כמעט עשור חלף מאז שהחלו הניסויים, ובדרך התרחשו לא מעט עיכובים, מותו של החוקר הראשי, ומחלוקות אתיות מתוקשרות. כעת, לראשונה, מתפרסמות התוצאות – ומאירות באור חדש את אחד המחקרים החריגים ביותר בשדה הדת והרוחניות.
24 אנשי דת מארה"ב – ובהם חמישה רבנים, כמרים פרוטסטנטים, כומר קתולי ומנהיגה מוסלמית אחת – נטלו במסגרת ניסוי קליני מינון מבוקר של פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, כדי לבחון את השפעתו הרוחנית. את המחקר ערכו אוניברסיטאות ג'ונס הופקינס וניו יורק (NYU), ותוצאותיו פורסמו לראשונה במגזין המדעי "Psychedelic Medicine".
הממצאים מעידים כי פסילוסיבין עשוי לעורר חוויות רוחניות עמוקות גם בקרב אנשי דת מנוסים, ולתרום לתחושת משמעות, קהילתיות וקדושה. עם זאת, החוקרים הדגישו שהמסגרת הטיפולית והליווי הצמוד הם שהפכו את ההתנסות לבטוחה יחסית, אף שבמקרים מסוימים נרשמו תגובות קשות.
מדובר בניסוי שני מסוגו בלבד מאז "ניסוי יום השישי הטוב" המפורסם בהרווארד - שנערך ב-1962 - אז חולקו סטודנטים לכמורה לקבוצת פסילוסיבין ופלצבו, ונשלחו להאזין לדרשה. אלא שהפעם, הדתות מגוונות יותר, והמתודולוגיה מדויקת יותר.
לפני שהורשו ליטול את המינון הגבוהה, עברו המשתתפים סינון קפדני, ראיונות עומק והכנה שכללה גם תרגולים מדיטטיביים ומפגשים עם מדריכים. השפעות החומר תועדו לאורך כשנה וחצי בראיונות ויומנים אישיים. 96% מהמשתתפים דירגו לפחות אחת מהחוויות כחמש הרוחניות ביותר שעברו בחייהם, 83% דיווחו על "תובנות פסיכולוגיות עמוקות", ו-79% העידו שהחוויה חיזקה את תחושת הקדושה ביומיום ושיפרה את עבודתם הדתית. מנגד, 42% תיארו גם רגעים קשים של חרדה, כאב או בלבול.
אחד המשתתפים, כומר בשם סת' ג'ונס, אף תיאר את המפגש השני כ"טריפ רע" לכל דבר. לדבריו, אלמלא התנאים המבוקרים בג'ונס הופקינס, ייתכן שהיה נשבר נפשית. אחרים סיפרו על בכי בלתי נשלט או תחושות של התפרקות.
אחת המשתתפות, הרבה ד"ר ג'ולי דנן מקהילת Seaside בדלאוור, סיפרה כי ״לא עישנתי מעולם, אפילו לא גראס. כל זה היה כל-כך לא אופייני לי, אבל זה גם מה שהפך את החוויה לעוצמתית כל כך". במהלך הטריפ ראתה בעיני רוחה את הרדיפות שעבר העם היהודי, אך גם הרגישה ״חיבור מטלטל לאלוהות".
בהמשך, המשתתפים הקימו קבוצת וואטסאפ, קיימו שיחות זום ואף נפגשו לריטריט בצפון מדינת ניו יורק. "זה היה כמו לגלות שאתה שייך לשבט שלא ידעת שהוא קיים”, סיפר סת' ג'ונס, כומר שהשתתף במחקר. כמה מהם הפכו מאז לדמויות בולטות במה שמכונה בארה״ב 'ההתעוררות הפסיכדלית השנייה' – תנועה מתפתחת שמחברת בין תודעה, טיפול נפשי ודת. הכומר ג'יימי קלארק-סולס מונתה לחוקרת בתחום באוניברסיטת אמרי, והכומר ג'ף וידט – שפגש לדבריו את בנו שטרם נולד במהלך הסשן – הפך לדובר מוביל בתחום.
שלושה מהמשתתפים הקימו ארגונים לליווי רוחני בשימוש בפסילוסיבין. המוסלמית סוהרה אחמד, לשעבר דיקנית בסטנפורד, הקימה את "Ruhani", מיזם להדרכה פסיכדלית לקהילות מוסלמיות: “אני לא חושבת שמסגדים או בתי כנסת יקפצו על זה מחר, אבל תפקידנו להכין את הקרקע”, אמרה. הרב זאק קמנץ הקים לאחר מכן את הארגון "Shefa" המלווה יהודים במסע רוחני המבוסס על פסיכדליה. "זו לא תחליף לתפילה, אבל זו עדשה חדשה שדרכה אפשר לחזור לטקסטים שלנו”, אמר.
לצד ההתרגשות, המחקר עורר לא מעט סערות. אחד החוקרים פרש מהפרויקט והאשים את החוקר הראשי, פרופ' רולנד גריפית'ס ז"ל, על כך ששימש כ"מדריך רוחני" בפועל והשפיע על אופי החוויה. ועדת האתיקה בג'ונס הופקינס מצאה "אי-סדרים חמורים", במחקר, בהם מעורבות של מממנים, ניסוח שאלונים במונחים דתיים ואי-דיווח על ניגודי עניינים. בין היתר נטען כי החוקרים השתמשו מראש בשפה דתית ומושגים כמו "חוויות מקודשות" בעת גיוס המשתתפים ובשאלונים – מה שעלול היה להטות את תגובותיהם ולמסגר את החוויה בכיוון רצוי מראש.
ובכל זאת, עבור המשתתפים – השער נפתח. "יש הרבה סימני שאלה, וצריך עוד נתונים, אבל אי אפשר להכחיש את מה שקרה לנו שם”, אמר הרב קמנץ. "העבודה האמיתית לא הייתה בזמן הסשן – אלא בכל מה שבא אחריו”.
פרופ׳ גארי לדרמן, חוקר דת מאוניברסיטת אמרי, אמר שהחשיבות של המחקר טמונה בעצם קיומו: "אי אפשר לבנות תיאוריה על סמך 24 משתתפים, אבל עצם זה ששתי אוניברסיטאות מהשורה הראשונה משקיעות בניסוי כזה, מעיד עד כמה הפסיכדליה חזרה למרכז התרבות. זו כבר לא תופעה שולית – אלא מגמה״.
