מתי ל"ג בעומר תשפ"ה?
ל"ג בעומר התשפ"ה יתחיל ביום חמישי בלילה, 15 במאי 2025, ויימשך ביום שישי, 16 במאי 2025.
הדלקת מדורות: איך להימנע משריפות?
בשל תנאים קיצוניים המעלים את הסבירות להתפתחות שריפות והתפשטותן, נציב כבאות והצלה לישראל, רב-טפסר אייל כספי, חתם על צו האוסר על הדלקת מדורות והבערת אש בכל הארץ עד לתאריך 18.5 בחצות.
מזג האוויר בל"ג בעומר צפוי להיות שרבי ולכלול תנאים המעלים את הסבירות לשריפות, במיוחד בשטחים פתוחים, יערות וחורשות. לפיכך, אין להדליק אש בשטחים פתוחים, ויש להימנע מהשלכת פסולת דליקה בשטחים אלה. עם זאת, הבערת אש בתוך מתקן ייעודי להכנת אוכל, כמו מנגל, אינה אסורה. תתאפשר הדלקת מדורות באזורים שהוכשרו למטרה זו על ידי הרשות המקומית, רשות הטבע והגנים או קרן קיימת לישראל, וקיבלו אישור כבאות והצלה לישראל. במקרי חירום, התקשרו 102 ללוחמי האש.
לפחות בהר מירון צפויים לקיים כרגיל את ההילולה בקבר רבי שמעון בר יוחאי, אחרי שבשנה שעברה, בגלל ירי רקטות מסיבי של חיזבאללה, צה"ל הכריז על האזור כשטח צבאי סגור.
האם מתקיימים לימודים בל"ג בעומר?
בסופו של דבר, התשובה היא לא. השנה תהיה לילדים סיבה נוספת לחגיגות – במסגרת הסכם עם ארגוני המורים, היו צוותי ההוראה אמורים לעבוד לראשונה גם בל"ג בעומר, אבל לפני מספר ימים הושג הסכם עם משרד האוצר ונקבע כי לא יהיו לימודים בבוקר יום שישי (16 במאי).
מדוע חוגגים בל"ג בעומר?
יש 49 ימים בין פסח לשבועות. בימים אלה מקיימים את מצוות "ספירת העומר", שבמסגרתה מונים את הימים שבין חג הפסח – שבו מציינים את יציאת מצרים והפיכת בני ישראל לעם, לשבועות – המועד שבו לפי המסורת קיבלו בני ישראל את התורה בהר סיני.
השר מאיר פרוש בהכנות להילולה במירון
(צילום: אביהו שפירא)
היום ימי ספירת העומר נחשבים ביהדות דווקא לזמן של אבל, מאחר שעל פי המסופר בתלמוד הבבלי, במאה השנייה לספירה פגעה מגפה קטלנית ב-24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא. הגמרא טוענת שהם מתו כעונש משמיים על כך ש"לא נהגו כבוד זה בזה". יש היסטוריונים שטוענים כי רבי עקיבא, שהיה המנטור של בר כוכבא, עודד את תלמידיו להילחם נגד הרומאים במרד שנערך ב-132–136 לספירה והסתיים בחורבן ובמוות של אינספור לוחמים.
לזכר המוות ההמוני ההוא, חכמים קבעו שבין פסח לשבועות יהיו מנהגי אבלות שבמסגרתם נמנעים מגילוח ומתספורת, לא מתחתנים ויש גם הגבלה על שמיעת מוזיקה. מאחר שלדברי חז"ל המוות ההמוני של תלמידי רבי עקיבא הסתיים ביום ה-33 לספירת העומר (בגימטריה – ל"ג), תאריך זה הפך ליום משמח שבו פוסקים מנהגי האבל ושוב מותר להתגלח ולהתחתן (לאו דווקא בסדר הזה).
אגב, יש סיבה נוספת שבגללה אבלים בימי ספירת העומר – בשנת 1096 החל מסע הצלב הראשון, שבמסגרתו יצאו נוצרים לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים. בדרך לארץ הקודש טבחו הצלבנים ללא רחמים במספר קהילות יהודיות באזור גרמניה, ובהן שפייר, וורמס ומיינץ (שכונו אז שפיירא, וורמייזא ומגנצא). רוב מעשי הטבח התרחשו במהלך ספירת העומר של אותה שנה, וזו הייתה עוד סיבה שבגללה הוחלט לשמר מנהגי אבל בתקופה זו.
למה מדליקים מדורות?
על פי המסורת היהודית, בל"ג בעומר נפטר התנא רבי שמעון בר יוחאי (לפי ההשערות בשנת 160 לספירה). בניגוד ליום פטירה של אדם רגיל, שבו משפחתו אבלה, ביום שבו נפטר בעבר צדיק מקובל דווקא לשמוח, והאירוע מכונה "הילולה" (מארמית: "חתונה" וגם "שמחה").
החכמים מנו מספר סיבות מדוע חוגגים לאחר פטירתו של צדיק. בין השאר, מכיוון שהמוות אינו נתפס כ"תחנה סופית", אלא אפשרות לנשמה של הצדיק להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר; ומאחר שעל פי התפיסה הקבלית, גם אחרי פטירתו של צדיק, התורה שלו והשפעתו על העולם ממשיכות להתקיים.
יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, או בקיצור רשב"י, נהפך לסוג של חג, גם בשל המסורת שלפיה הוא כתב את "ספר הזוהר" – הגם שבפועל הספר הודפס לראשונה רק במאה ה-13, על ידי רבי משה די לאון.
למה חוגגים דווקא במירון?
בימי הביניים נהגו יהודים רבים שגרו באזור ירושלים לפקוד את קבר שמואל הנביא, להדליק נרות ולהתפלל בו. במקביל, התפתח מנהג שבו לא מספרים בנים בשלוש השנים הראשונות לחייהם, וביום ההולדת השלישי מגיעים לקבר שמואל הנביא ועושים לילד תספורת ראשונה, בטקס שכונה "חלאקה" (בערבית: "תגלחת").
ב-1730 אסר הסולטן העות'מאני על יהודים להתפלל בקבר שמואל, וטקסי החלאקה נדדו למירון, שם קבור רבי שמעון בר יוחאי. בספר הזוהר נכתב שבשעת פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי פרצה להבת אש גדולה, וכך נולד המנהג להדליק מדורות בל"ג בעומר, ליד הקבר בהר מירון, וגם לקיים טקס חלאקה לכל הבנים שמלאו להם שלוש שנים סמוך למועד הזה.
כאמור, מוקד השמחה של ל"ג בעומר במירון הוא הדלקת מדורות בסמוך לקבר. לאורך היממה, כמעט מדי שעה, יש הדלקה מרכזית של מדורה, שבה מכבדים אדמו"רים, רבנים וקהילות שונות.
מנהג מרכזי נוסף הוא לאכול "סעודת מצווה", בשל המסורת שלפיה רבי שמעון ציווה על תלמידיו לשמוח ולערוך סעודת מצווה ביום פטירתו. יש מספר עמותות שמדי שנה מקימות אוהלי ענק שבהם אפשר לאכול ולשתות ללא תשלום. האוכל בשעות הלילה כולל חמין, קיגל, סלטים, עוגות וכן שתייה קרה וחמה. בשעות היום מחלקים בעיקר כריכים ועוגות לצד אינספור בקבוקי מים ומשקאות מוגזים.
למי שתוהים מניין המימון להאכלת מאות האלפים שמגיעים להר בל"ג בעומר – אחת התשובות הן שיש מנהג המכונה "ח"י רוטל". רוטל היא מידת נפח עתיקה ולפי מסורת עתיקה, מי שמחלקים לבאי הילולת רבי שמעון בר יוחאי יין או מיץ ענבים, בכמות של "רוטל" (3–5 ליטר בקירוב), זוכים לילדים. עם השנים הגיעו למסקנה שהתרומה משיגה את אותו אפקט, גם אם מחלקים לחוגגים בעזרת התרומות כל סוג של מזון ומשקה.
לאחר האסון במירון בשנת 2021, שבו 45 גברים, נערים וילדים נמחצו למוות בשל דוחק, נערכו שינויים יסודיים בפני האתר ובאופן ניהול ההילולה – כולל הגבלה של זמן השהות של כל מבקר בהר, כדי למנוע עומסים.
למה היו רבנים שהתנגדו לל"ג בעומר?
לאורך מאות השנים האחרונות היו מספר רבנים בכירים שניסו להגביל את החגיגות בל"ג בעומר. החתם סופר (הרב משה סופר), שחי במאות ה-18 וה-19, כתב: "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום". הוא ציין שאם כבר רוצים לחגוג ביום הזה, אפשר לציין אותו לטובה מכיוון שלאחר יציאת מצרים, ביום הזה החל לרדת מהשמיים ה"מן" – המזון השמיימי שממנו על פי המסורת אכלו בני ישראל במשך 40 שנה במדבר.
אבל זה לא עזר, וחסידים וגם יוצאי עדות המזרח הפכו את ל"ג בעומר לסוג של חג. אגב, בקרב הציבור החרדי-ליטאי פחות מקובל להגיע למירון בל"ג בעומר, בשל התנגדות רבנים. גם הרב עובדיה יוסף התנגד לעלייה למירון בל"ג בעומר, זאת בשל חשש לביטול תורה, בעיות צניעות והוצאות כספיות מיותרות, אבל הציבור המשיך לנהור למקום בהמוניו.
ההצלחה היחידה של רבנים שהתנגדו לחגיגות נרשמה במאה ה-19, כאשר רבי יוסף שאול הלוי נתנזון הזדעזע לשמוע שהחוגגים במירון נוהגים להשליך בגדים אל תוך המדורות. הוא טען שהדבר פסול בגלל האיסור "בל תשחית", והמנהג אכן נעלם.
מה הקשר בין רשב"י לבר כוכבא?
אין קשר ממשי, מעבר לעובדה שגם רבי שמעון בר יוחאי וגם שמעון בן כוסבה חיו באותו דור והתנגדו לרומאים. הראשון ברח למערה ולמד תורה עם בנו, השני הנהיג את המרד הכושל נגד הרומאים בשנים 132–136.
החיבור בין בר כוכבא לל"ג בעומר שבו נפטר רשב"י התחיל בסוף המאה ה-19, כשגננות ציוניות רצו לחנך ילדים יהודים על מסורת של שימוש בכוח צבאי מול האויב. הן חיברו בין ל"ג בעומר שבו נפטר המנהיג הדתי שהתנגד לרומאים ובין בר כוכבא שנלחם בהם.
עוד חיבור מאוחר בין השניים נולד בעקבות התלמוד הבבלי, שבו נכתב כי רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק גדול ולכן בתקופת חייו לא נראתה בשמיים הקשת (קשת בענן, שמסמלת את החטאים שהביאו למבול בימי נֹח). באותה תקופה הלוחמים של בר כוכבא השתמשו בחץ וקשת. אחת הגננות כנראה החליטה לשלב את סיפור הקשת של בר יוחאי עם הקשת של לוחמי בר כוכבא, וכך נולד המנהג שבו ילדים משחקים בחץ וקשת בל"ג בעומר.
