כאשר נודע שכפיר, אריאל ושירי ביבס נרצחו באכזריות בשבי ברצועת עזה, הרגיש בועז שַׁבּוֹ צורך ליצור קשר עם ירדן ביבס ולמסור לו דברי חיזוק ותמיכה, כמי שחווה אובדן נורא על בשרו. בקיץ 2002, לפני כ-22 שנים, עולמו של שבו חרב עליו: מחבל פלסטיני חדר לבית המשפחה באיתמר ורצח את אשתו של בועז, רחל, ושלושה מילדיהם – נריה, צביקה ואבישי. שני ילדים נוספים, אביה ועשהאל, נפצעו בפיגוע הרצחני. האחרון הפך לימים לספורטאי פראלימפי מצטיין, בכדורסל בכיסאות גלגלים, ואף נבחר להשיא משואה ביום העצמאות ב-2022.
את המסר שלו ביקש שבו להעביר הבוקר (יום ב') בריאיון לאולפן ynet. "אני יכול לספר שבאותו לילה של הפיגוע חשבתי שאם חס וחלילה לא נשאר לי אף אחד, אין לי בשביל מה לחיות. אבל כנראה הכוח של הרצון לחיות הוא חזק יותר, ומגלים את זה בזמנים האלה", הוא אמר.
"זה הניצחון שלנו": ריאיון עם בועז שבו שאיבד את משפחתו בפיגוע באיתמר ובנה את חייו מחדש
( צילום: ליאור שרון)
אני מניחה שאתה לא צריך תזכורת, למרות שעברו יותר משני עשורים מאז הטרגדיה שלך, אבל הסיפור הזה מחזיר אותך לשם?
"לגמרי מחזיר אותי. ברגע שחטפו את בני משפחת ביבס, כולנו במשפחה דיברנו עליהם, על ההורים ועל הילדים. גם הילדים שלי כל הזמן דיברו על כמה הם מקווים שהם ייצאו בחיים, למרות שאנחנו יודעים במי מדובר שם, שהאויבים שלנו הם נאצים אכזריים. זה החזיר אותנו גם לאיך שרצחו את הילד הקטן שלי שהיה בן חמש, אבישי. אני כל הזמן חשבתי על האבא, איך הוא יתמודד עם זה, במיוחד אחרי שהוא גילה שהם נרצחו. זה מאוד-מאוד קשה. יש לי שאיפה להגיע אליו מתישהו, לתמוך בו ולעזור לו, ולספר לו איך מתמודדים עם דבר כזה, כי זה קשה".
4 צפייה בגלריה
משפחת שבו לפני הפיגוע באיתמר. בועז עומד לצד אחיו התאום ומחזיק את בנו אבישי שנרצח. גם אשתו רחל (לצידם), צביקה (שני מימין בשורה התחתונה) ונריה (רביעי מימין בשורה התחתונה) נרצחו
(צילום רפרודוקציה: סבסטיאן שיינר)
כנראה זה באמת טרי מדי ומוקדם מדי, אבל אתה כן רוצה לדבר עם ירדן ביבס בשלב מסוים. מה היית רוצה לומר לו כבר בשלב הזה?
"שיהיה קודם כול חזק למען אשתו והילדים שנמצאים בשמיים, בואי נקרא לזה ככה. שירגיש מה אשתו הייתה מצפה, בהתמודדות עם מצב כזה, שימשיך להיות חזק ולא ליפול. זה קושי עצום, קל מאוד ליפול. אבל הייתי אומר לו: החיים ממשיכים הלאה, עם כל הכאב והצער, והניצחון שלך יהיה בזה שתמשיך הלאה. זה המוטו שאני עובד איתו עם עצמי כבר 22 שנה, והילדים גם – למרות התזכורות, והקושי הגדול בשנה האחרונה, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר. אחרי הטבח הלכתי ועזרתי להמון פצועים וראיתי את כמות ההרוגים. זה החזיר אותי במכה למה שקרה ואני לא יכול להגיד שהתאוששתי מזה עד היום, אבל זה חיזק אותי יותר לעזור".
אתה אומר שלא הופתעת מרצח ילדי משפחת ביבס, כי בזמנו מחבל רצח את הילד שלך, בן חמש, ושני ילדים נוספים. כמה שנים מאוחר יותר, בפיגוע הנוסף באיתמר שבו נרצחו בני משפחת פוגל, רצחו תינוקת. אז לא הופתעת וגם אנחנו לא אמורים להיות מופתעים.
"לא, אנחנו לא מופתעים, זה היה כבר לפני 22 שנה, שרוצחים גם ילדים. הקו הזה של פגיעה במשפחות, של רצח ילדים קטנים, עוללים, תינוקות, זה נורא, ואני לא חושב שיש משהו שיכול לשנות את התודעה שלהם לא לעשות את זה. הם חיים את זה, הם לומדים את זה, והם אומרים לעצמם שעל כל יהודי שהם ירצחו, הם יהיו בגן עדן או משהו כזה. ולראיה, באחת ההקלטות מאותו יום, ב-7 באוקטובר, איזה רוצח אחד התקשר לאמא שלו ואמר לה 'רצחתי עשרה מהיהודים', והיא שמחה ואמרה לו 'תמשיך'. זה לא נורמלי".
כן, זה לא נורמלי, אבל לצערנו זו המציאות שלנו. אמרת שהיית רוצה להגיד לירדן שהחיים נמשכים ואמרנו שזה טרי מדי, אבל אתה עצמך, חמש שנים אחרי הפיגוע הרצחני, התחתנת בשנית ונולדו לכם גם ילדים משותפים.
"נכון. התחתנתי בפעם השנייה עם הילה, חברת ילדות שהיו לה חמישה ילדים ואימצנו עוד אחד, אז נהיינו משפחה גדולה של עשרה ילדים. הבת שלי מאשתי הראשונה, אביה, שנפצעה קשה, התחתנה עם בן של אשתי השנייה, דוד. אני והילה החלטנו גם להביא ילדים במשותף, ונולדה לנו שלישייה של ילדים מדהימים באופן טבעי לגמרי".
היום הוא כבר סב לנכדים. "זה הניצחון שלנו, זה האושר, ואני רוצה להראות את זה גם לירדן, שככה מנצחים", הוא אומר. "רצו להרוג את משפחת ביבס, ולא יצליחו. רצו להרוג משפחות אחרות, ולא יצליחו. עם כל הקושי, ההמשכיות הזאת, להרים את הראש, זה מאוד-מאוד עוזר".
בינתיים מנסה שבו להשתמש בניסיון חייו כדי לתמוך בחברים שחוו אובדן. בתקופת המלחמה הוא ביקר לא פעם משפחות שכולות, כולל כאלה שאיבדו ילדים בטבח בפסטיבל נובה. בין השאר הוא מצא את עצמו תומך בחבר לעבודה שבנו נרצח ב-7 באוקטובר. בשלב מסוים הוא מקווה גם ליצור קשר באופן אישי עם ירדן ביבס, כאמור, אחרי שיתחיל להתאושש מהזוועות שעבר ולעכל את אובדן אשתו וילדיו.
