בתדרוך המשטרתי לפני עליית יהודים להר הבית מובהר שאין לקיים "שום פעילות פולחנית דתית" בשטח ההר. בפועל לא מתבצעת אכיפה, ותפילות מתקיימות ללא הפרעה. העולים כורעים ומשתחווים על הקרקע, כשפניהם לכיוון מקום המקדש, ואומרים פסוקים בקול. בפינה מוצלת (ומי שעלה להר יודע שצל הוא מצרך די נדיר שם) עומדים המבקרים לתפילה במניין. השוטרים מביטים מהצד ומאפשרים למתפללים לממש את חופש הפולחן.
זה תיאור שגרתי של המתרחש בהר הבית בימים אלה. "ההר למעלה וההר למטה הם שני הרים שונים לחלוטין", אומר מרדכי יורבצקי, מנהל הכולל של ישיבת הר הבית, לגבי הפער בין ההנחיות הרשמיות למציאות בשטח. התלמידים בישיבה ובכולל האברכים שלה, "דרישת ציון", מכירים את המציאות הזו מקרוב, היות שהם עולים להר הבית מדי יום. ליתר דיוק, הם עולים בכל יום שבו מתאפשרת עליית יהודים להר – כלומר, כל יום למעט ימי שישי ושבת, חגים מוסלמיים וחלקים מחודש הרמדאן, שבהם הר הבית סגור למבקרים לא מוסלמים.
14 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: אלחנן מן הבאר, הרב אלישע וולפסון, חיים ואהרן מתלון. עולים להר הבית באופן יומיומי
(צילום: רפי קוץ)
היהודים שעולים בקביעות להר הבית | צפו
(צילום: שמואל מוניץ)
העולים הקבועים מעידים שהם עדיין מתרגשים לעלות להר הבית, בכל פעם מחדש. אחד מהם, אהרן מתלון (37) מקריית ארבע, נשוי ואב לשבעה, לא מתרגש ממי שטוענים כי הם מאיימים על שלום המזרח התיכון. "לעלות להר הבית זו זכות ויש בכל פעם תחושה של התרגשות. בסוף זו המהות שלנו. גם אם מסמנים אותנו כמשיחיים או חושבים שאנחנו חסידים של בן גביר, שזה לא נכון כי כל אחד בא ממקום אחר – בסוף לפעמים דברים נפרצים דרך אנשים שמחשיבים אותם כקיצוניים או משיחיים", הוא אומר. "ככה זה היה גם לפני קום המדינה. כולם יודעים היום להגיד שהמחתרות שמאוד לא אהבו אותן, ומאוד סלדו מהן, הן אלה שבסוף גרמו לזה שהבריטים יצאו מפה ועם ישראל היה יכול להקים מדינה".
המפגש עם העולים הקבועים להר מבהיר שלפנינו לא רק מאבק על חופש הפולחן, אלא גם מאבק על שליטה וריבונות. בדומה לקנאים מהצד המוסלמי, גם בקרב היהודים יש מי שמתבצרים בעמדתם ושואפים לשליטה מוחלטת באתר הקדוש. נכון להיום המציאות עדיין רחוקה מלהיות אידאלית בעיני העולים היהודים, אבל הם מרשים לעצמם לחגוג גם ניצחונות קטנים. רשויות המדינה ואכיפת החוק עומדות מהצד ומקוות שסוגיית הר הבית לא תיצור התלקחות נוספת במצב הביטחוני הסוער ממילא, כשההיסטוריה מלמדת שגם צעדים קטנים (ע"ע סערת המגנומטרים ב-2017) עלולים להוביל למהומות אלימות מהצד הערבי-מוסלמי.
הסטטוס-קוו כבר לא קדוש
קריאתו של מוטה גור, "הר הבית בידינו", הייתה לאחד המשפטים המזוהים ביותר עם ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים – אבל בפועל, האחריות על הר הבית נמסרה לאחר המלחמה לשושלת המלוכה ההאשמית השולטת בירדן. כמו שר הביטחון באותם ימים, משה דיין, גם ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מלגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה, מחשש לעורר את זעמו של העולם המוסלמי. נכון להיום, הר הבית פתוח למי שאינם מוסלמים בימים ראשון עד חמישי בין השעות 7:00 ל-11:30 בבוקר ובין השעות 13:30 ל-14:45 בצהריים.
14 צפייה בגלריה
מתפללים משתחווים על הקרקע בהר הבית. "המציאות בהר השתנתה לחלוטין"
(צילום: מרדכי יורבצקי)
במשך שנים לא התאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית, בהתאם לסטטוס-קוו. בעקבות אמירות של השר בן גביר בנושא, ראש הממשלה נתניהו טען שוב ושוב כי "בנושא הר הבית אין ולא יהיה שינוי בסטטוס-קוו", אבל המציאות מספרת שהמציאות השתנתה. אומנם העולים היהודים להר לא חושבים שהמוסלמים צריכים להיות מוטרדים מהשינויים האלה, אבל הכחשתם אינה נאמנה לאמת. לא רק שיהודים מקיימים בהר תפילות חופשיות במניין – אלא שבחלק מהתפילות בחגים מתפללים גם במערב הר הבית, במיקום מרכזי יותר שעוברים בו גם מוסלמים, קרוב יותר למקום קודש הקודשים. זהו עוד חידוש של התקופה הזו.
אהרן מתלון: "לעלות להר הבית זו זכות ויש בכל פעם תחושה של התרגשות. גם אם מסמנים אותנו כמשיחיים או חושבים שאנחנו חסידים של בן גביר, שזה לא נכון כי כל אחד בא ממקום אחר – בסוף לפעמים דברים נפרצים דרך אנשים שמחשיבים אותם כקיצוניים או משיחיים"
ישיבת הר הבית, הפועלת בעיר העתיקה בירושלים, מונה כ-30 תלמידים ומחולקת לשניים. קבוצה אחת של בחורים, בראשות הרב אליהו ובר, עולה להר הבית בכל בוקר בשבע, לתפילת שחרית ולימוד תורה. החלק השני של הישיבה הוא הכולל, בראשות הרב אלישע וולפסון. האברכים המשתייכים אליו עולים להר הבית בכל בוקר בתשע וחצי, ועולים שוב בשעות הצהריים לתפילת מנחה ודברי תורה. בלימוד בישיבה יש דגש מיוחד על נושאים הקשורים לבית המקדש.
"מאז שישיבת הר הבית התחילה לפעול בקביעות לפני שמונה שנים, והכולל הצטרף לפני ארבע שנים וחצי, המציאות בהר הבית השתנתה לחלוטין", מעיד ראש הישיבה, הרב אלישע וולפסון. "פתאום אפשר להתפלל. כשהתחלנו, היינו צריכים לעמוד דום ולא לזוז כדי להתפלל, ואם התפללת בקול היו עוצרים אותך. היום אפשר כבר להשתחוות, שרים, מתפללים... המציאות הרבה יותר טובה, אבל זה רק בזכות העובדה שיהודים באים להר ופוקדים אותו כל יום".
מה חלקו של השר לביטחון לאומי בשינויים האלה? נשמע שהתהליך החל עוד לפניו.
"ככל שהעלייה של יהודים להר גוברת, כך גם האיסורים וההגבלות מתמעטים. יום אחרי צום י"ז בתמוז, בן גביר הכריז: 'אני הדרג המדיני ואני מתיר תפילת יהודים בהר הבית'. שלושה שבועות אחר כך, בתשעה באב, הוא גם עלה להר הבית עם המתפללים, אנשים השתחוו והוא אמר למשטרה: תאפשרו להם להשתחוות. מאז זה נקבע בשטח. יש לאיתמר זכות עצומה שהוא עשה מהפך היסטורי בדבר הזה. נכון שגם לפני כן אפשר היה להתפלל, אבל בצורה מאוד כנועה ומצומצמת. מאז ההכרזה של בן גביר, אפשר להתפלל כמו בן אדם, בקול, להתנדנד, להשתחוות.
"הוא גם הוציא את כל האויבים שהיו בהר. לפניו היינו עולים ותוך כדי העלייה היו ערבים שזורקים מאל-אקצא אבנים וזיקוקים. הוא אמר: אין דבר כזה; ההר שקט, דממה. מאז שהוא בעניינים, המשטרה מגלה ריבונות מלאה. כמובן, הוא לא היה יכול לממש את הדבר הזה בלי שהייתה הדרישה הזו מהשטח, הן מהחבר'ה הקבועים של ישיבת הר הבית והמצטרפים אליהם שעולים בקביעות, והן מאותם רבבות שעולים בחגים וסביב אירועים מיוחדים כמו חתונה ובר מצווה".
עם זאת, עדיין נאכף האיסור להכניס להר הבית תשמישי קדושה יהודיים כמו תפילין, טלית, ספרי תורה וסידורים. "זה שיהודי לא יכול אפילו להתפלל שם כמו בן אדם, להביא איתו סידור, טלית, משהו – המציאות הזו היא חרפה בכל קנה מידה; דתי, הלכתי, הומני, מוסרי", אומר הרב וולפסון. "זה המקום שעם ישראל השתוקק אליו אלפיים שנה. הציונות נקראה על שם ציון. זה הלב של ירושלים, הלב של עיר הבירה שלנו, הלב של החלום שלנו".
איסור חמור או מצווה?
כדי לבחון מקרוב את המציאות הנוכחית החלטתי להצטרף באחד הימים לחבורה העולה להר הבית. בהתאם להנחיות ההלכתיות, זה נעשה לאחר טבילה במקווה ובנעליים ללא עור. בעבר היה נהוג שבעיקר שוטרים דרוזים מלווים את הביקורים של יהודים בהר. אותנו ליווה גם שוטר עם זקן, פאות ארוכות וכיפה גדולה.
14 צפייה בגלריה
השלט של הרבנות הראשית שמזהיר מפני העלייה להר הבית. המילים "שלא טבל" נוספו בכתב יד
(צילום: שמואל מוניץ)
הסוגיה ההלכתית היא אחת המרכזיות בוויכוח לגבי העלייה להר. למעשה, רוב הרבנים והפוסקים אסרו לעלות להר הבית בימינו. כבר בכניסה לגשר המוגרבים, המוביל להר הבית, תלוי שלט שמזהיר: "אסור לפי דין תורה לכל אדם להיכנס לשטח הר הבית מפאת קדושתו". על החתום: הרבנות הראשית לישראל. הדיון ההלכתי נוגע בין השאר לשאלות סביב המיקום המדויק של בית המקדש ומידת הקדושה של אזורים שונים בהר. העולים מסתמכים על הרב שלמה גורן ורבנים אחרים, בעיקר מהציונות הדתית, שהתירו לעשות זאת בתנאים מסוימים.
הרב אלישע וולפסון: "זה שיהודי לא יכול להביא איתו להר הבית סידור, טלית, תפילין או ספר תורה – המציאות הזו היא חרפה בכל קנה מידה; דתי, הלכתי, הומני, מוסרי. זה המקום שעם ישראל השתוקק אליו אלפיים שנה. זה הלב של ירושלים, הלב של החלום שלנו"
"על פי ההלכה מותר לעלות להר הבית, אלא שיש תנאים – צריך להיות טהורים, כלומר אחרי טבילה במקווה, ולא להיכנס למקומות שבהם היה בית המקדש ממש", מסביר הרב וולפסון את עמדתו, "אנחנו עולים למקומות שהיו בעצם החצר של בית המקדש. כשנוצרה אפשרות להיכנס להר הבית, רבים נכנסו פנימה ולא ידעו מה מותר ומה אסור – אז הרבנים הוציאו קריאה גורפת שאסור לעלות. מי שעולה על פי כללי ההלכה – לא רק שאין בזה איסור, אלא שיש בזה מצווה גדולה".
"השאיפה שלנו היא לשהות בהר כמה שיותר", אומר אהרן מתלון. "בעזרת השם אנחנו מאמינים שזה גם יביא לכך שכל עם ישראל ידרוש את בניין המקדש, ואת עבודת הקורבנות שיכולה להיות גם לפני בית המקדש. זה חלק מהחובות שלנו, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בתורה".
אומנם עשרות אלפי יהודים עולים במהלך השנה להר הבית, אבל עדיין לא רואים בו את כל הגוונים של עם ישראל. אין חילונים רבים שעולים להר.
"זה נכון שעדיין לא רואים את כל הציבורים מעם ישראל עולים, אבל המודעוּת של עם ישראל לחשיבות של המקום הזה גדלה לאט-לאט. יש אנשים שלא עולים אבל מאוד תומכים, רואים את זה הרבה, וזה מתרחב ומתרחב".
אתה מדבר על מה שהתורה מצווה, אבל קשה להתעלם מכך שאחרי חורבן בית המקדש השני הייתה רפורמה מסוימת בהובלת רבי יוחנן בן זכאי, שבמסגרתה נהפכה היהדות מדת של קורבנות לדת של תפילות, לימוד תורה וגמילות חסדים. אולי השינוי הזה הוא צעד שאין ממנו דרך חזרה? אולי לא נועדנו להקים בית מקדש, וצריך בכלל להקים בית כנסת בהר הבית?
"רבי יוחנן בן זכאי עשה את זה כי לא הייתה ברירה. זה לא שהוא ביטל את המצוות של הקורבנות, אף אחד לא יכול לבטל מצוות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. תורת משה היא חתומה ולא תשתנה בשום זמן, זה חלק מעיקרי האמונה. יש גם נבואות של הנביאים בנושא, שעדיין לא התגשמו. ברור שבסופו של דבר נצטרך להגיע לשלב הזה של בניית המקדש והקרבת הקורבנות. יהיה בזה רק ברכה ואור לעם ישראל ולעולם כולו".
בני יצחק ובני ישמעאל
יואב סלומון, עולה להר הבית שהצטרף לחבורה אף שאינו לומד בישיבה, שירת כ-270 ימים במילואים במהלך המלחמה. מטבע הדברים, בתקופה הזו הוא לא בא בקביעות, אבל הוא משתדל להגיע כשהוא יכול. "בית המקדש יהיה בית תפילה לכל העמים. פה היה בית המקדש ופה יהיה בית המקדש", הוא אומר. "הקדוש ברוך ציווה אותנו מה הדרך שבה נעבוד אותו. רגילים להתייחס להר הבית כחבית של חומר נפץ, כמקום מסוכן, שאם נחשוב לבנות כאן את בית המקדש או נעלה להתפלל כאן זה יגרום למלחמות ולבלגן – אבל אנחנו לא מצליחים להעלות בדעתנו שאולי זה בכלל הפוך: שאם המקום הזה טעון כל כך, יכול להיות שכאן גם נמצא הפתרון. הבעיה שלנו היא שאנחנו מפחדים כל כך מהסיפור שלנו, מהזהות שלנו. המקום הזה הוא לא חבית של חומר נפץ, אלא חבית של שפע וברכה לכל העולם".
14 צפייה בגלריה
יואב סלומון בהר הבית. "לא חבית של חומר נפץ, אלא חבית של שפע וברכה לעולם"
(צילום: מרדכי יורבצקי)
ומה עם המוסלמים? "אני באמת חושב ומאמין שכשאנחנו נרגיש שאנחנו עם של הקדוש ברוך הוא, ונבוא יחד כל עם ישראל להתפלל לפניו, וכולנו נתחבר סביב השאיפה שיהיה טוב בעולם – הם (הערבים המוסלמים, ש"מ) יהיו איתנו", אומר סלומון, דתי לאומי בן 26 מהיישוב הושעיה שבגליל התחתון. "יכולים להיות שלבים קשים בדרך, אני לא משלה את עצמי – אני בעצמי זוכה לעשות לא מעט מילואים – אבל כשזה יהיה המקום שאליו נגיע שלוש פעמים בשנה כדי להיזכר בטוב המשותף שלנו, להתחבר, לשיר ולהתפלל יחד, הם ירגישו שאנחנו צינור של הקדוש ברוך הוא ובאים להביא את אלוהים לעולם, אז כמו שהם יודעים להתבטל בפני אלוהים, הם יגידו: יש פה קדושה – אנחנו מתבטלים בפניה".
סלומון, שלמד בעבר בישיבת המקדש ברובע היהודי בראשות הרב ישראל אריאל, אולי נשמע נאיבי, אבל מאמין שדו-קיום על הר הבית אפשרי גם אם יתממש חזון הקמת בית המקדש השלישי: "כשהייתי מגיע לשערים של הר הבית, כדי לשיר ולהתפלל, יצא לי להיפגש הרבה עם ערבים מוסלמים. לפעמים הם אפילו היו מפרגנים לי שאני שר יפה. באחת הפעמים פניתי לאחד מהם ושאלתי אותו: תשמע, אתם מאמינים באלוהים, נכון? נכון. אתם נגד עבודה זרה, נכון? נכון. אתם נגד כפירה, נכון? נכון. אז אמרתי לו: תשמע, אלוהים ציווה אותנו לבנות כאן בית מקדש, שכל העולם כולו יבוא להתפלל בפניו, להשתחוות בפניו. אתם אמורים להיות הראשונים שעוזרים לנו! איך יכול להיות שאתם מי שהכי מתנגדים לנו? וכששאלתי אותו את השאלה בצורה כל כך פשוטה, הוא היה מבולבל לגמרי, הוא לא ידע לענות לי. כנראה אף פעם לא עלה בדעתו לחשוב על הסיפור הזה מהזווית הזו".
האברך אלחנן מן הבאר לא מפחד שיאשימו אותו בפונדמנטליזם ובעליונות יהודית. "יש מה לדבר על דו-קיום, ליהדות ולאסלאם יש שורשים משותפים, אבל גם צריך לתקן הרבה עיוותים בדרך כדי שבאמת נעבוד את אלוהים יחד כשברור במי אלוהים בחר להיות הבנים שלו, ומי מצטרפים", הוא קובע.
לנושא השליטה במסגד אל-אקצא יש חשיבות מיוחדת בעולם המוסלמי, ולא סתם חמאס קרא למתקפת הטרור ב-7 באוקטובר "מבול אל-אקצא". "אני חושב שזו סוג של מניפולציה. יש הרבה ארגוני טרור שעושים שימוש בהסתה ובפריטה על רגשות בצורה לא ראויה", אומר מן הבאר, תושב נריה שבבנימין, נשוי ואב לחמישה ילדים. "זה דבר שצריך להילחם בו בכל מיני דרכים, אני לא האיש המומחה לזה, אבל בוודאי שיש דרכים לגרום לזה שהרגשות החזקים של האסלאם כלפי הר הבית ינותבו למקום טוב יותר. מי שיעשה את זה נכון יזכה לשנות פה הרבה דברים לטובה".
מן הבאר (30) הוא מורה ללשון, ובמקביל לומד ערבית. הוא מגייס את התנ"ך לטובתו ואומר: "החטא הראשון של הגר, אמא של ישמעאל, היה שהיא חשבה שהיא הגבירה ושרה כפופה לה. ברגע שהגר הבינה שהיא צריכה להיות כפופה לשרה, הכול פתאום מסתדר – עד שפתאום ישמעאל חושב שהוא מעל יצחק ואז שוב דברים לא מסתדרים. ברגע שישמעאל והגר יבינו את המקום שלהם ביחס לבני יצחק, שאלה אנחנו, הכול יסתדר. יהיה שלום והדתות יסתדרו ביחד, ברגע שכל אחד יבין את מקומו: בני יצחק הם המרכז, ובני ישמעאל מצטרפים אליהם ונותנים להם את הכוח שלהם. גם להם יש חשיבות".
14 צפייה בגלריה
אלחנן מן הבאר. "ארגוני טרור משתמשים בהסתה ובפריטה על רגשות בצורה לא ראויה"
(צילום: רפי קוץ)
יאשימו אותך בגזענות ובתפיסה של עליונות יהודית.
"שיאשימו את אלוהים, שיאשימו את ספר בראשית. ברגע שבאסלאם יבינו שאנחנו מייצגים את המשך הסיפור של התורה, שמתואר גם בקוראן, אני חושב שהוויכוח יתאדה".
גם חרדים עולים
כמחצית מהתלמידים בישיבת הר הבית חרדים וכמחציתם מהציונות הדתית. העובדה הזו מעניינת במיוחד בהתחשב בכך שההתנגדות בחברה החרדית לעלייה להר הבית קולנית ונחרצת הרבה יותר מאשר במגזר הדתי-לאומי, בפרט בקרב רבנים ואישי ציבור. אחד מהאברכים החרדים הלומדים בכולל שבישיבה הוא חיים (38, השם המלא שמור במערכת), שגדל בבית ליטאי מהזרם המרכזי בחברה החרדית, וילדיו לומדים במוסדות חרדיים.
לאחר שאחיו החל לעלות להר הבית, חיים העמיק בנושא ולבסוף החליט להצטרף אליו. "בחברה החרדית מנסים לשמר את החומות ואת המסגרת, אז ההתנגדות לעלייה להר הבית נהייתה קיצונית יותר", הוא מנתח. "היום מקובל לומר בין השאר שאסור 'להתגרות באומות'. אלא שבתנ"ך ובספרות ההלכתית אין שום איסור כזה. יש איסור 'למרוד באומות', כחלק מהמדרש על שלוש השְבועות שהקדוש ברוך הוא השביע את עם ישראל, שלמעשה לא נפסקו להלכה. השאלה היא מה זה 'למרוד'. 'למרוד' בצורה פשוטה זה למרוד באומה שאתה תחתיה. ברוך השם פה אנחנו ריבונים בארצנו, אין פה מושג של 'למרוד באומות', אז שינו את זה לאיסור 'להתגרות באומות'. הייתי אומר שהם (הערבים, ש"מ) מתגרים בנו יותר מאשר אנחנו מתגרים בהם".
אתה רואה יותר ויותר חרדים בהר הבית?
"כן. יש גם מניינים חרדיים בשער הר הבית, בחול המועד היו תפילות המוניות. זו תופעה נרחבת, אנשים מבינים שיש עוד משהו מעבר לכותל".
הוא מתעכב על הנקודה ומסביר שאומנם רבים בעם מתייחסים לכותל המערבי כמקום הקדוש ביותר – אף שהוא למעשה אחד מקירות התמך סביב הר הבית, ולא שריד מבית המקדש עצמו כפי שנהוג לחשוב – אבל הוא אינו מוכן להסתפק בו: "הרעיון הוא להבין שלא חלמנו על הכותל אלפיים שנה, חלמנו על מה שמעבר לכותל. לא הגענו לכותל ונעצרנו, הגענו אליו כתחנה בדרך למטרה העליונה יותר. כשאני מגיע לכותל אני מרגיש כארי בסוגר, והתחושה היא שהחופש נמצא מאחורי הקיר. הכותל בעצם מפריד ביני ובין המקום העוצמתי יותר שאליו אני שואף".
בית תפילה לכל העמים?
לקראת סיום המפגש אני שואל את הרב וולפסון מה החזון שלו לגבי הר הבית. "האמת צריכה להיאמר. אנחנו כאן במלחמה", הוא אומר. "יש פה ציבור שמבקש להשמיד אותנו מעל פני האדמה, והכוח שלו להילחם בנו, והאמונה שיש לו בכלל סיכוי לנצח אותנו – זה אך ורק מכך שהוא אוחז במקום הזה".
14 צפייה בגלריה
עולים יהודים להר הבית. "לא חלמנו על הכותל אלפיים שנה, חלמנו על מה שמעבר לו"
(צילום: מרדכי יורבצקי)
אם תהיה יום אחד הסכמה של שני הצדדים לחיות יחד בשלום, יש סיכוי לדו-קיום בין מוסלמים ליהודים בהר הבית?
"בית המקדש הוא בית תפילה לכל העמים, אבל זה חייב לבוא על גבי השלב של ההבנה שארץ ישראל כולה והר הבית כולו שייכים אך ורק לעם ישראל, כי כך הקדוש ברוך הוא קבע, כי זה מה שעושה טוב לעולם כולו. כשתהיה את הקבלה השלמה והאמיתית הזאת – בוודאי שכולם יבואו. אם מישהו יבוא כאורח, שיש לו זכות לבוא למקום הבית של השם, שהקדוש ברוך הוא הפקיד את עם ישראל עליו – אז הוא מוזמן באהבה. אבל אם הוא יבוא כדי לקחת בעלות על המקום – אז אין לו שום אפשרות להיות פה".
אלחנן מן הבאר חושב שההחלטה של משה דיין למסור את הר הבית לידי הווקף המוסלמי, אחרי מלחמת ששת הימים, הייתה בכייה לדורות. "זו הייתה יכולה להיות הזדמנות אדירה, וזה היה פספוס אדיר. הרבה אנשים בטוחים שאם הייתה הזדמנות לבנות את בית המקדש ולחדש את היחס לשיבת עם ישראל לארצו במבט דתי, זה הרגע שבו היה אפשר לעשות את זה", הוא אומר. "העולם היה מוכן ובשל לקבל את זה, ואחר כך זה נעלם. היום קשה מאוד לעשות את זה. אבל אולי עדיף שזה יבוא בצורה מדורגת, עם עבודה קשה, ולא ב'בום' שבא מלמעלה כשאנחנו לא בשלים לו מספיק".
