שורדת השואה איב קוגלר, שהייתה אמורה לצעוד היום (ה') במשלחת 80 שורדי השואה במצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו, הלכה אתמול לעולמה בלונדון והיא בת 94. היא הותירה אחריה שני ילדים וארבעה נכדים.
קוגלר - עיתונאית במקצועה - נולדה בגרמניה, וחוותה על בשרה את ליל הבדולח כשקציני אס-אס פרצו לבית משפחתה, ניתצו ושברו את רכושם וקרעו ספרי תורה.
בשנה שעברה השתתפה קוגלר במצעד החיים. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet היא סיפרה: "נולדתי ב-1931 בעיר האלה, עיר בת 200 אלף תושבים, מתוכם רק אלפיים יהודים. לאבא שלי הייתה חנות כלבו קטנה, סבא שלי הגיע מפולין וייסד בעיר בית כנסת שבו למדנו עברית. אני יודעת ששמרנו על בית כשר וחגגנו תמיד את חגי ישראל".
היא סיפרה על ליל הבדולח בנובמבר 1938. "בזמן ליל הבדולח הייתי ילדונת בת שבע כשקציני אס-אס נכנסו לבית שלנו: הם קרעו לגזרים את הטלית של סבא שלי, את דפי הגמרא ואת ספר התורה שלו", שיחזרה קוגלר. "המשפחה שלי הצליחה להבריח אותי ואת אחותי לאמריקה ונשלחנו לבתי אומנה. ההורים שלי שרדו מחנות ריכוז בצרפת, לשם הם נמלטו, ואחותי הצעירה הסתתרה מהגרמנים. באורח פלא, המשפחה התאחדה בארצות-הברית בשנת 1946. גרתי בניו-יורק עד 1989, ואז, אחרי שנישאתי לבחיר ליבי, עברתי להתגורר בלונדון".
קוגלר סיפרה אז כי בחרה לשכוח מהזוועות, ורק שהייתה בת 40 ביקשה מאמא שלה להזכיר לה מה אירע. "אבא שלי ואחותי הגדולה רות, שמעולם לא שכחה דבר, סיפרו לי על הצעקות של הנאצים שהעירו אותנו", היא שיחזרה. "צעקות שפילחו את האוויר. התגנבנו מהמיטה ועמדנו בפתח ביתנו, מזועזעים, לא השמענו קול. גברים במדים – מגפי עור, סרטי צלב קרס על הזרוע, צעדו במסדרון. הם פתחו ארונות וניפצו כלים. הגרוע מכל היה בחדרו של סבי בן ה-79. הוא היה יהודי מאוד דתי ומלומד, הם קרעו את כל ספרי הקודש שלו".
לדבריה, היא לא סיפרה לחבריה על החיים בגרמניה הנאצית. "גם כשהפכתי כבר לאישה בוגרת, עדיין הסתרתי את מה שעברתי מכולם. תחושה נוספת שחייתי איתה הייתה האשמה ששרדתי. התחלתי לדבר על כך בפומבי רק ב-1997 בעקבות פרסום ספרי על השואה, 'קריסטלים מנופצים'. מאז אני מדברת על כך בבתי ספר, במשרדי ממשלה ובחברות עסקיות. דיברתי בבריטניה, ארה"ב, קנדה, צרפת, גרמניה, פולין, ספרד ודובאי.
"אני פועלת לפי דבריה של אמי: 'כולם צריכים לדעת מה קרה כדי שזה לא יקרה שוב'. כשאני מדברת, אני רואה את ההלם על פני הקהל, במיוחד של תלמידים בבתי ספר כשאני אומרת להם 'כשהייתי בגילכם..." השאלות הרבות לאחר שיחותיי מצביעות עוד יותר על עניין ודאגה. 'קריסטלים מנופצים' הוא חלק מאוספי ספריות בארה"ב, בריטניה, קנדה, צרפת וגרמניה. בנוסף, הייתה לי הזכות להשתתף כחברה במשלחת הבריטית בכל מצעדי החיים מאז 2012".
בריאיון אשתקד היא התייחסה גם לגל האנטישמיות, שלא פסח על בריטניה. "איך יכול להיות שהמפגינים ברחובות לא מבינים את גודל האסון שחמאס ביצע ב-7 באוקטובר לתינוקות, נשים וזקנים חפים מפשע. הם שחטו, שרפו וחטפו לעזה. יש הוכחות לכל הזוועות האלה, עד מתי ישנאו אותנו, היהודים?! עבורי 7 באוקטובר היה ליל הבדולח מחודש. זה הזכיר לי את הנאצים בליל הבדולח שפרצו לבית שלי, כשהחברים הגרמנים שלנו תקפו ועצרו יהודים ופגעו ברכושם ובגופם", היא אמרה. "אני אישית לא הסרתי את המזוזה מדלת ביתי, אבל יהודים רבים נאלצים, בלית ברירה, לעשות את זה וגם להסיר את הכיפות מהראש ותליוני מגן דוד מחשש לתקיפות על רקע אנטישמי. אני יהודייה וכך אישאר עד יומי האחרון בלי להתבייש ולהסתתר מאחורי הזהות שלי".
