ניצול השואה דיוויד שכטר הלך לעולמו בגיל 96, והותיר אחריו דור של עדים הנושאים את לפיד הזיכרון. שכטר, תושב מיאמי, השתתף במספר מצעדי חיים בפולין ובישראל, שם סיפורו המרגש נגע בלבבותיהם של אלפי צעירים.
לפני שנתיים, לקראת היציאה למצעד החיים, עמד שכטר מחוץ לצריף שבו שהה באושוויץ וקרא בהתרגשות "שמע ישראל". עיני השורדים האחרים והמשתתפים בצעדה לא נותרו יבשות.
שכטר ליד הצריף שבו שהה כילד באושוויץ
(צילום: נעה סער, קק"ל)
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2023 סיפר שכטר את סיפורו כילד שנולד בעיירה קטנה בסלובקיה, ובשנת 1942 הובא לאושוויץ יחד עם אמו, שתי אחיותיו הקטנות (בנות 5 ו-7) ואחיו הגדול יעקב (חאקובו), בן 15. כולם נספו בשואה – ודיוויד היה הניצול היחיד מבין 105 בני משפחתו.
משימת חייו של דיוויד הייתה לספר לדור הצעיר על קורות משפחתו בשואה ואמר: "ב-50 השנים האחרונות אני מדבר אל כמה שיותר בני נוער ואני מבקש מהם שלושה דברים: שאני רוצה שיידעו מי הם. שאני רוצה שיידעו מה קרה לעמנו. אבל יותר מכל אני רוצה שהם יהיו הפה שלי כשכבר לא אהיה כאן".
מוקדם יותר השנה הופיע שכטר בפני הקונגרס האמריקני ודיבר על העלייה באנטישמיות: "האנטישמיות הייתה ועודנה בעיה. עלינו לעשות הכול כדי לחנך את הצעירים שלנו".
לחברי הקונגרס הוא אמר עוד: "אני כאן כדי להזכיר לכולם שעדיין ישנם אלפי ניצולים חיים כיום, הנמצאים במצוקה קשה ושאסור לשכוח אותם. תודה על קיום השימוע בנושא האנטישמיות. זו הייתה בעיה והיא עדיין בעיה"
רויטל יכין קרקובסקי, משנה למנכ״ל מצעד החיים העולמי: ״דיוויד הקדיש את חייו למען זיכרון השואה, ואנחנו נגשים את צוואתו לא לשכוח ולשאת את לפיד הזיכרון בדורות הבאים. כל שורד שנפרד מהעולם מעביר אלינו את האחריות לספר את סיפורו וסיפור העם היהודי כולו״.
הוא הותיר אחריו אישה, שני ילדים, חמישה נכדים ושני נינים.
