מחקר חדש, שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים, בחן כיצד המלחמה משפיעה על רמת הדתיות והרוחניות בקרב צעירים. בסקר שנערך בקרב יותר מ-1,200 סטודנטים, החוקרים מצאו כי מחציתם דיווחו על שינוי כלשהו ברמת הדתיות ו/או הרוחניות שלהם - כאשר עליות היו שכיחות יותר מירידות.
המחקר, שנערך על ידי יעקב גרינוולד, פרופ’ מריו מיקולינסר ופרופ’ אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה, מצא כי עליות בהתעניינות בדת וביהדות היו שכיחות יותר מירידות: כ-25% מהנבדקים דיווחו על עלייה ברמת הדתיות שלהם, וכשליש מהם דיווחו על התחזקות רוחנית. עבור רבים, ככל הנראה החשיפה לטראומת המלחמה הגבירה את הצורך למצוא נחמה באמצעות דת ורוחניות. מנגד, כ-14 אחוז מהנבדקים נעו בכיוון ההפוך - התרחקו או דחו את הדת.
לדברי החוקרים, לא ניתן להבין שינויים אלו ללא ההקשר התרבותי. בישראל קיימות קבוצות שונות - חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים - שלכל אחת מהן יחס שונה לאמונה. המחקר הראה שחברים בקבוצות יותר דתיות נטו הרבה יותר להגביר את דתיותם בתקופת המלחמה, בעוד שחילונים נטו יותר לחפש מענה רוחני מחוץ לדת הממוסדת. חלק מהסטודנטים, בעיקר חילונים, אף דיווחו על ירידה בדתיותם - דבר המדגיש שמלחמה אינה דוחפת את כולם לאותו כיוון.
כדי להסביר את הממצאים, החוקרים הסתמכו על תיאוריית ניהול האימה (Terror Management Theory), המציעה כי מחשבות על מוות עשויות להוביל אנשים לחפש ביטחון קיומי בערכים תרבותיים או אמונות רוחניות. לפי התיאוריה, המלחמה מגבירה את המודעות למוות מדי יום - דרך אזעקות, דיווחים בתקשורת על נפגעים ושירות מילואים - וכתוצאה מכך אנשים עשויים להתקרב לדת או דווקא להתרחק ממנה, בהתאם לערכים הרווחים בקהילה שלהם.
גרינוולד מסביר: "תקופות של לחץ ממושך לא מחזקות בהכרח את האמונה אצל כולם. אצל חלקם הן מקרבות לדת, אך אצל אחרים הן מחזקות ערכים חילוניים או מעוררות חיפוש רוחני מחוץ לדת הממוסדת".
חשוב לציין שהמחקר הראה שחשיפה ישירה לאירועי מלחמה – למשל פציעה, אובדן של אדם קרוב או חיים תחת ירי טילים - הייתה קשורה לעלייה הן בדתיות והן ברוחניות. כלומר, ככל שאנשים חווים את המלחמה באופן אישי יותר, כך גדל הסיכוי שיבחנו מחדש את מערכת אמונותיהם.
הממצאים מספקים הצצה נדירה בזמן אמת לאופן שבו האמונה משתנה תחת לחץ של עימות מתמשך. רוב המחקרים הקודמים בנושא נערכו בדיעבד, שנים אחרי סיום הלחימה. כאן הצליחו החוקרים להעריך שינויים כבר בחודשים הראשונים של המלחמה ולגלות עד כמה מהר מערכות אמונה יכולות להשתנות לנוכח משבר.
בעוד שמחקרים רבים בעבר התמקדו רק בהתחזקות דתית, המחקר הנוכחי מראה שגם היחלשות היא חלק מהסיפור. עבור חלק מהאנשים, אכזבה, צער או אולי אף תסכול ממוסדות דתיים דוחפים להתרחקות מהאמונה דווקא ברגע שבו אחרים מתקרבים אליה. החוקרים טוענים כי זיהוי שני הכיוונים חשוב להבנת התמונה המלאה של חיפוש משמעות בעתות טראומה.
המחקר החדש מצביע על כך שמלחמה איננה רק אירוע פוליטי או צבאי אלא גם קיומי. היא משנה לא רק יישובים וקהילות, אלא גם את האמונות האישיות שמנחות את חיי האדם. בהדגשת העובדה שדת ורוחניות יכולות גם לעלות וגם לרדת בזמן מלחמה, המחקר מעניק תובנות חשובות לאנשי בריאות הנפש, מחנכים ומנהיגי קהילה הפועלים לתמוך באוכלוסיות תחת לחץ מתמשך.
ככל שהעימות נמשך, המחקר מזכיר לנו שהאמונה אינה דבר קבוע - היא משתנה, מסתגלת ולפעמים אף נסדקת תחת לחץ. עבור חלק היא הופכת לעוגן, עבור אחרים - לנטל. אך תמיד היא משקפת את הדחף האנושי העמוק להבין את החיים בצל המוות.
