זה ט"ו בשבט השני במסגרת מלחמת חרבות ברזל שבו לוחמי צה"ל נאלצים לעקור עצים ברצועת עזה כדי לאתר משגרים של רקטות ופירים של מנהרות שבהן התחבאו מחבלים. גם בדרום לבנון, לוחמי צה"ל נאלצו לבער "שמורות טבע" שמהן תכננו מחבלי חיזבאללה לפשוט על יישובים בישראל ולטבוח את יושביהם. למען האמת, לטנקים של צה"ל לא הייתה ברירה אלא לחצות גם שדות של חקלאים ישראלים, בצפון ובדרום, אף על פי שהדבר גרם נזק כבד לגידולים.
במלחמה שמעלה שאלות כבדות משקל, שאלת השמירה על הטבע היא כמובן משנית לעומת שאלות אחרות הנוגעות לחיי אדם. מדובר בדילמה נוספת שהלוחמים נדרשים להתמודד איתה, מעבר לדילמות המוסריות האחרות הידועות. המקורות היהודיים, וכך גם המקורות המוסלמיים, עסקו בדילמה הזו – כל אחד בדרכו.
5 צפייה בגלריה
משגר רקטות מוכן לירי לכיוון ישראל, שאותר ברצועת עזה במהלך חישוף של עצי זית
(צילום: אבי שני)
הביטוי "כי האדם עץ השדה" מוכר לציבור הרחב בזכות שירו של נתן זך, שהולחן בידי שלום חנוך, ומתמקד בחוויית החיים של האדם ובהשוואה שלה לקיומו של עץ – בצמיחה, במגבלות ובסופיות. במקור, בפסוק בתורה, המילים האלה מופיעות בכלל בהקשר של האיסור לכרות עצים במלחמה (דברים כ', י"ט): "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר".
הרב יובל שרלו, מבכירי הרבנים בציבור הדתי-לאומי, ומי שפרסם בשנה האחרונה את הספר "כי ישרים דרכי ה' – אתיקה יהודית", נזכר איך הוא עצמו נאלץ להתמודד עם הדילמה, כאשר שירת ב-1982 כמפקד פלוגת טנקים במלחמת לבנון הראשונה: "היינו בגזרה המזרחית של לבנון, ומולנו טנקים סורים ומחבלים של אש"ף. קו העמדות היה במטע דובדבנים, והטנקים עלו, ירדו, ירו ותמרנו. תוך כדי התנועה והירי, עץ אחרי עץ נפל וההתלבטות הייתה כפולה – גם בגלל הפגיעה בצמחייה וגם על הבעלים של המטע, שהרכוש שלו נפגע. אבל הכלל הראשון באתיקה המלחמתית הוא שלעולם וקודם כול קודמים חיי האדם ומטרת הניצחון".
("כי האדם עץ השדה", גרסת נתן זך)
בחזרה לפסוק ולשיר – האדם הוא כמו עץ השדה?
"כמספר הפרשנים, מספר הפירושים לפסוק הזה. הפירוש המקובל הוא שהמילה 'כי' היא 'האם'. כלומר, התורה שואלת: האם האדם הוא כמו עץ השדה? כלומר, האם העצים צריכים לסבול בגלל מלחמות האדם? והתשובה היא שהם לא אמורים לסבול. אבל לכך יש מספר הסתייגויות – הכוונה היא לעצי פרי ולא לעצי סרק, וגם בתנאי שיש אפשרות לגבור על האויב בלי להשמיד את הצמחייה. אז אכן השאיפה היא לנצח בלי לפגוע בצומח.
"זה באמת רעיון יפה שגם במלחמה אנחנו מתחשבים באינטרסים של הסביבה ומנסים ככל האפשר לא להרוס אותה. זהו אחד המקורות המשמעותיים שאפשר לשאוב מהם את עמדת היהדות ביחס לאחריות לסביבה. אדגיש שוב – במלחמה ברור שקודם כול צריך לנצח את המחבלים. אבל כאשר יש דרכים שונות לעשות זאת, התורה מחייבת להתחשב בצורכי הסביבה, ולא להשחית".
האיסור המוסלמי על פגיעה בעצי פרי
יותר מ-2,000 שנים לאחר הציווי המקראי האוסר השחתת עצי פרי בזמן מלחמה, גם באסלאם התקבל ציווי דומה. ד"ר מרדכי קידר, חוקר אסלאם באוניברסיטת בר-אילן, מסביר שהאיסור אומנם לא מופיע בקוראן, אלא בחדית', שהיא מסורת אסלאמית המתעדת את דבריו, מעשיו והנהגותיו של הנביא מוחמד – אבל בדומה לקוראן, גם החדית' היא מקור הלכתי מרכזי בחוק האסלאמי (שריעה).
"החדית' כולל מספר הנחיות לגבי המותר והאסור בזמן מלחמה, כמו למשל איסור להרוס עצי פרי, וגם אוסר לפגוע בלא-מעורבים", אומר קידר.
אז איך בחמאס למשל מצדיקים פגיעה באזרחים לא מעורבים?
"הטענה של חמאס היא שהחדית' אומנם אוסר לפגוע בנשים, ילדים ולא-מעורבים, אבל אצל הישראלים כולם מעורבים, כי הילד יגדל להיות חייל, האישה היא אמא של חייל, והסבא וסבתא שולחים לנכד החייל חבילות, אז זו חברה צבאית כי כולם כובשים את פלסטין המוסלמית ולכן כולם אשמים".
ואיך הם מצדיקים את העובדה שבמשך שנים שיגרו בלוני תבערה שהשמידו צמחייה?
"הטענה היא שרוב הפגיעה הייתה בשדות או בעצי סרק והם לא פגעו במטעים. אבל הם לא בדיוק יושבים עם ספרי הלכה כשהם מפגעים בנו".
צבא ההגנה לטבע
בשנת 2004 פרסם מבקר המדינה דוח שבו דרש מצה"ל ומשרד הביטחון להשקיע יותר בהגנה על הסביבה. לכן 10 שנים לאחר מכן נולד מיזם "צבא ההגנה לטבע", שנועד לעודד מפקדים וחיילים לגלות מעורבות ולהגן על ערכי הטבע, הנוף והמורשת שבסביבתם. לפרויקט הזה חברו צה"ל, משרד הביטחון, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל ורשות העתיקות.
לאורך השנים הצבא הכריז על יחידות שהצטיינו בהגנה על הסביבה וב-2018 רב-אלוף גדי איזנקוט, שכיהן אז כרמטכ"ל, אמר: "העיסוק בטבע עושה אותנו לחיילים טובים יותר, לצבא טוב יותר ולמדינה טובה יותר".
"כשאני הייתי בסדיר לא עסקו בדברים האלה, אבל מה שבטוח הוא שבמלחמה האחרונה הבנו עד כמה עצים ברצועת עזה ובדרום לבנון משמשים מסתור לרקטות ומדוע אין ברירה אלא לעקור אותם באופן מסיבי", אומר תושב הצפון שלאחרונה שוחרר מצה"ל אחרי שני עשורים במילואים כמפעיל D9, כולל כמעט שנה שלמה של מילואים בצו 8 לאחר מתקפת 7 באוקטובר.
"בחמאס ניצלו בתי ספר, מסגדים ומרפאות כדי להחביא בהם רקטות ואמצעי לחימה", הוא אומר, "ובכל מקום שאליו הגעתי ברצועת עזה, ראיתי איך המחבלים ניצלו גם מטעים, כמו למשל של עצי זית, כדי להחביא בהם רקטות ופירים של מנהרות. בהתחלה היו ניסיונות להבעיר את המטעים כדי לחשוף את המשגרים, אבל זה פשוט לא עבד".
לדבריו, "הדרך היחידה שעבדה היא להפיל עצים ולחשוף את השטח. זה היה קשה, מסוכן, אבל פעם אחר פעם זה איפשר לנו לגלות רקטות שהיו מכוונות ומוכנות לירי על ישראל ולהשמיד אותן. בשיטה הזו גם גילינו פירים, ובעזרת מידע מודיעיני ממחבלים שנתפסו במלחמה, גם הצלחנו לחשוף מנהרה שבה הוסתרו גופות של חטופים".
ומה קרה בלבנון?
"כבר במלחמת לבנון השנייה ב-2006, הצבא גילה בהפתעה את 'שמורות הטבע' של חיזבאללה, ששימשו להסתרת לוחמים ומתקנים לירי רקטות. במלחמה הזו התברר מחדש, שגם בלבנון וגם ברצועה, האויב ניצל חורשות ומטעים כדי לחפור מנהרות ומתקנים לירי רקטות, וברור לגמרי שהפגיעה בעצים הייתה מחויבת המציאות והצילה חיים רבים".
גורם צבאי אמר ל-ynet: "במהלך המלחמה מול ארגוני הטרור, זיהינו בזירת לבנון ועזה שהמחבלים מנצלים את הסבך והצמחייה למסתור בעת ביצוע פעולות טרור. בזירת עזה, אותרו עשרות רבות של משגרים, מטענים, מצבורי אמל"ח ומנהרות תת-קרקעיות בשדות חקלאיים ובחורשות עם צמחייה. דוגמה אחת היא מנהרת טרור שאותרה בשדה חקלאי במערב חאן יונס.
"בזירת לבנון, ארגון הטרור חיזבאללה ניצל את הסבך הלבנוני, כדי להטמיע משגרים ומצבורי אמל"ח רבים סמוך לגבול עם לבנון. בשל נסיבות המלחמה, אנו נאלצנו לפגוע בצמחייה באזורים מסוימים כדי לאפשר יכולת הגנה טובה יותר בשטחי האויב, ובכך להגביר את היכולת להגן על גבולות המדינה. בפעולות הקרקעיות הוכחנו פעם אחר פעם שהמחבלים מנצלים את מרחבי הסבך והצמחייה והמרחבים החקלאיים לצורך פעולות טרור".
