"הדפיקות שנשמעו על דלתות הבתים בחיפה לא בישרו טובות. זה קרה בסוף השבוע שעבר. שוטרי המשטרה הצבאית הגיעו לבתיהם של מספר בחורי ישיבה שלא התייצבו לצו השני. הבהלה והפניקה הדהדו מרמת ויז'ניץ בבירת הצפון ועד מעונות גדולי ישראל בבני ברק ובירושלים" (עיתון "משפחה", כ"ג בטבת תשפ"ה, 23.1.2025).
זו מול זו ניצבות שתי הדפיקות בדלת. זו שמחרידה משפחות רבות בישראל שבשורת השכול הגיעה אליהן, שהיקרים להן נפלו במערכה; וזו שמחרידה את החרדים. ואיך אפשר להסביר ואיך אפשר להכיל את התהום הרובצת בין השתיים.
אריה דרעי בריאיון ל"קול ברמה": חודשיים לחוק גיוס – או בחירות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
גם החרדים שמאמינים בלימוד תורה בלבד חושבים שאי-אפשר להסביר. "אי אפשר להסביר את הערך של לימוד תורה למי שלא טעם לימוד, למי שלא חווה, למי שלא מאמין בחשיבות של לימוד תורה", זו אחת האמירות המתנשאות והשקריות הנפוצות ביותר שנשמעות בוקר וערב בציבור החרדי. הטענה הזו משמשת כדי להתחמק מלהישיר מבט, כדי להרגיש עדיין איזו גאוות יחידה מדומיינת, איזה טעם של "נזר הבריאה" כמו שמכונים בחורי הישיבות בציבור החרדי, איזו תחושת משמעות. כי לאן יוליכו את החרפה.
איך יוכלו להמשיך ולהסתובב בישראל, להביט לעצמם במראה, לעשות חשבון נפש אמיתי לפני קריאת שמע שעל המיטה, אם לא יספרו לעצמם שמה שהם עושים זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. שזה מה שהתורה מצווה. שזו השליחות שלהם בשרשרת הדורות היהודית.
אבל זה שקר. התורה לא מצווה ללמוד תורה במקום לעבוד. התורה לא מצווה ללמוד תורה במקום להתגייס לצבא. התורה לא מצווה להסתתר מאחורי "גדולי ישראל". ושרשרת הדורות היהודית כולה עומדת בתימהון מול המוטציה שנבראה כאן ב-80 השנים האחרונות. מוטציה שגדולים ממני כינו "חברת הלומדים", אבל רוב רובם של היהודים לאורך כל הדורות, ובהם גדולי ישראל ואדירי התורה, היו כנראה מכנים אותה בפשטות "רפורמה".
אליהו הנביא לא החרים את אחאב
מאיפה להתחיל? מהעיוות האידיאולוגי? מההפיכה ההיסטורית? מההמצאה הסוציולוגית? מהשפל המוסרי, הערכי והמעשי שהמציאות הזו מביאה? אולי מכמה עובדות פשוטות.
הטענות ההלכתיות, התאולוגיות, הכאילו-תורניות שהחרדים נעזרים בהן כדי להצדיק את לימוד התורה כערך עליון – חלקן מעוותות, חלקן מוצאות מהקשרן, רובן הגדול מתייחסות לקיום התורה ולעיסוק בה ולא ללימוד התורה, ואף אחת מהן – ללא יוצאת מן הכלל – לא נאמרה כהנחיה לרבים. אתם מוזמנים לבדוק כל אחת ואחת. אפשר להתחיל מהמשפט "והגית בו יומם ולילה" שנאמר ליהושע, הרמטכ"ל העברי הראשון שהתחיל את דרכו כטוראי במדבר.
מהציוויים לצאת להילחם, לצאת לעבוד, לעסוק בתורה בחיי המעשה ולא להשאיר אותה בבית המדרש – החרדים שדוגלים ב"תורתם אומנותם" מתעלמים. "הם לא מתאימים לזמן שלנו. הם לא מכוונים למציאות החיים כיום, במדינה חילונית", הם אומרים. נשמע מוכר? ככה נשמעים רפורמים.
ומה יעזור שנגיד שאליהו הנביא רץ לפני מרכבת אחאב רק כי היה מלך ישראל, אפילו שעשה הרע בעיני ה'? ומה יעזור אם נאמר שעד כה לא נמצא רמטכ"ל או מפקד בצה"ל ששלח לוחם למות בקרב כדי שיוכל להתייחד עם אשתו כמו שעשה דוד המלך? לא יעזור. חרדים רבים כלל אינם מכירים את הדוגמאות האלו, כי הם לא לומדים תנ"ך.
כמה תלמידי ישיבות, שתורתם אומנותם, היו בעם היהודי במשך הדורות? אפילו לא צריך לדבר על משך הדורות. כמה תלמידים למדו בישיבת וולוז'ין, אם הישיבות הליטאיות? זו שכל בחור ישיבה חרדי נושא את עיניו אליה, מחונך על המיתוס בלי להכיר את העובדות?
4 צפייה בגלריה
מודעות נגד שליחת צווי גיוס לבחורי ישיבות חרדים. זמן טוב להזכיר שהפסוק "והגית בו יומם ולילה" נאמר ליהושע בן נון
יודעים מה? כמה היו בישיבת וולוז'ין ובישיבת סלבודקה ובישיבת חכמי לובלין גם יחד? בישיבת וולוז'ין למדו בשיא תפארתה – תחזיקו חזק! – ארבע מאות בחורים. אה, וגם למדו בה לימודי חול. אל תיתנו למיתוס החרדי להטעות אתכם. בישיבת חכמי לובלין למדו כארבע מאות תלמידים בשיאה, שנמשך שנים מעטות בלבד. בסלבודקה? שבריר מכמות הבחורים שלומדים היום בישיבת "חברון" ממשיכת דרכה.
מה עשו כל שאר היהודים? בתפוצה הזו ובשאר התפוצות? עסקו בדברי תורה. קבעו עיתים לתורה. חיו את התורה. קיימו את המצוות. והם עשו את זה כמו שהתורה מצווה לעשות את זה – במעשה. בעבודה. בהשתדלות כבירה להתרחק ככל יכולתם ממה שהתורה מזהירה ממנו שוב ושוב – להזדקק לבריות, לפשוט יד, להישען על מערכת רווחה או על בת הזוג, שאותה התחייבו בכתובה ביום נישואיהם "לזון ולפרנס ולכלכל". אגב, זו חובה הלכתית שלא יכולה להתייתר גם אם האישה מוותרת עליה (ואין כאן המקום להאריך לגבי תוקף כתובה שניתנת היום על ידי לומד תורה שמתכנן להישען על פרנסת אשתו).
מציאות שבה אינספור ילדים מחונכים ללימוד תורה בלבד, שבה אינספור בחורים וגברים לומדים תורה בלי לצאת לעבודה ובלי להתגייס לצבא, שבה יציאה לעבודה נחשבת כישלון, החמצה, בזבוז, שבה התגייסות לצבא יהודי נחשבת שמד – היא רפורמה. מציאות כזו לא התרחשה מעולם בהיסטוריה היהודית. בשום מקום, בשום זמן, בשום קהילה. זו המצאה חדשנית ומהפכנית שנולדה פה בארץ ישראל שלאחר השואה, והסתבכה משהתברר שההצלה הגדולה של העם היהודי לאחר השואה היא בדמות מדינה ציונית, חילונית. במקום לקבל את הארת פניו של אלוקים, לראות באורו שזורח, להבין שאיננו מבינים את כל החשבונות והמהלכים – העדיפו החרדים לחשוב שאלוקים עובד אצלם. שהם יחליטו איך תיראה הגאולה.
חוששים שיחטאו? תעניקו כלים
והנה הגענו לשפל המוסרי. הערכי. זה שלוקח את התורה והופך אותה קרדום לחפור בו. זה שמתיימר להמשיך לשמור על התורה ולהגן עליה ועל לומדיה בחירוף נפש, תוך עיוות בלתי נסלח של אותה תורה עצמה. "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". ככה הם אומרים.
לגבי מחטיאו – על החברה החרדית המלאכה לגמור, ואין היא בת חורין להיבטל ממנה. חוששים שיחטאו בצבא? אדרבה, תחזקו. תעניקו כלים. תצמיחו תלמידי חכמים שהתורה שלהם שווה משהו גם מחוץ לבית המדרש, מחוץ לתיבת נֹח. שלא יחטאו, שלא ייתנו לאחרים להחטיא אותם, אלא להפך. לרומם יחד.
ולגבי הורגו? לומדי התורה ודאי ידעו לתרגם את הגמרא במסכת סנהדרין דף ע"ד עמוד א: "מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי" (מי אומר שהדם שלך סמוק יותר? שמא דמו של האדם האחר סמוק יותר)? השאלה זועקת וכל מילה נוספת מיותרת.
תהילה ביגמןגיבובי ההבלים שנשמעים מהצד החרדי ומבקשים לתרץ למה לא מתגייסים לצבא נערמים והולכים, ורשימת הצועקים מכל הצדדים גם היא גבהה והולכת.
אולי לא תהיה כאן הסכמה. ואולי נכון שהמחבר בינינו גדול מהמפריד. באותה מידה ייתכן שגם בין היהודים האורתודוקסים ליהודים הרפורמים המחבר גדול מהמפריד. אבל כל עוד ההפרדה היא בין לומדי התורה למקיימיה, בין תופסי התורה ליודעי השם, בין אוחזי קרנות בית המדרש לאלה הלוקחים את בית המדרש איתם לחיי המעשה, בין המסתתרים מאחורי "גדולי ישראל שלאורם אנו הולכים" לגדולי ישראל שיוצאים לקרב – הרי שבזמן של "פרוע פרעות בישראל", כנאמר בספר שופטים, ההפרדה ברורה. יש "עַם חרף נפשו למות" ויש "אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת השם לעזרת השם בגיבורים". זה כתוב בתנ"ך, גם בזה שניתן לחרדים.
- תהילה ביגמן היא עמיתת מחקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, בעלת תואר שני בהיסטוריה ובלימודי האסלאם והמזרח התיכון. מחקריה במכון עוסקים בתהליכי עומק המתרחשים בקרב האוכלוסיות השונות בירושלים
פורסם לראשונה: 07:10, 30.01.25
