הקהילה היהודית של פרנקפורט, מהגדולות והפעילות בגרמניה, מתמודדת עם גל גובר של פחד וחרדה מאז 7 באוקטובר 2023, בשל גל האנטישמיות ברחבי העולם, לרבות גרמניה. "אני חושב שהטבח הברברי ב-7 באוקטובר והגל האנטישמי בעולם כולו השפיעו מאוד על החיים של הקהילה היהודית בגרמניה", אומר ארון שוסטר, מנכ"ל מועצת הרווחה של יהדות גרמניה. "קבוצות יעד פגיעות במיוחד חשות חוסר ביטחון גובר, בידוד, מתח פסיכולוגי ופחדים מהעתיד לבוא, ואף חוות הגבלות בחיי היומיום שלהן. אני חושב שכל אלה הם תולדה של תקריות אנטישמיות בגרמניה".
לדבריו, האנטישמיות הופכת גלויה כמעט בכל היבט של החיים. "אנטישמיות באה לידי ביטוי בדרכים שונות מכיוונים שונים. למשל, סטודנטים באוניברסיטאות חווים גילויי אנטישמיות, אבל גם תלמידים בבתי הספר. נוסף על כך, ישנן כמובן תקריות הולכות וגוברות באינטרנט". שוסטר מצביע בדבריו על שינויים פוליטיים המסכנים עוד יותר את הקהילה היהודית: "ישנה התפתחות פוליטית בגרמניה שמאתגרת את הקהילה היהודית במדינה, בגלל התעצמות הימין הקיצוני, שדוגל באג'נדה שמאיימת על אורח החיים היהודי בגרמניה".
הקהילה היהודית בפרנקפורט עומדת בפני איום הולך וגובר
כשנשאל האם יהודים מתחילים לעזוב את גרמניה, שוסטר אמר שמוקדם מדי לדבר על מגמות הגירה. "אנחנו יכולים לראות דיון ער בכל בית יהודי על עתיד החיים היהודיים בגרמניה. עם זאת, אין מגמה גוברת של יהודים שעוזבים את גרמניה או קהילות יהודיות בגרמניה שמתפוררות, למרות התחושות שעולות בקרב חברי הקהילה ששוקלים בכובד ראש את עתידם", הסביר שוסטר.
בפרנקפורט, חששות אלה מורגשים ברמה האישית ביתר שאת על ידי פטר פישר, ניצול שואה שחי בעיר יותר משישה עשורים. "כל המשפחה שלי נספתה בשואה, רובה באושוויץ, אך אני שרדתי. נולדתי ב-1943, התקופה הגרועה ביותר, בבודפשט שבהונגריה. שרדתי כבן יחיד, כאדם יחיד במשפחה", אומר פישר, שאומץ ב-1946 בידי הורים יהודים, והגיע לגרמניה ב-1959. "חייתי כאן מ-1959, וכשהגעתי לפרנקפורט, זו הייתה עיר קטנה ונחמדה, שהייתה ליברלית באופייה".
אלא שהיום, לדבריו, הדברים שונים בתכלית. "פעם הרגשתי כאן טוב, אבל היום המצב שונה בהשוואה לשנות ה-60 וה-70. המהגרים האסלאמיים עוררו את גלי האנטישמיות בגרמניה וכמובן בפרנקפורט. כנראה יש 140 אלף אסלאמיים לעומת 6,400 יהודים, כך שמדובר במשוואה גרועה למדי", מסביר פישר.
כשנשאל האם הוא חושש לעתיד החיים היהודיים בפרנקפורט, פישר לא מותיר מקום לספקות. "אני לא יודע מה הולך להיות העתיד כאן בגרמניה עבור היהודים. אם הייתי צעיר יותר, הייתי עובר מכאן למקום אחר", הוא מודה. "הייתי עושה עלייה, קרוב לוודאי, כי ישראל היא המדינה של העם היהודי. אנחנו בקהילה לא טומנים את ראשנו בחול ומבינים מה יקרה כאן בגרמניה, ומה יקרה באירופה בשל התגברות האסלאם במדינות היבשת. אירופה עומדת לעבור אסלאמיזציה. מדינות כמו צרפת, הן כבר אבודות. גם אנגליה. גרמניה בדרך לשם".
התמונות מההפגנות הפרו-פלסטיניות שנערכו לאחרונה בערי גרמניה הן מדאיגות במיוחד בעיניו. "זה מזכיר לי את תקופת השואה", אומר פישר. "אנחנו רואים מה קרה אחרי 7 באוקטובר, כשאנשים צעדו ברחובות עם דגלי חמאס ופלסטין. זה קרה במקומות רבים בעולם, מסידני ועד קליפורניה, כמעט בכל מקום. וגם בגרמניה, כמעט בכל הערים".
פישר מתייחס בדבריו גם להצהרה של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל: "כפי שמרקל אמרה, ייבאנו אנטישמיות עם האנשים האלה". על כן, בתגובה לדאגות הגוברים, מנהיגים יהודים מהקהילה פועלים לחיזוק המרקם החברתי של קהילותיהם.
"במיוחד אנחנו, כארגון גג חברתי של הקהילות היהודיות בגרמניה הפונה בעיקר לקבוצות יעד פגיעות, פועלים ליצירת מרחבים בטוחים עבור אותן קבוצות יעד – סביבה שמחזקת את זהותם ונותנת להם למעשה את מה שהם צריכים כדי להתמודד בהצלחה עם האתגרים שהם נתקלים בהם על דרך קבע בחייהם היומיומיים", אומר שוסטר. "המקומות הבטוחים האלה מיועדים בעיקרם לילדים ולנוער, אבל גם לדור הקשישים, לניצולי השואה, ולכן הם משמעותיים כל כך".
למרות הקשיים, שוסטר מבהיר כי פרנקפורט הייתה ונשארה מעוז לחיים יהודיים: "קהילת פרנקפורט נהפכה לאחת הקהילות היהודיות המובילות בגרמניה. זה מקום תוסס וחדשני. למרות הפחד – אנחנו עדיין כאן".
הכתבה פורסמה באנגלית ב-ynetnews
