גם בזמנים לא פשוטים לישראלים, האהבה לישראל מבצבצת בגאורגיה מכל פינה. מקומיים מדברים בעברית, שלטים ברחוב כתובים בעברית וכל זה קורה לפעמים אפילו בכפרים קטנים מחוץ לערים הגדולות. באחד הסיורים הגענו לעיירה קטנה, וממש בכניסה התיישב גאורגי עם דגל ישראל בידיו. בתור ציונית ופטריוטית מלידה, שמחתי מאוד על המחווה, ואז הוא החל לברך את ישראל ואת העם היהודי, תוך שהוא מציין שמות של מנהיגים ישראלים מוכרים (וגם כמה שמות של אויבי ישראל מושבעים שהשתרבבו) ומנופף בדגל ישראל בגאווה גדולה.
חרף האהבה לישראל ותחושת הביטחון, מומלץ תמיד לפקוח עיניים ולשים לטוב למתרחש. איש העסקים איציק משה מספר כי לפני כשנתיים הוא קיבל הודעה שארגון טרור איראני רוצה לרצוח אותו, ומאז הוא מתהלך עם שומרי ראש קבועים במשרדו ובביתו.
גאורגי מרעיף אהבה על ישראל | צפו בסרטון המשעשע
(צילום: אילת מאמו שי)
משה, יו"ר ארגון "בית ישראל", מספר שהיה הנציג הרשמי הראשון מישראל שיצא מטעם הסוכנות היהודית ופתח שש נציגויות במדינות ברית המועצות לשעבר. בתור פטריוט ישראלי הוא פועל רבות מחוץ לישראל, כולל ארגון כנסי הסברה באזרבייג'ן, בסרי לנקה, בקונגו וכמובן בגאורגיה.
לדבריו, המלחמה לימדה אותנו ש"יש כמיליארד אנטישמים בעולם", וכדי להגן על עצמנו יש להעביר בפרלמנטים בעולם החלטות בחוק נגד אנטישמיות. כמו כן הוא אומר שיש להכניס למערכות החינוך תוכניות לימודים מחייבות נגד אנטישמיות, כמו תוכניות שכבר החלו בגאורגיה ובמדינות שונות בעולם.
קהילה עתיקה שהתבססה
גאורגיה הייתה המדינה הראשונה בברית המועצות שפתחה את שעריה לישראל ולעולם היהודי בשנת 1990, עוד בשלהי התקופה הטוטליטרית והאסורה. השנה ימלאו 35 שנה לתחילת העלייה הגדולה מברית המועצות שהביאה איתה מיליון יהודים ששינו את ישראל ואת המזרח התיכון, בין השאר מגאורגיה.
קיימת הערכה שהיהודים הגיעו לגאורגיה כבר בימי בית המקדש הראשון, ויש עדויות על נוכחות יהודית באזור מהמאות ה-5 וה-6 לפני הספירה. עם זאת, היישוב היהודי בגאורגיה התבסס באופן משמעותי יותר בתקופת הבית השני. היהודים בגאורגיה נודעו בתרבותם ובמסורתם הייחודיות, והשפעתם ניכרת בהיסטוריה ובתרבות המקומית.
4 צפייה בגלריה
סטיקרים לזכר הנופלים וסרטים צהובים בקריאה להשבת החטופים מחוץ לבית הכנסת הגדול בטביליסי
(צילום: אילת מאמו שי)
כיום אוכלוסיית היהודים בגאורגיה קטנה יחסית. הערכות מצביעות על כך שישנם בין 3,000 ל-5,000 יהודים במדינה בסך הכול. רובם מרוכזים בטביליסי, בירת גאורגיה, שבה יש מוסדות יהודיים, בתי ספר וקהילות פעילות. בשנים האחרונות נרשמה ירידה במספר היהודים במדינה המזרח-אירופית, בעיקר בעקבות הגירה, אך הקהילה היהודית עדיין שומרת על מסורתה ותרבותה.
מספר הישראלים המתגוררים בגאורגיה משתנה מעת לעת, אך הערכות מצביעות על כך שכיום ישנם כ-1,500 ישראלים החיים במדינה. חלקם מתגוררים שם באופן קבוע, בעוד אחרים מבקרים לעיתים קרובות או שוהים לתקופות קצרות לצורכי עבודה, תיירות או עסקים.
בשנים האחרונות הפכה גאורגיה ליעד פופולרי עבור ישראלים בשל מחיר המחיה הנמוך, הנופים היפים, התרבות המעניינת ואפילו טיפולי השיניים והאסתטיקה הזולים יחסית לארץ.
מריה נהפכה למירי
הרב מאיר קוזלובסקי מתגורר כבר 20 שנה בטביליסי עם אשתו ציפי וילדיו, ומנהל ביד רמה את בית חב"ד במקום. בית חב"ד מספק שירותים שונים לקהילה היהודית המקומית ולתיירים, כולל תפילות, שיעורים, ארוחות כשרות ופעילויות קהילתיות. זהו מקום מרכזי ליהודים המקומיים ולתיירים המבקרים בעיר.
היה לנו לעונג להשתתף בארוחת ערב שבת שבה נכחו יותר מ-200 נשים וגברים. כבר כשהגענו שמתי לב לאיש ביטחון בכניסה, ועל כך שמחתי מאוד, ותחושת רוגע ישראלית חדרה לליבי. כשנכנסנו הייתי בהלם מכמות הישראלים והיהודים שהתאגדו יחד במקום אחד כדי לחגוג את השבת ולקבל אותה בשמחה.
בעידודו של הרב קוזלובסקי, האווירה הייתה מחשמלת. בזכות האנרגיה החיובית והמידבקת שלו כולם עמדו על רגליהם, רקדו, שרו ונהנו מכל רגע. הייתה בערב הזה שמחה אמיתית, ללא פוליטיקה, ללא דיונים על ימין ושמאל, עם אשכנזים וספרדים, צעירים לצד מבוגרים.
ציפי, אשת הרב, הייתה אחראית על הסדר והארגון בסעודה. התרשמתי מאוד כששמעתי ממנה שילדיה מחכים להם בבית לארוחה, ורק אחרי שהם יסיימו את הארוחה עם הישראלים והיהודים הם ילכו הביתה ויערכו סעודה עם ילדיהם ובני המשפחה. חשבתי לעצמי: איזו שליחות, איזו הקרבה.
בארוחת הערב, כל העובדים והמלצרים היו גאורגים מקומיים, אך נראה שהם נהנים מהאווירה עד כדי כך שהם כבר יודעים את מילות השירים בשפה העברית, שכלל לא מוכרת להם. בזווית העין הבחנתי כי אחת המלצריות שרה איתנו את שירי השבת. פניתי אליה בחיוך ושאלתי אותה לשמה. "קוראים לי מריה", היא ענתה. כששאלתי אותה איך היא מכירה את מילות השיר "כל העולם כולו גשר צר מאוד", היא אמרה בחיוך: "אני עובדת כאן כבר חמש שנים, כך שאני לומדת מדי יום... הישראלים שמגיעים הנה במהלך השנים כבר נתנו לי שם יהודי וקוראים לי מירי".
ניצולי נובה שהחליטו להתחתן
לא משנה באיזו מדינה אבקר, מאז האסון שפקד את עם ישראל, תמיד 7 באוקטובר עולה בשיח. הפעם ישבה לצידי משפחה מקסימה שסיפרה לי כי בתם היא ניצולת נובה המתמודדת עם הטראומה הזו בגבורה ובצורה מעוררת השראה. היא ובן זוגה שנכח איתה במסיבה בעוטף החליטו לאחרונה להתחתן, להקים משפחה ולבחור בחיים.
ביום חול, הרב קוזלובסקי הזמין אותי לסיור בבית הספר היהודי "אור אבנר". בסיור הצטרפה אלינו מוסיה, מנהלת המחלקה הישראלית, שהגיעה מישראל עם בעלה, הרב מנחם, לפני כשלוש שנים. שניהם יחד עוזרים רבות לבני הזוג קוזלובסקי.
בניין בית הספר מרשים, מודרני וחדשני. הזדמן לי לשוחח בו עם מורות ועם תלמידים ותלמידות ממגוון גילים. בית הספר פועל לפי תכנית לימוד של ממשלת גאורגיה ובאישורה. נוסף על כך יש לימודי מסורת ומורשת יהודית, שיעורי עברית לצד שיעורי גאורגית, והמוסד החינוכי אף מעניק ארוחת צהריים לכלל התלמידים מדי יום.
כמו כן, בבית הספר יש כיתת יזמות, כיתת מדעים, כיתת מחשבים ועוד. כל כיתה מונה כעשרה ילדים, כך שהלימודים נעשים בקבוצה קטנה ובצורה כמעט אישית. התלמידים מנומסים, רגועים ומרוצים בבית הספר. לא פלא שעם השנים בית הספר הזה הפך פופולרי במיוחד. במסדרונות פגשתי בוגרת בית הספר שלימים הפכה להיות מורה בו.
אם במורות עסקינן, כ-90% מהמורות בבית הספר אינן יהודיות. חשוב לרב ולאשתו שהכול ייעשה בצורה מקצועית ובלתי מתפשרת, וגם מנהל בית הספר הוא גאורגי מקומי. בית הספר מונה כיום 160 תלמידים, והוא לא מקבל ילדים שאינם יהודים לפי ההלכה (על פי תנאי בית הספר, אֵם התלמיד או התלמידה חייבת להיות יהודייה). הנרשמים מתבקשים להציג מסמכים שמאשרים זאת במעמד ההרשמה.
בבית הספר יש ילדים שנולדו בגאורגיה וגם ילדי ישראלים שעברו להתגורר בה, חלקם בגלל אילוצי עבודה וחלקם בעקבות המלחמה ואסון 7 באוקטובר. הגן, שממקומם בבניין אחר, מונה נכון לעכשיו כ-60 ילדים. בימים אלה עובדים במרץ על בניית מבנה חדש לגן הילדים, בסמוך לבניין בית הספר.
ממש ליד בית הספר היהודי, עומד על תילו גם בית ספר ציבורי מקומי. ממשלת גאורגיה, שראתה זאת כדבר ייחודי, החליטה לקרוא לכביש זה "שדרת הידידות הגאורגית-היהודית". זו מחווה גאורגית שאינה מובנת מאליה, במיוחד בימים טעונים אלו, והיא מעידה על האהדה והיחס הטוב של הממשל כלפי יהודים וגם כלפי ישראל.
4 צפייה בגלריה
אילת מאמו שי לצד איציק משה. טרוריסטים איראנים שמו אותו על הכוונת
(צילום: באדיבות אילת מאמו שי)
ישנם ארבעה בתי כנסת שפועלים בטביליסי, שלושה מהם ממוקמים בעיר העתיקה, שניים בקוט אבכזי (בית רחל ובית הכנסת הגדול) ואחד ברחוב אנטון קתוליקוס (בית חב"ד). הרביעי פועל במלון הכשר ג'נסיס בשכונת אורטרוצלה. בית הכנסת הספרדי הגדול בטביליסי הוא הגדול שבהם, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים בגאורגיה.
בטביליסי יש חמש מסעדות כשרות פעילות: לה קאסה, קינג דיוויד, שלום עליכם, מענדיס וחומוס ירושלים. בעיר פועל שוחט שמבצע שחיטה של עוף בלבד ומעט מאוד בקר. את רוב בשר הבקר הכשר מייבאים מארגנטינה.
בקהילה אין מוהל ולכן כאשר יש צורך בברית מביאים מוהל מהארץ. מוסיה, שעובדת בבית הספר, ילדה בגאורגיה כבר פעמיים ונאלצה להזמין מוהל מוסמך מישראל לכבוד הבריתות של בניה. בעיר הבירה הגאורגית יש מקווה אחד בלבד, ונשים יהודיות החיות בעיר בטומי נאלצות לנסוע כשש שעות מדי חודש כדי לטבול בו.
בטביליסי יש שלושה בתי קברות של הקהילה היהודית, שניים מהם כבר לא פעילים כלל. בבית העלמין הפעיל כבר כמעט לא נותרו מקומות קבורה. לאחרונה ממשלת גאורגיה נתנה לקהילה חלקת אדמה נוספת בבית העלמין הזה, אך לטענת הרב קוזלובסקי, בקרוב כבר יצטרכו חלקה נוספת, כי לצערו המקומות אוזלים מהר יותר ממה שמצפים.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם
