נתוני גיוס החרדים שפורסמו לאחרונה הם נתונים משמעותיים. לפי הפרסום, 4,298 צעירים חרדים התגייסו בשנת הגיוס החולפת, עלייה גדולה בהשוואה לשנה הקודמת. בצה"ל רואים בזה סימן להתקדמות, ובצדק. יותר צעירים חרדים נכנסים למערכת, יותר מסלולים נפתחים, והשיח על שילוב חרדים בצה"ל כבר לא נשאר רק ברמת ההצהרות.
אבל דווקא עכשיו, כשהמספרים עולים, צריך לשאול שאלה מעשית מאוד: איפה החיילים האלה ישרתו, ומה יקרה להם שם ביום-יום?
לוחם מחטיבת חשמונאים בסוריה. מה עם תומכי הלחימה?
(צילום: דובר צה"ל)
בשנים האחרונות משקיע צה"ל בחטיבת חשמונאים ובמסגרות לחימה ייעודיות לחרדים. זו השקעה חשובה, משום שהיא מבוססת על הבנה בסיסית: חייל חרדי לא יכול להשתלב באמת במסגרת שלא מכירה את אורח החיים שלו. כדי שחייל כזה יוכל להחזיק שירות, הוא צריך לדעת שיש מענה לכשרות, לשבת, לצניעות, להפרדה, ללימוד תורה ולסביבת שירות שמתאימה לזהותו.
אלא שהנתונים שפורסמו מלמדים שרוב החיילים החרדים כלל אינם מגיעים לתפקידי לחימה. מבין המתגייסים החרדים שכבר השלימו מיון ושיבוץ, רק כ-22.4% שובצו בתפקידי לחימה. השאר מיועדים לתפקידים טכנולוגיים, תומכי לחימה, מסלולי הכשרה, הדרכה, מִנהלה ותפקידים עורפיים אחרים.
לא כל פתרון צריך להיראות כמו חטיבת חשמונאים, ולא כל יחידה צריכה להפוך למסגרת נפרדת, אבל העיקרון חייב להיות זהה: בכל מקום שבו משרת חייל חרדי, צריכה להיות מעטפת ברורה שמאפשרת לו לשרת בלי להישחק במאבק יומיומי על אורח חייו
כאן נוצר הפער שצה"ל חייב לטפל בו. חייל חרדי שמשרת במערך טכנולוגי, בבסיס הכשרה או בתפקיד עורפי זקוק לאותם תנאים בסיסיים שמאפשרים ללוחם לשמור על אורח חייו. גם הוא צריך אוכל שמתאים לרמת הכשרות שלו. גם הוא צריך לדעת איך הוא שומר שבת בבסיס. גם הוא צריך סביבה שמכבדת צניעות והפרדה. גם הוא צריך מפקדים שמבינים שלא מדובר ב"בקשות מיוחדות", אלא בדברים שמרכיבים את הזהות שלו.
הרמטכ״ל במפגש עם מפקדים מחטיבת חשמונאים בגבול הצפון
(צילום: דובר צה"ל)
אין היגיון בכך שהמערכת תבנה מודל חרדי עבור הלוחמים, אבל תשאיר את רוב החיילים החרדים האחרים להתמודד לבד בתוך מסגרות שאינן מותאמות. לא כל פתרון צריך להיראות כמו חטיבת חשמונאים, ולא כל יחידה צריכה להפוך למסגרת נפרדת, אבל העיקרון חייב להיות אותו עיקרון: בכל מקום שבו משרת חייל חרדי, צריכה להיות מעטפת ברורה שמאפשרת לו לשרת בלי להישחק במאבק יומיומי על אורח חייו.
הדיון הזה אינו תיאורטי. חייל חרדי שנתקל בקושי סביב אוכל, שבת, סביבת מגורים או יחס מפקדים לא חווה את זה כבעיה מנהלית קטנה. מבחינתו, זה נוגע בשאלה האם יש לו מקום אמיתי בתוך המערכת. כאשר הפתרונות ברורים, השירות אפשרי יותר. כאשר הם חסרים, האמון נפגע והקושי מצטבר.
לכן העלייה במספר המתגייסים החרדים צריכה להוביל גם להרחבת המענה. לא רק עוד מסלולים על הנייר, ולא רק השקעה במי שמגיעים ללחימה, אלא מרחב חרדי ברור גם לתומכי לחימה, להכשרות, למערכים טכנולוגיים ולתפקידים עורפיים.
עו"ד יעקב מיוחסבאדיבום המצולםצה"ל כבר הראה בחשמונאים שהוא מבין את הצורך במסגרת מותאמת. עכשיו צריך ליישם את ההבנה הזאת גם במקומות שבהם ישרתו רוב החיילים החרדים בפועל.
בסופו של דבר, שילוב חרדים בצה"ל לא יימדד רק במספר הצעירים שהתגייסו. הוא יימדד בשאלה האם הם הצליחו להישאר במערכת, להתקדם בה ולשרת בלי להרגיש שהם נדרשים לוותר בהדרגה על הזהות שלהם. אם המדינה רוצה עוד חיילים חרדים בצה"ל, היא צריכה לדאוג שגם מי שאינו לוחם יקבל מסגרת שמאפשרת לו לשרת כחרדי.
עו"ד יעקב מיוחס הוא מנכ"ל ארגון "חרדים לצבא – שומרים על הזהות"
