כאלה, עיריות נמנעות מהקמת מבני חינוך חדשים או ממתן ההיתרים הנדרשים לשם הקמת מוסדות ממלכתיים-חרדיים.
כאמור, בבני ברק פועל מוסד ממלכתי-חרדי אחד בלבד, עם 488 תלמידים – אף על פי שבעיר יש קהילות גדולות נוספות שהיו שמחות לממ"ח. מעיריית בני ברק נמסר בתגובה: "העירייה מחויבת למתן מענה חינוכי איכותי לכלל תושביה, והיא פועלת באופן שוטף להרחבת מערך החינוך בעיר בהתאם לצרכים המתפתחים של האוכלוסייה. בכל הנוגע לפתיחת מוסדות חינוך חדשים, העירייה נוהגת על פי הוראות משרד החינוך ומדיניות חוזרי מנכ"ל הרלוונטיים. במסגרת זו, נבחנות פניות לפתיחת מוסדות חינוך על פי קריטריונים מקצועיים ברורים, לרבות הצגת מספר תלמידים מספיק כפי שנדרש בהנחיות משרד החינוך. בנוגע למקרה הספציפי שהוזכר בפנייתכם, העירייה מבהירה כי במסגרת הליך הבחינה המקצועית, לא הוגשו הנתונים הנדרשים על פי ההנחיות המקובלות. העירייה תמשיך לבחון כל פנייה עתידית בנושא זה על בסיס מקצועי ובהתאם לנהלים הקבועים".
במודיעין עילית הדבר מנוגד באופן נחרץ לעמדותיו של ראש העיר וההנהגה הרבנית המקומית, ועל כן גם שם יש חסם משמעותי בפני פתיחת מוסדות מהסוג הזה. בעבר חשפנו כיצד באלעד העירייה ניסתה לשנות הכרה בבית ספר ממ"ח אחרי שזו כבר ניתנה.
בחיפה אין בית ספר ממ"ח, בעקבות לחץ חרדי, והעירייה מסרה בתגובה כי היא "מתכננת לפתוח בשנת הלימודים תשפ"ז בית ספר חרדי לבנים לכיתות א'–ח', לכלל הקהילות החרדיות בעיר, תחת החינוך הממלכתי-חרדי של משרד החינוך. העירייה תפרסם בזמן הרישום הרשמי את שאר הפרטים הנדרשים".
שני זוסמן-אפרתי, מעורכות המחקר, אמרה: "המחקר שלנו מבקש לא רק למפות את המספרים, אלא לנתח את הדינמיקה החברתית שמאחוריהם: כיצד פוליטיקה עירונית, הנהגה רבנית מקומית ואתוסים קהילתיים מעצבים את המוכנות של קבוצות חרדיות לאמץ מודל חינוכי חדש. השדה הממלכתי-חרדי מציף שאלות יסוד על זהות, גבולות ואינטגרציה מול שמרנות – ומציג אתגר למדינה ולחברה החרדית גם יחד. זיהינו מגוון רחב של טיפוסים מוסדיים – מחסידויות מיינסטרים ועד קהילות פריפריאליות – שכל אחד מהם מביא עימו היגיון פנימי ייחודי. ההבנה הזו היא קריטית כדי לגבש מדיניות חכמה ומותאמת".
יהודית מילצקי הוסיפה: "הצמיחה של החינוך הממלכתי-חרדי היא לא רק תופעה חינוכית – היא ביטוי לתהליכים סוציולוגיים עמוקים המתחוללים בחברה החרדית. במחקר זיהינו תזוזה של ממש בצירי הלגיטימציה הפנימיים, כאשר מוסדות שבעבר נחשבו ל'שוליים פתוחים' הופכים כיום לחלק מהמיינסטרים החרדי. המעבר של קהילות חסידיות מבוססות למערכת הממלכתית-חרדית מעיד על שינוי בפרדיגמות של סמכות, שייכות וגבולות הקולקטיב. זה לא שינוי דרמטי ורעשני, אלא תהליך מצטבר, רווי מתחים – אבל הוא מתרחש, ודווקא בקבוצות שבעבר נחשבו לבלתי ניתנות לשינוי".
