משה אבלס, שורד שואה מהונגריה, חגג אתמול (יום ד') יום הולדת 100 ביד ושם - המקום לו הקדיש חלק ניכר מחייו בהתנדבות מסורה בארכיון ההיסטורי.
אבלס נולד בעיירה ואץ שבהונגריה, וילדותו נגדעה עם פלישת הנאצים במרץ 1944. הוא ואחיו נשלחו לעבודות כפייה, בעוד שרוב בני משפחתו נרצחו באושוויץ. לאחר המלחמה התאחד עם אחיו ואחותו, ובשנת 1946 עלה לישראל במסע מפרך דרך יוגוסלביה. מאז היה חלק בלתי נפרד מהקמת המדינה: גויס להגנה, נלחם במסגרת חטיבת אלכסנדרוני במלחמת העצמאות ולקח חלק גם במלחמות ישראל הבאות.
"בפעילותי הארוכה פה רק רציתי לתת קול – אפילו קטן – לאלו שלא שרדו", אמר. אבלס העביר את הלפיד לדור הבא: "עכשיו תורכם להמשיך את העבודה שלנו, לזכור, לספר ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים".
אבלס, התנדב ביד ושם למעלה מ-25 שנה. מדי שבוע טיפל במסירות ובעדינות בספרים, תייג, סידר, ודאג לכל החומרים שמשמשים את הקהל המגיע ליד ושם בבקשה לברר עוד מידע על שאירע בעבר, אותו הוא זוכר היטב. ביום הולדתו ה-100, הפתיע אותו הצוות בסיור מיוחד במשכן האוספים ביד ושם וגם בעוגת יום הולדת חגיגית, דברים מרגשים, הרבה חיבוקים – וגם דמעות.
"משה חווה את מאורעות השואה, עלה לארץ ישראל, לחם, הקים חיים מלאים ובחר להגיע ליד ושם במשך 35 שנה – בהתנדבות – ולפעול להנצחת זיכרון השואה עבור הדורות הבאים" אמר יו״ר יד ושם דני דיין, שהגיע גם הוא לחגוג עם אבלס יום הולדת. "משה, שהינו חלק מדור הולך ונעלם של שורדים, מגלם בתוכו שילוב של צניעות ומסירות אין קץ ואלו סייעו לו להגיע לספריית יד ושם ולפעול להנצחת הקורבנות והאירועים הקשים לדורי דורות. משה, אנו מוקירים לך תודה ומעריכים מאד את עבודתך המסורה, על שאפשרת לנו לשהות במחיצתך ולשמוע את הסיפורים ומאחלים לך בריאות וכל טוב".
בתום התנדבותו, אמר אבלס: "חוויתי הרבה במהלך חיי, אבל כאן הרגשתי ממש את השליחות. החזרתי ולו במעט, את הקולות לאלו שנרצחו. עכשיו תורכם להמשיך את העבודה שלנו, לזכור, לספר ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים".
