ביטויים רבים שאנחנו משתמשים בהם היום בעברית לקוחים מהתנ"ך, ולא תמיד אנחנו מודעים לכך. בחלק מהמקרים, ביטויים שהופיעו בתנ"ך במשמעות מסוימת קיבלו בעברית החדשה משמעות אחרת לגמרי. לפניכם מספר דוגמאות נבחרות.
החלום ושברו
דוברי העברית היום משתמשים בביטוי הזה כשהם עוסקים בחלום שהתנפץ, אבל במובן הפשוט של המקור המקראי, החלום ושברו הוא החלום ופתרונו. המקור לביטוי, שקיבל בעברית מודרנית משמעות שונה לגמרי מהמקור, הוא פסוק בספר שופטים: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ".
גדעון בן יואש, השופט והמנהיג, יוצא עם נערו למשימת ריגול במחנה מדיין, שם הם שומעים שני מדיינים מדברים ביניהם. מדייני אחד מספר על חלום שהוא חלם: "הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל", והאחר מפרש את משמעות החלום: "אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה". בהמשך מסופר: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר (סיפור) הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן".
קריאה פשוטה בפסוקים מעלה כי ה"שבר" של החלום הוא הפשר שלו. היו שפירשו את המילה "שברו" מלשון דבר שנשבר – כביטוי שמדמה את החלום לכלי שבתוכו נמצאת משמעותו, וצריך לשבור אותו כדי לגלות את הפתרון. ייתכן שמההבנה הזאת נולדה המשמעות החדשה של הביטוי, במובן של חלום שלא התגשם והתנפץ לרסיסים.
צדיק באמונתו יחיה
המשפט "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" מופיע בספר חבקוק, לאחר התייחסות למפּלה העתידית של ממלכת בבל. הכוונה המקורית, לפי ההבנה הפשוטה והפרשנות המסורתית, היא שבזכות אמונתו הצדיק יזכה לחיות. הנביא מציין כי בניגוד לבבלים, שאותם הוא מכנה כַּשְׂדִּים, הצדיקים יזכו לחיות בזכות אמונתם באל.
בעברית מודרנית רווח שיבוש של הפסוק, "איש באמונתו יחיה", בהקשר של פלורליזם – מעין קריאה שמשמעותה "שכל אחד יחיה בצורה חופשית לפי אמונתו" – הפוך מהמשמעות המקורית של הפסוק, שלפיה רק צדיק הנאמן לאל יזכה לחיות.
מכל מלמדיי השכלתי
"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֺתֶיךָ שִׂיחָה לִי", נכתב בפרק קי"ט בתהילים. המשמעות של הביטוי בימינו היא "מכולם אני לומד", והיא מסתדרת עם דברי בן זומא במסכת אבות במשנה: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: 'מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי'". אבל לפי ההקשר שבו מופיע המשפט בתהילים, נראה שהמשמעות אחרת לגמרי: השכלתי יותר מכל מלמדיי (כלומר, החכמתי יותר מכל מוריי או רבותיי).
5 צפייה בגלריה
ספר תנ"ך. ביטויים מסוימים קיבלו משמעות אחרת לגמרי מהמקור
(צילום: Shabtay / Shutterstock)
רבי אברהם אבן עזרא, פרשן המקרא הבולט שפעל בימי הביניים, פירש את הפסוק כך: "יותר השכלתי מכל מלמדַי, בעבור כי כל שיחתי היא תורתך והנה היא תלמדני יותר מאשר לִמדוני מלמדַי". בכך הוא קשר בין חלקו הראשון של הפסוק לחלקו השני. גם לפסוק שבא לאחר מכן בפרק קי"ט בתהילים יש מבנה דומה: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי". באופן דומה, אפשר לפרש את הפסוק הזה כך: אהיה בעל בינה יותר מהזקנים, כי שמרתי את מצוותיך (הציוויים שלך).
מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו
הביטוי מופיע בספר ישעיהו, בנבואת נחמה אחרי החורבן והיציאה לגלות בבל: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". המשמעות הפשוטה של הפסוק היא שבניה הגולים של הארץ ימהרו – כנראה לשוב, ואילו הכובשים (הבבלים) שהרסו והחריבו את הארץ יעזבו אותה.
בימינו מקובל, בפרט בחוגי הימין, לצטט את הפסוק הזה כאשר מאשימים יהודים מישראל בפעילות נגד המדינה. כשאומרים "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" היום, למשל כלפי ישראלים שמוציאים את דיבתה של ישראל בעולם, הכוונה בדרך כלל היא שההורסים והמחריבים יוצאים דווקא מתוך הארץ והמדינה, מתוכנו.
אומנם רבי יצחק אברבנאל כתב על הפסוק שכוונתו היא "שיכלו הפושעים מישראל קודם הגאולה ולא יהיה עוד בהם רשע ופושע", אבל במובן הפשוט של הפסוק, לפי ההקשר הכללי, נראה שהמילים הללו נוגעות לאויבים מבחוץ – ולא ל"בוגדים מבפנים" או "גיס חמישי".
חנוך לנער על פי דרכו
הפסוק המלא בספר משלי הוא "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". "פי הדרך" (הפה של הדרך) הוא תחילת הדרך. המשמעות המקורית היא שאם תחנך את הנער בתחילת דרכו, עוד בנעוריו, הוא לא יסטה מהדרך גם בזקנתו.
היום אוהבים להשתמש בביטוי במשמעות שונה בתכלית – "חנוך לנער לפי דרכו", כלומר שיש לחנך את הנער בדרך המיוחדת לו, ולהתאים את החינוך לכל ילד – אולם אין זה המובן הפשוט של הפסוק.
עצת אחיתופל
לפי המתואר בתנ"ך, אחיתופל הגילוני היה יועץ מוכשר שנתן עצות מוצלחות. הוא ממליץ לאבשלום לקיים יחסי מין עם הפילגשים של אביו, דוד המלך, במסגרת המרד נגדו – ואבשלום עושה זאת. בהמשך אחיתופל מייעץ לאבשלום לצאת למתקפת פתע נגד צבא דוד, אבל אבשלום מעדיף דווקא את עצתו של חוּשַׁי הָאַרְכִּי, שממליץ להמתין עם המתקפה כדי להיות מוכנים יותר לאתגר.
המספר המקראי בספר שמואל מייחס את העדפתו של אבשלום להתערבות אלוהית: "וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה". למעשה, חושי שמר על נאמנות לדוד לאורך כל הסיפור, והטעה את אבשלום בכוונה. ההמתנה נתנה לדוד עוד זמן להתארגן.
אם נכתב במפורש שהעצה של אחיתופל הייתה טובה – מדוע יצא לו שם של יועץ רע, והיום "עצת אחיתופל" הוא כינוי לעצה מכשילה וטיפשית? אולי כי עצתו הייתה רעה לדוד, מה שגרם לכך שדמותו של אחיתופל צוירה במסורת היהודית באור שלילי.
5 צפייה בגלריה
קין לאחר שרצח את הבל אחיו – פסל של אנרי וידאל מסוף המאה ה-19, המוצב בגני טווילרי בפריז
(צילום: Andreonegin / Shutterstock)
אות קין
בימינו, "אות קין" הוא אות קלון – סימן מביש המטיל כתם כבד על אדם, בדרך כלל בגלל מעשה שלילי שעשה. אלא שבמקור בספר בראשית, מדובר בכלל באות למטרות הגנה.
לאחר שקין רוצח את הבל, הוא מקולל ונגזר עליו לנדוד ממקום למקום ("נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"). קין מביע חרטה – "גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשׂא" – לצד חשש: "וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי". מטרת האות שניתן לקין אינה הוקעה שלו, אלא הגנה, כדי שלא יפגעו בו: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ".
עין בעין
כאשר אומרים בימינו על שני אנשים שהם "רואים עין בעין", הכוונה היא שיש ביניהם הסכמה. אלא שבמקרא הביטוי "עין בעין" אינו מופיע בהקשר של הסכמה ותמימות דעים, אלא במשמעות של מפגש פנים אל פנים וראייה בחוּש: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה" (במדבר); "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו).
(השיר "כי האדם עץ השדה" בביצוע שלום חנוך)
כי האדם עץ השדה
המשפט המפורסם לקוח מפסוק בספר דברים שבו מוזכר האיסור להשחית או לכרות עצי פרי במלחמה: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר". מקובל לפרש את חלקו האחרון של הפסוק כשאלה רטורית: האם עץ השדה הוא אדם – שאתה נלחם בו במצור?! הרי עץ הפרי נותן לך תועלת.
המסר העולה מהפסוק הוא שהעץ אינו דומה לאדם. בהשראת שירו המוכר של נתן זך, שהולחן בידי שלום חנוך, המשפט "כי האדם עץ השדה" מתפרש היום לא כשאלה אלא כהצהרה, במשמעות הפוכה: האדם דומה לעץ השדה.
