במהלך ימי הביניים נחשבה הקהילה היהודית בפרובאנס שבדרום-מערב צרפת לאחת הקהילות הגדולות, החשובות והתוססות ביותר. ראשי הקהילה יצרו הגות ופרשנות מקרא, עסקו בפילוסופיה ובקבלה ושימרו תרבות יהודית ייחודית ששילבה מסורת מערבית עם השפעות ניכרות של יהדות ספרד, וזאת בשל הקרבה הגאוגרפית לספרד.
אולם בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14, פרצו מחלוקות אדירות בין שתי תפיסות עולם יהודיות – האחת שתמכה ברעיונותיו של הרמב"ם, שנחשבו אז למתקדמות וסובלניות, ואילו השנייה, השמרנית, ששללה את הגותו. היו שהגדילו לעשות ואף שרפו את ספריו של הרמב"ם – מגדולי הפוסקים והפילוסופים היהודים מאז ומעולם.
בשנת 1501, גורשו כל יהודי פרובאנס, כחלק מגל אנטישמי ששטף את כל מערב אירופה, מה שהביא לכליה של הקהילה המפוארת ולאובדן לדורות של ידע שהשתמר בספרים שרבים מהם אבדו, נשרפו ונבזזו.
הודות לתרומתם של קרן וויליאם דיווידסון, משפחת צוקייר ומשפחת קראוס וסיד לפידוס נרכש כתב היד – "מזוקק שבעתיים" – והועבר למשמרת בספרייה הלאומית. מדובר בספר נדיר במיוחד, שהוא ככל הנראה שריד יחיד של כתב יד מקורי המאפשר הצצה נדירה לחייה, מוסדותיה ומורשתה של קהילה מפוארת שנפוצה לכל עבר. הספר, שמונגש גם בתצוגה דיגיטלית, פותח חלון לעבר, ומהווה ארכיון חי ליהדות צרפת בימי הביניים.
הספר מזוקק שבעתיים כולל פירוש לשבעה מתוך 14 ספרי משנה תורה של הרמב"ם. כתב היד הועתק בפרובאנס, ככל הנראה מיד לאחר פטירתו של המחבר, רבי יוסף קמחי, בשנת 1170. בעבודה זו מביא הרב קמחי מקורות לפסיקת רבי משה בן מימון מן ההיבט ההלכתי והפילוסופי. חלק מהמקורות המצוטטים בספר אינם קיימים כיום, וכתב יד זה הוא העדות היחידה להם.
לדברי ד"ר חיים נריה, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, הספר מזוקק שבעתיים הוא עדות אחרונה ויחידה לעומק הרוחני והאינטלקטואלי ולעושר התרבותי ששגשג עד לפני כ-600 שנים בקהילת יהדות פרובאנס.
"זו זכותה וחובתה של הספרייה הלאומית לשמור באוצרותיה ולהגיש לציבור הישראלי ולעם היהודי תיעוד נדיר של קהילה שאיננה קיימת עוד. אני מודה לתורמים הנדיבים שתרומת אפשרה לנו להציג ולחשוף את הפריט הנדיר והייחודי הזה", אומר ד"ר נריה.
