"זו הייתה שבת מרוממת, שעות ארוכות של שירי קודש מכל הסוגים, חסידיים וספרדיים, הייתה אווירה של קדושה". כשאברהם תיאר את החוויה הרוחנית הזאת, אפשר להניח שהוא סיפר על סעודת שבת בישיבה או בחסידות אדוקה, אך אלה המילים שבהן הוא השתמש כדי לשתף בחוויה של ליל שבת הראשון בחטיבת החשמונאים. "אחרי זה אפשר לצאת לקרב בכל הכוח", השלים וצחק.
הם בשלביה הראשונים של ההכשרה, כעת בטירונות. 70 לוחמים בסדיר שהתגייסו לחטיבה החרדית החדשה ועוד קרוב ל-100 חיילי מילואים שהיו בתפקידים עורפיים ומשלימים טירונות מלאה שתכשיר אותם להיות לוחמים, ובכך ייכנסו למערך הלוחם של צה"ל.
אלה לא מספרים גדולים, בטח לא כשנציגי צה"ל מדברים בוועדות הכנסת על מחסור של כ-12 אלף חיילים, אך ייתכן שזהו הסדק שנפרץ בחלק מהחוגים בחברה החרדית.
בסיס תבץ בבקעה הוא המקום שבו פועלת חטיבת החשמונאים. מטרת צה"ל הפעם היא להבטיח כי חייל יוכל לעבור את כל התחנות בשירות במסגרת החטיבה – מהטירונות ועד לקורסים שונים, לרבות קורסי מפקדים ובעתיד גם קצינים – כך שלא יידרש לצאת מגבולותיה עבור קורסים אחרים, שלא תמיד יש בהם את כל ההתאמות הנדרשות.
עוד לפני שפוגשים את החיילים – אפשר לראות שיש מאמץ גדול לבנות אקלים מותאם. שני בתי מדרש גדולים ניצבים בלב הבסיס, בהם ספריות עמוסות ספרים. גמרא, משנה, ספרי הלכה, ועיון בפרשת השבוע. שעת לימוד תורה מתקיימת מדי יום כחלק מלוח הזמנים. בין אם בבסיס ובין אם בשטח, כאשר החיילים בימי שדאות.
השלטים בחדר האוכל מספרים על הכשרויות המוקפדות ביותר, עם כללים נוקשים. "באף ישיבה או בית חרדי לא שומרים על נהלים מחמירים כמו פה", אמרו החיילים במטבח הצבאי כשהם מקלפים, חותכים ומנקים לצלילי מוזיקה חסידית. גם הטלפונים של כלל החיילים מחויבים להיות עם סינון, כחלק מהתנאים להיות בחטיבה החרדית.
סביב הבסיס, כמו כל הטירונים, החיילים מסתדרים בטורים ושלשות לקראת אימון ריצה. "בישיבה שלמדתי בה לא יודעים שאני פה", סיפר בחור מבית חסידי, תושב בית שמש. "העדפתי לא להיכנס לזה מול הרבנים והחברים בישיבה. במשפחה יודעים, אבל אני לא אגיע הביתה לשכונה עם מדים".
בניגוד אליו, צבי, בוגר ישיבה ליטאית מירושלים, לא הסתיר את ההחלטה מחבריו. "יש לי גם חבר שהתגייס אחריי למסלול חרדי בחיל האוויר", אמר צבי בגאווה. "אחרי המלחמה הזאת היה קשה להישאר בחוץ ולא לעזור. זה לא ממש מה שגדלנו עליו, אבל זו הייתה החלטה שאני שמח עליה מאוד".
את השבת הראשונה סגרו החיילים בבסיס, גם לוחמי המילואים נשארו. רבים מהם הורים לילדים. בחטיבה לא רצו להשאיר את האמהות לבד, ואירגנו במקביל לשבת בבסיס – שבת משותפת בירושלים לנשות המילואימניקים הטריים וילדיהן, כאשר ביום שישי מפקדי החטיבה העבירו להם יחד שיחה קצרה לתמיכה ועידוד.
"אני בן 34 ויש לי ארבעה ילדים. אם היית שואל אותי בעבר אם הילדים שלי יתגייסו – הייתי אומר לך שלא", סיפר אחד מאנשי המילואים במהלך תורנות ניקיון. "גם הטירונות שעשיתי כדי להגיע לשלב ב' לא הייתה עבורי מובנת מאליה. אבל עכשיו כשאני רואה שיש אפשרות לחטיבת חשמונאים, אם היא תישמר ותהיה כזאת – הילדים שלי כנראה יתגייסו אליה".
"אחרי אחד האימונים אמר לנו המפקד שצריך ללמוד להבחין אם הכאב בשריר הוא כאב שפוגע או שמפתח את השריר", אמר מילואימניק נוסף. "אז זה משהו שאנחנו בונים גם ברמה הלאומית. עברנו תקופה כואבת, אבל אפשר להפוך את הכאב הזה לכאב שמפתח ובונה".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
