אני גרה בדירה של דדלוס
לפני שבוע וחצי הגעתי עם בתי לאי היווני איקריה. על דלת הכניסה לדירתנו הזמנית תלוי שלט ביוונית: דידלוס, הלא הוא דדלוס, אביו של איקרוס (איקרוס, בנו, "גר" על שלט הדלת בקומה שמתחתינו). שני השלטים מקושטים, כיאה להם, בכנפיים. בארוחות הראשונות שלנו באי סיפרתי לשני, בתי, לאט ובהמשכים, את סיפורו של האי ושל דלתות מלון הדירות שלנו, הסיפור על דדלוס ואיקרוס.
במיתולוגיה היוונית מסופר על דדלוס, אביו של איקרוס, שהיה ממציא ואומן יוצא דופן אבל כישרונותיו היו בעוכריו, שכן מינוס, מלך כרתים, ביקש ממנו לבנות מבוך (לבירינת) כדי להחביא בו את המינוטאורוס – יצור שחציו אדם וחציו שור. משהושלמה המשימה גילו האב ובנו את נקודת המפגש בין כישרון לאסון. מינוס, שרצה שהמבוך יהיה מבוך של ממש, כזה שאין לו פותר, ידע שעליו לכלוא במבוך את היוצר המכיר את סוד הלבירינת, וכך מצאו עצמם דדלוס ואיקרוס כלואים במבצר שמור מכל משמר.
"עוף גוזל, חתוך את השמיים"
דדלוס היה נחוש לחלץ אותו ואת בנו מהכלא, והצלחתו, גם במעשה הזה, תשוב ותפגיש אותו עם הקשר בין כישרון לאסון. דדלוס בחר בתוכנית בריחה יומרנית; הוא אסף נוצות ציפורים ובנה מהן שני זוגות כנפיים, שאותן חיבר בדונג ובחוטים. האב ובנו נערכו לתעופה הראשונה בהיסטוריה האנושית. אילו דדלוס היה מדבר ישראלית, הוא היה נושא תחינתו בפני בנו במילותיו של אריק איינשטיין: "עוף גוזל, חתוך את השמיים" – רק אל תשכח שיש שמש בשמיים, והיא חמה ונעימה אבל אם תתקרב אליה היא תמיס את הדונג, הכנפיים ישתחררו ואתה תיפול. "גור לך".
איקרוס, צעיר יהיר, רותם את כישרון אביו לחלומותיו ומגביה עוּף. הדונג נמס, הכנפיים נושרות וגופו של איקרוס נחבט בחופו של האי שקיבל בשל הסיפור הזה את השם איקריה.
מהי קריאה ביקורתית
הבחירה שלי לקרוא קריאות ביקורתיות במסורות יהודיות נתקלת פעמים רבות בכעס ובעלבון. כדי להתמודד עם רגשות אלה, אראה היום את יתרונותיה של קריאה ביקורתית בעזרת אגדה שאינה מארון הספרים היהודי. אחת הקביעות המפורסמות של הפילוסוף וחוקר התרבות ולטר בנימין היא שההיסטוריון צריך לקרוא את ההיסטוריה "נגד כיוון הפרווה". הדבר נכון גם לגבי חוקרת התרבות, הפסיכותרפיסטית וכל מי שלא רוצה ללכת שולל אחר הקולות הדומיננטיים.
דדלוס ואיקרוס – ציור מהמאה ה-16 המיוחס לצייר יאקופו קומין מוונציה, המכונה טינטורטו
דמייני את עצמך מלטפת חתולה. כשאת מלטפת אותה עם כיוון הצמיחה של הפרווה, הליטוף נעים וחלק, ואת והחתולה בטוב. אם תבחרי ללטף אותה בניגוד לכיוון הצמיחה של הפרווה, תראי את הפצעים והפרעושים שמתחבאים תחתיה. כשאנחנו לומדות טקסטים, הבחירה שלנו היא בין ליטוף נעים לליטוף עם פוטנציאל הבראה.
איך נלטף את איקרוס ודדלוס
המיתוס על איקרוס ודדלוס מחנך לשמרנות ומבקש ללמדנו צניעות. הוא מעודד את הצעירים בקהילה לא לשאוף גבוה מדי, לא לרצות לגעת בשמש. ליטוף המיתוס בכיוון צמיחת הפרווה יאשר ויתמוך בעמדה השמרנית, ואילו ליטוף בכיוון ההפוך ישאל: על מי מבקש המיתוס להגן? מי זקוק לצעירים צנועים? מי זקוק למינון היומרות שלהם? את התשובות אנחנו יודעות: הממסד, על כל רבדיו; מהממסד המשפחתי, דרך הממסד הקהילתי ועד למנהיגות הפוליטית. דדלוס האב (זה שמארח אותי בביתו) הוא, ולא הדור הצעיר, מגדיר את גובה התעופה הראוי. היהירים, שלא יקשיבו לזקני השבט, ימותו. היה מתאים לנשמה שלי לגור בדירה על שם איקרוס, אבל אולי דירת דדלוס היא התיקון שלי. אולי...
ובתרגום ליהודית
המקבילה היהודית המתבקשת למיתוס על איקרוס ודדלוס היא סיפור מגדל בבל (בראשית י"א, א'–ט'):
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ".
מגדל בבל – ציור של הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב מהמאה ה-16
מה דומה?
בשתי המסורות אנו פוגשות אנשים מבוהלים מאסון שבטוחים שהפתרון נמצא בגובה, בשמיים. בשני המקרים מדובר בבנאים מוכשרים שמוצאים דרך חדשנית לפתור את חרדתם. אלא שהפתרון הגאוני מאיים על גרמי השמיים; על השמש במקרה של איקרוס, ועל אלוהים ופמלייתו במקרה של חבורת בבל. בשני המקרים מגביהי העוף נענשים על יומרתם והאיום מוסר.
עכשיו גם קל לגלות את הקריאה שעם כיוון הפרווה ואת זו שנגדה באגדת מגדל בבל. תביעת המסורת היא שאנו, המאמינות והמאמינים, נכופף את הראש, לא נתיימר ובוודאי לא נאיים על עליונותו של האל. הקריאה הביקורתית אינה צריכה לעשות הרבה; היא צריכה לסמן שאלה ליד הטענה המסורתית ולבדוק מי מרוויח מהנמכת השאיפות שלנו.
ממה הם פחדו?
לכאורה, דדלוס וחבורת מגדל בבל מבטאים פחדים הפוכים: דדלוס פחד להישאר בטירה המבוצרת, ואילו אנשי בבל רצו להקים אותה. הם, בנאים יוצרים כמוהו, פחדו שכל אחד ייקח את הידע שהמציאו וישתמש בו למען עצמו ולא למען הקבוצה, וכך הקבוצה לא תוכל לשרוד. דדלוס רוצה להבריח אותו ואת בנו מהמבצר ואילו אנשי בבל רוצים להקים לעצמם מבצר. המשותף הוא הפחד לאבד שליטה, והעונש הוא מימוש הפחד ואיבוד שליטה על החיים.
בלבול הלשונות – תחריט של גוסטב דורה המציג את מגדל בבל
מי פוחד מ"מפלגות ערביות"?
מנסור עבאס ויואב סגלוביץ עשו את המעשה הפשוט והלא-ייאמן – הם גילו דרך להרים את החברה הישראלית לגובה המוסרי הראוי לה, והלב שלי מלא תודה ליצירתיות ולאומץ שלהם. באופן מקומם, מפלגות המרכז העניקו לנתניהו זכות להגדיר מה יהודי ומה מוסרי, וכיום, כשזה נוח לו, הוא קובע שמפלגות ערביות זה פויה (כמובן כשזה התאים לו, הוא אמר ההפך). אני לא מבינה איך ראשי המפלגות אוכלים את הרעל הזה, אבל הם אוכלים.
אלא שעבאס וסגלוביץ החליטו לשנות את פני החברה הישראלית, ומדובר בשינוי שלא היה כדוגמתו (בוודאי לא בעשרות השנים האחרונות). עבאס וסגלוביץ החליטו להצמיח לנו כנפיים, ואם תרצו, לבנות מגדל שישמור עלינו שלא נפוץ על פני כל הארץ.
מנסור עבאס ויואב סגלוביץ במסיבת העיתונאים המשותפת
(צילום: אביהו שפירא)
נתניהו לוקח על עצמו את תפקיד "גרמי השמיים" או אלוהי המוסר של הפוליטיקה הישראלית, וממשיך למדר את רע"מ ולהציגה כאיום על הציונות ועל הישראליוּת שלנו. למגינת הלב, אפילו עורכי הסקרים והעיתונים משתפים פעולה, ויוצרים בכל הסקרים רובריקה נפרדת ששמה "מפלגות ערביות". סגלוביץ ועבאס הגביהו עוף, וכל המאוימים אומרים שהם ימיסו לנו את הכנפיים ויהרסו את הבית הציוני. אנא, קראו את האירוע הזה נגד כיוון צמיחת הפרווה של ביבי. המעשה הזה הוא נס.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןלמה אצביע רע"מ?
בבחירות הקרובות, לכבודן אגיע כמובן לישראל, אצביע רע"מ, וזאת משום שאני בוחרת להיות בצד שמתגמל פתרונות אמיצים ויצירתיים. אני לא מאוימת ממגדלי בבל ומתעופה לגובה, להפך. אני רוצה לאתגר את המפלגות המבוהלות. ככל שרע"מ תקבל קולות רבים יותר, ממשלת השינוי תהיה חייבת לספור אותה, ובעל כורחה תתגמל את האומץ.
אני מאחלת שתהיה לנו שנה טובה ומצמיחה, שנה של בחירות מבריאות.
שבת שלום וחג שמח!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
