אין סקס אחר
השיר הראשון שיתנגן באוזנינו בכל שיחה על משטור המיניות הוא כנראה "שיר קדמשנתי" של יונה וולך, המוכר יותר בשם "סקס אחר" (או "סכס", כפי שכתבה וולך). כבר בשנת 1966 היו לוולך תבונה ואומץ, לחתור תחת משטור המיניות אך גם להבין שלא נוכל לצאת ממלכודת המשטור. כולנו, שמרניות ונועזות, נרקוד לצלילי החוקים הממסדיים: "רוֹמְזִים לָנוּ שֶׁיֵּשׁ סֶכְּס אַחֵר. / טוֹב שֶׁמִּישֶׁהוּ יוֹדֵעַ עַל זֶה. / אִם יֵשׁ סֶכְּס אַחֵר הֲ / בִיאוּהוּ לְכָאן וְנֵדָעֵהוּ נְ / דַבֵּר גְּלוּיוֹת, יֵשׁ אוֹ אֵין. (...) וְאוּ / לַי יִפְתְּחוּ גַּם אֶת הַגְּבוּלוֹת כְּ / שֶׁאֲנַחְנוּ עֲיֵפִים וְנֶחְנָקִימְאֹד". הביצוע של אילן וירצברג ושמעון גלבץ, ובהמשך של דנה אינטרנשיונל וערן צור, שונים בכמה מקומות ממילות השיר המקוריות, ובמקביל לשמיעת הביצועים הנפלאים, כדאי לקרוא את גרסת המקור.
("שיר קדמשנתי": אילן וירצברג ושמעון גלבץ שרים יונה וולך)
אנחנו עייפים ונחנקימאוד
וולך מרצפת את מרחבי הסקס במראות שלא מאפשרים להסתתר מאחורי הסיפורים שאנו מספרות לעצמנו. אין סקס אחר ואין עולם ללא גבולות. המשטור מגיע עד לאינטימיות של הגוף. גם בחדרי חדרים נשמור על חוקי הראוי והפסול. אנו חיות בתוך גבולות, כולנו נחנקימאוד וכולנו לא יודעים אחרת.
השיר שובר את גבולות המילה: הוא מחבר מילים (עושה סקס עם המילים) וחותך מילים במקומות לא מקובלים. ככל שתבלבל וולך את המילים, נקרא אותן כסדרן, אין דרך אחרת לעשות זאת. המוח יארגן את השפה בצורה היחידה המובנת לנו. המוסכמות מגדירות את הנורמה וגם את המרד. העובדה שאין סקס אחר ותחושת המחנק, חד הן. הוסללנו אל העולם הזה, ואיך שלא נשחק עם ההסללה, אין מוצא.
(הגרסה של דנה אינטרנשיונל וערן צור)
יונה וולך ואימא שלום
אלף שמונה מאות שנים (או קצת יותר) לפני שיונה וולך כתבה את "שיר קדמשנתי", הסתובבה בארץ ישראל נשמתה התאומה, ושמה אימא שלום (בהקשר זה "אימא" הוא תואר כבוד. בימינו היינו קוראות לה: גברת שלום). האגדות מתארות את אימא שלום כאשת אצולה מקומית, בת לשושלת נשיאים, אחותו של רבן גמליאל, הנשיא התקיף של יבנה, ואשתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, ה-Frenemy של רבן גמליאל (פרס יוענק למי שתמציא מקבילה עברית טובה להלחם בין חבר לאויב).
והנה שיחה מפתיעה, יונה-וולכית, שניהלה אימא שלום עם חבורה אנונימית ומוזרה (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ עמוד א–ב, ובמקומות נוספים):
שאלו את אימא שלום: מפני מה בנייך יפיפיים ביותר? אמרה להן: אינו מספר עִמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד. ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עינַי באִשה אחרת, ונמצאו בניו באים לידי ממזרוּת.
לפני הולדת הגנטיקה
לוּ הייתה אימא שלום נשאלת כיום "מפני מה בנייך יפיפיים ביותר" היא הייתה מחייכת בגאווה ואומרת: "תסתכלו עליי ועל אליעזר, מה כבר יכול להיוולד מיפיפיים ביותר שכמונו". אבל חז"ל, כתרבויות נוספות בנות זמנם, הציעו הסברים אחרים לקשר החיצוני בין הורים לילדים. הם האמינו, בין השאר, שאם נדמיין מישהו או מישהי בזמן קיום יחסי מין, הילדים שלנו יהיו דומים להם. הם גם האמינו שאופן קיום יחסי המין משפיע על המראה החיצוני של הילד או הילדה. ולכן, החבורה המוזרה שפנתה אל אימא שלום בשאלה "מפני מה בנייך יפיפיים ביותר?" אינה תמימה. הם יודעים שיופיים של הילדים קשור לאופן שבו האם התעברה, הם יודעים שהתשובה שהם יקבלו תהיה "מונולוג מהווגינה".
אני חושבת גם על האפשרות שרבי אליעזר או אימא שלום לא נחשבו ליפים ועל כן, ובהתאם לאמונה הרווחת, הם בעצם שואלים "על מי פנטזת" או "על מי פנטז רבי אליעזר" שזכיתם ביופי הזה. כן, אימא שלום פגשה חבורה גסת רוח. אבל אימא שלום לא נבהלת ובוודאי לא בורחת. היא תשיב להם בנועזות ובבוטות, והם לא יוסיפו לפתוח את הפה הגס שלהם. לא בפניה, ולא בסיפור הזה, שיסתיים במילים שלה ובשתיקה שלהם.
הציטוט החותם מפיו של רבי אליעזר – "שלא אתן את עינַי באִשה אחרת, ונמצאו בניו באים לידי ממזרוּת" – מבטא אותה תפיסת עולם; אם אתן עיניי באישה אחרת, בשעה שאשכב עם אשתי, בניי יהיו למעשה בניה של האישה השנייה (ומדוע זה גורם לממזרות? נראה שהממזרות כאן היא רק ביטוי. בכל מקרה, פרשני הדורות התאמצו להסביר זאת גם באופן הלכתי-קונקרטי ואתן מוזמנות לעיין בפירושים).
מין סיפור שכזה
"מספר עִמי" הוא מונח נוסף ואהוב ליחסי מין. יש בו אינטימיות, מפגש זוגי והדדיות. זו לא "לשון נקייה" אלא הדבר עצמו. המין שלנו מספר משהו עמוק על מי שאנחנו וגם על מי שמושטרנו להיות.
תשובת אימא שלום היא גם תגובה מתריסה לעמדה שמוצגת מוקדם יותר בסוגיה ולפיה אסור לדבר בשעת קיום יחסי מין. לא רק שמותר לדבר, אומרת אימא שלום, אלא שהדיבור הוא הדבר. מין הוא צורה של דיבור.
תבינו מה שתרצו להבין
ה"דיבור" בחצות הלילה, והפרקטיקה של "מגלה טפח ומכסה טפח", יכולים לשאת פרשנות סותרת. הם יכולים להתפרש כסגפנות, וגם כסוג של "משחק מקדים". נסו להטמיע פירושים בטקסט ותראו ששתי ההצעות אפשרויות.
גם תיאור ההתנהגות של רבי אליעזר בזמן שהוא "מספר עימה" יכול להכיל פרשנויות סותרות. אדם ש"כפאוֹ שד" הוא אדם שנכפה על ידי השד, אדם ששד השתלט עליו. האם מי "שכפאו שד" הופך לפסיבי ונוקשה או להפך, לאדם שהתנהגותו פרועה ושונה מהרגיל? אני (וגם כמה מהפרשנים המסורתיים) בוחרים באפשרות השנייה. אפשרות שגם תסביר מדוע רבי אליעזר לא ייתן עיניו באישה אחרת, שהרי הוא ואשתו עולצים והפנטזיה היא המציאות.
אימא שלום הישירה מבט אל השואלים גסי הרוח, וענתה להם בתשובה שלא אומרת דבר ואומרת המון. היא אומרת נועזוּת, היעדר בושה וחופש. עם זאת, אפילו נועזותה של אימא שלום נמצאת בתוך המטריקס, שכן גם התרסה היא שימוש בשפה ובנורמות של המשטור.
אימא שלום ואבי מעוז
בשבועות האחרונים מקדם חבר הכנסת אבי מעוז הצעת חוק שלפיה תיאסר חשיפת ילדים בגנים ובבתי הספר עד גיל 14 לתכנים הקשורים לנטייה מינית ולזהות מגדרית, ולאחר גיל 14 תהיה חשיפה כזו מותרת בתנאי ש-70% מהורי התלמידים בכיתה יביעו את הסכמתם, בתנאי שהילדים ירצו בכך ובתנאי שמי שיעביר את התכנים יהיו אנשי מקצוע מובהקים. מרוב תנאים לא רואים את החיים.
אבי מעוז, עצבנת את אימא שלום וגם את היושבת במרומים. מה אתה חושב שיקרה אם תשקר לילדות.ים לגבי המציאות? (כן, אני יודעת מה אתה חושב על הנקודה המגדרית, אז אני נותנת לך כמה מהן במתנה). מה שיקרה זה שיגדל כאן דור נוסף של ילדות.ים ששונאות.ים את עצמן.ם. טוב לא יוצא מתרבות של "נחנקימאוד". לשנאה עצמית אין סוף טוב, ויש לה הרבה תרחישים אלימים.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןאז מה אני מציעה לך? א. תזמין את אימא שלום להעביר שיעורי חינוך מיני בכל הכיתות, בכל בתי הספר, ותראה ששלום ועליצות ישכנו בעולם (מה שבטוח זה שהכיתה תקשיב). ב. תתחיל לנקות את עולם הישיבות ה"חרד"לי" שלך מהבעיות המיניות האמיתיות; במקום לרדוף את הקהילה הגאה, תרדוף רבנים-פוגעים, ושנינו יודעים על מה אני מדברת.
שבת שלום!
