כצעד נואש, לנוכח התחושה שלציבור בישראל לא ממש אכפת מסבלם של העזתים, שלפו לאחרונה בשמאל הישראלי את נשק יום הדין – או ליתר דיוק, את הקלף השחוק ביותר בחפיסה: ההשוואות לשואה. התופעה הזו היא דוגמה לטריוויאליזציה של השואה – צמצום ממדיה של השואה ומזעור חשיבותה ההיסטורית באמצעות השוואתה לאירועים קטנים יותר.
5 צפייה בגלריה
תושבי רצועת עזה נושאים סיוע הומניטרי בג'באליה. לא שואה, מלחמה
(צילום: Omar Al-Qattaa / AFP)
למרבה הצער, ההשוואות האלה מתפשטות כפטריות אחרי הגשם, גם בתוך ישראל. המשוררת אגי משעול, למשל, כתבה כי "'עיר הומניטרית' נשמעת כמו גטו ו'הניצחון הסופי' נשמע יותר ויותר כמו 'הפתרון הסופי'". במאמר המערכת בעיתון הארץ קבעו שהתוכנית להקים "עיר הומניטרית" ברפיח היא למעשה תוכנית להקמת "מחנה ריכוז", וכך טענו גם עורך חדשות החוץ של חדשות 12, ערד ניר, ואנשי תקשורת אחרים. לטענת "מחנה הריכוז" הצטרף ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בריאיון לתקשורת בבריטניה. פעילת המחאה הקיצונית, ד"ר יולנדה יבור, השוותה את נתניהו לפושע המלחמה הנאצי יוזף מנגלה, ובפוסט אחר בפייסבוק הזהירה: "מחנה הריכוז המוקם כעת בעזה הוא רק הפיילוט. אנחנו הבאים בתור. אל נלך כצאן לטבח! רק מצור יפיל את הצורר". אלה רק דוגמאות נבחרות לאופנה החדשה.
הכללים של אופנת ההשוואה פשוטים: כדי להעצים את הזעזוע, יש להקפיד על השוואת האירועים לשואה בלבד; גם אם התרחשו מאז פשעים רבים ברחבי העולם – למשל ברואנדה, בדארפור או אפילו במלחמה שפתחה רוסיה מול אוקראינה ללא התגרות מוקדמת ב-2022 – יש להשוות את האירועים אך ורק לשואה, כי הציבור לא מכיר לעומק מקרים אחרים של רצח עם או פשעי מלחמה ולא מחובר אליהם רגשית כפי שהוא מחובר לשואה; אין להתחשב בעובדות כאשר עורכים את ההשוואה, אלא רק להיצמד למטרה הגדולה, שהיא הפעלת לחץ על ישראל להפסיק את המלחמה נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה; כמו כן, יש לשבח את מי שמעז להשוות את המלחמה לשואה על ה"אומץ" שלו לבטא את הדברים, גם אם זו המגמה בסביבתו וכל חבריו חושבים כמוהו.
5 צפייה בגלריה
ציור קיר במילווקי שמשווה בין הציונות לנאציזם. יש גם ישראלים ששותפים לתופעת הטריוויאליזציה של השואה
מה יש לומר לאנשים שאינם מסוגלים להבדיל בין מחנה פליטים למחנה ריכוז? איך ייתכן דיון אינטליגנטי כשלעובדות ולהקשרן אין ערך? האם יש טעם להזכיר את הפעולות הרבות של צה"ל בניסיון לצמצם את הפגיעה באזרחים הפלסטינים, ואת הפער העצום בין המציאות הזו להשתדלות הניכרת של הנאצים להשמיד יהודים רבים ככל האפשר בשואה? האם יש טעם להזכיר שכלל לא היה עימות צבאי בין היהודים לגרמנים שקדם לשואה במאה הקודמת, ואילו המלחמה ברצועה החלה אחרי שהמוני מחבלים פלסטינים ביצעו טבח אכזרי שאותו חגגו ברחובות עזה, וברגעים אלה עדיין מוחזקים חטופים ישראלים בשבי?
האם יש טעם להזכיר את ההקשר הכללי, של מלחמה מורכבת בשטח אורבני, כאשר האויב – שמסרב לכל פשרה ושואף למחיקת הנוכחות היהודית בארץ – משתמש באזרחים כמגן אנושי? איך זה קשור לפעולות של הנאצים להשמדה מוחלטת של האוכלוסייה היהודית, שלא הייתה עוינת בשום אופן ואיימה על שלום גרמניה רק במוחם הקודח של היטלר, גבלס ושותפיהם?
5 צפייה בגלריה
"שואה אחת לא מצדיקה רצח עם נוסף". מפגינה בברלין מניפה שלט עם האשמה ב"רצח עם" כבר בנובמבר 2023
(צילום: Adam Berry / Getty Images)
נראה שאין טעם לנהל דיון על עובדות, בהקשר הזה. התגובות האוטומטיות נגד המחקר של פרופ' דני אורבך, ד"ר יונתן בוקסמן, ד"ר יגיל הנקין ועו"ד יונתן ברוורמן, שבחן בצורה ביקורתית את האשמת ישראל ב"רצח עם" במלחמת חרבות ברזל, מלמדות על הלך הרוח. ככה זה כשאנשים מתאהבים בתעמולה, מתמכרים לשקר "רצח העם" שהאויב החל להדהד כבר בראשית המלחמה. המבקרים יאשימו את פרופ' אורבך ושותפיו שהם "מגויסים" לטובת ישראל, אבל לעולם לא יודו שהם מגויסים בעצמם לתעמולה הפלסטינית או לשנאתם לממשלה ולעומד בראשה.
חלק מהמשווים הסדרתיים יגידו להגנתם שהשימוש שלהם בהשוואות לשואה הוא "מטפורי" – קריאת השכמה מוסרית שנועדה להזהיר מפני התהומות שישראל עלולה להידרדר אליהן. אלא שמתנגדי ישראל בעולם עלולים להבין את הדברים כפשוטם, ובאופן כללי, פוסטים, טורי דעה וראיונות אינם שירה ומקובל לקרוא אותם כפשוטם.
5 צפייה בגלריה
מפגין במדריד נגד ישראל וארצות הברית. השוואות מופרכות שנגועות בדמגוגיה ובפרובוקציה
(צילום: Thomas Coex / AFP)
משאיות עם סיוע הומניטרי בדרך לרצועת עזה
הקריאה להימנע מטריוויאליזציה של השואה רלוונטית לכל צידי הקשת הפוליטית. מחבלי חמאס הם אסלאמיסטים, ג'יהאדיסטים ופונדמנטליסטים – יש מספיק שמות תואר שאפשר להשתמש בהם מלבד "נאצים". החובה לשמור על הדיוק ההיסטורי חלה על כולנו. אחרת, יהיה לנו קשה יותר לדרוש מאחרים להימנע מהשוואות מעוותות שמגמדות את השואה. גם במקרה הזה, אף אם ההשוואה "מטפורית", היא חסרת טעם ועלולה להזיק.
זכר השואה לא אמור להיות כלי משחק בוויכוחים פוליטיים. השוואות מופרכות, שנגועות בדמגוגיה ובפרובוקציה, חוטאות לאמת ופוגעות בזיכרון השואה כאירוע ייחודי בהיסטוריה האנושית.
