שאנון סבן היא הרבה דברים. קיימת הדרך שבה היא מגדירה את עצמה – צרפתייה, אשת ציבור שנאבקת נגד אנטישמיות ובעד שוויון, וגם יהודייה. אבל מנגד קיימות ההגדרות של ציבורים רחבים בצרפת, שהיו הופכים את הסדר – קודם כול יהודייה ורק אחרי זה, אולי, גם צרפתייה.
הסיבה להיפוך היא שבעוד סבן מתרכזת בעבודתה במאבק למען הערכים של צרפת ובראשם החילוניוּת של המרחב הציבורי, בהתאם למסורת ארוכת השנים, מתנגדיה נאחזים במוצא היהודי שלה כדי לתקוף אותה, לא אחת על רקע אנטישמי קלאסי או במסגרת הרדיפה אחרי יהודים שהתחזקה בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר והמלחמה.
בגיל 29 היא כבר עמוק בתוך העולם הפוליטי של צרפת, ומכהנת בתפקיד חברת מועצה בעיר רוני-סו-בואה (פרבר של פריז) מאז שנת 2020. אחרי שעסקה בנושא באופן לא פורמלי כבר מספר שנים היא מונתה לאחרונה במועצה לתפקיד האחראית על מאבק באפליה ושמירה על החילוניות של צרפת. העיקרון הזה הוא מקודש בצרפת ומטרתו להביא להפרדה מוחלטת של דת מהמדינה. חופש הפולחן לכל הדתות? כן. המרחב הציבורי – נשאר חילוני וצרפתי עבור כולם.
העיקרון הזה מאוים מאוד בעיקר בעשור האחרון בעקבות גלי ההגירה והשינויים בדמוגרפיה הצרפתית. מאבקים בין-דתיים וכמובן הסכסוך מהמזרח התיכון גלשו לאקלים החברתי הצרפתי, והרצון לשמור על החילוניות במרחב הציבורי הפך אתגר של ממש.
לדבריה, "לאורך כל הקריירה הפוליטית שלי הגדרתי את עצמי קודם כול צרפתייה ורק אחרי זה יהודייה. צרפתייה היא הזהות שלי. יהודייה הייתי בבית. אבל עוד לפני 7 באוקטובר הותקפתי קשות על רקע אנטישמי בידי גורמים ניאו-נאציים שטענו שיש לי 'אף יהודי שמאיים על העולם'. קראו לי 'יהודייה מלוכלכת' ועוד דברים נוראים. החלטתי שאני לא שותקת – ומשיבה מלחמה. לא רק בעזרת הרשויות אלא גם באמצעות זה שאני מספרת את הסיפור וחושפת לעולם את הגל האנטישמי הזה".
עד הרגע הזה הזהות היהודייה שלך לא הייתה גלויה?
"כלום. קוראים לי שאנון, שזה בכלל שם ממוצא אירי. שם המשפחה שלי הוא סבן, אבל הוא לא בהכרח יהודי. בכל מקרה, לא העליתי תמונות לסושיאל של חגים או שבתות, שמרתי על היהדות שלי במסגרת הפרטית של המשפחה ולא דיברתי על זה בתקשורת. זה חשוב לי מאוד ויש לי גם משפחה בישראל והכול, אבל זה היה במסגרת העולם הפרטי שלי. ההתקפה האנטישמית והגל נגד היהודים גרם לי לשינוי בחשיבה – החלטתי לצאת החוצה ולהצהיר בפה מלא שאני צרפתייה-יהודייה גאה וזאת הזהות המלאה שלי".
קיבלה איומים
המתקפות האנטישמיות התחזקו אחרי 7 באוקטובר, ואחרי שסבן החליטה להתמודד בבחירות לתפקיד בפרלמנט, היא שוב עלתה על המוקד בזמן שעשתה סיור שטח: "הגעתי לפסטיבל מקומי וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לפגוש בוחרים ולהכיר אותם. חצי שעה אחרי שהגעתי, הצוות שלי התחיל להגיד לי שכדאי שנתרחק – היינו באזור מוסלמי מאוד, וזה היה אחרי 7 באוקטובר והאווירה הייתה אלימה מאוד. היו שם פרו-פלסטינים עם דגלים שהתחילו לצעוק שאני 'ציונית מלוכלכת' וזה היה נורא. בימים שאחרי המקרה, המשטרה החליטה שאני דמות מאוימת והצמידה לי אבטחה. אם בחורה בת 29 צריכה שמירה אישית של המשטרה כדי להתמודד בכבוד ולעשות קמפיין פוליטי, אז אנחנו בבעיה חמורה. הדמוקרטיה נמצאת בסכנה".
לדבריה, "זה הרגע שגרם לי להעלות הילוך במאבק נגד אנטישמיות. מאז שמתי לעצמי למטרה להיות אחד הקולות הבולטים במאבק הזה. אסור לנו לוותר. אני מבינה שזה לא מאבק רק של היהודים, ואני פועלת ליצירת קואליציות רב-דתיות גם עם נוצרים ומוסלמים כדי ליצור קמפיינים משותפים. לכולנו יש מטרה זהה – לעמוד מול אנטישמיות, מול אפליה, מול אנטי-מוסלמים, ולהבין שכולנו שווים ורוצים לחיות בשלום".
אלה משפטים נהדרים, אבל הם לא קצת נאיביים נוכח מה שרואים בעולם, ובפרט בצרפת בשנים האחרונות?
"אני יהודייה גאה, אבל המטרה שלי היא שכל אחד ישמור על הזהות שלו ונחיה בצרפת ללא שנאה, עם כבוד הדדי ושמירה על חוקי המדינה. אנחנו צרפתים וזה הבסיס לחיים המשותפים שלנו במקום הזה. ברור לי שיש דרך ארוכה עד לשם – הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מושכים לכיוונים רדיקליים, ויש ציבורים שניזונים מהסכסוך עם הפלסטינים כדי להצית את האש גם בצרפת. אני עדיין מאמינה שיש מקום חשוב למרכז, והוא זה שצריך לשמור על כולנו ביחד, גם אם יש זהויות או דעות שונות".
אני לא בטוח שהרחוב הצרפתי נמצא במקום הזה.
"קל מאוד להיאחז בקלישאות ולהתבצר כל אחד בצד שלו. אני מאמינה שיש דרך אחרת, ושאפשר לחיות בכבוד תחת ערכים משותפים. אני עובדת בצרפת עם מנהיגים מוסלמים שמאמינים בזה, ויש גם לא מעט גורמים בעולם הערבי, כמו למשל באיחוד האמירויות, שעובדים בכיוונים האלה. אם אתה רואה את הסכמי אברהם אתה מבין שזה לא אבוד".
מה השתנה בקהילה היהודית בצרפת מאז 7 באוקטובר?
"להיות יהודי-צרפתי זה משהו מיוחד. אנחנו נטועים עמוק בחברה הצרפתית ונוכחים בתרבות, בכלכלה, בתקשורת ובכל התחומים כבר שנים רבות. אני רואה את העלייה של הגל האנטישמי מאז פרוץ המלחמה ואת האווירה שהשתנתה. אנשים הרבה יותר ערניים ויש חשש להראות סממנים יהודיים במרחבים ציבוריים מסוימים, אבל המשימה שלנו היא להישאר מאוחדים ואני חושבת שלברוח זאת לא אופציה טובה. יש מקום חשוב ליהודי צרפת ואני לא אכנס לפינה של הקורבן. אנחנו רק 1% מהאוכלוסייה אבל אנחנו המטרה של 57% מההתקפות על רקע דתי, אז בפירוש יש כאן בעיה. אז כן, לא קל להיות יהודי היום בצרפת, ואנחנו רואים את זה על רקע יומיומי, אבל זאת החובה של הממשל בצרפת – להגן ולעמוד לצד הקהילה היהודית".
ומה יקרה בעוד 20 שנה? עדיין יהיה מקום ליהודי צרפת? הרי המגמות האלה רק מתחזקות.
"המשפחה שלי כאן בנתה את כל מה שיש לה בצרפת, וכמוני יש עוד משפחות רבות. אני מודה לצרפת, ואני לא שוכחת את כל מה שהיא נתנה לי, את המוסדות המעולים שלמדתי בהם ואת הערכים של המדינה. אני לא רוצה לעזוב את צרפת, ואני באמת מאמינה שגם אם קשה, צריך להיאבק ולא לוותר. יש עכשיו משימה קריטית של מאבק באנטישמיות וחיזוק הקשרים עם קהילות שוחרות שלום. להישאר פה לא מראה על השלמה וכניעה, אלא על רצון להיאבק ולהגיע לעתיד טוב יותר לכולם".
את בת 29, בוגרת בתי ספר מצוינים ויש לך יכולות בתחומים רבים. לא היית חייבת להיות בפוליטיקה, היית יכולה בקלות להצליח באיזו חברה או יזמות פרטית. שווה לך להיות בקלחת הזאת?
"אתה רוצה שאני אבכה... אני אגיד לך בכנות, מה שאני עושה הוא לא קל. יש לזה מחיר אישי, מחיר משפחתי וברור שגם מבחינה כלכלית יכולתי להיות במקום אחר אילו הייתי במגזר הפרטי. למרות הכול, אני מרגישה שאני במשימה. אבא שלי תמיד אמר לי להילחם עבור מה שצודק ונכון. לקום בבוקר לעבודה במשרד ולחזור בערב הביתה זה לא מה שמניע אותי בחיים. יש לי בני משפחה שאומרים לי שזה מסוכן, שאני מסכנת את עצמי ואת התדמית שלי, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה אחרת. אני אקטיביסטית בנשמתי ורוצה לגרום לשינוי ולהיות יעילה. יש לזה מחיר אישי, אני מותקפת פיזית וברשת ויש לי דאגות, אבל זה חלק מה-DNA שלי".
מה הצעד הבא שלך?
"אני שייכת למפלגה של הנשיא מקרון, ובקשרים טובים גם עם ראש הממשלה ושר החינוך לשעבר גבריאל אטל. אני מתכוונת להתמודד על תפקידים שבהם אוכל לבטא את הערכים שלי ולחזק את המדינה. מוקדם לדעת אם זה יהיה במסגרת מקומית, ארצית או אירופית, אבל אני אהיה שם".
"להראות לעולם את האמת"
סבן סיימה לאחרונה סיור בישראל שבמסגרתו ערכה סדרת פגישות בכנסת אבל גם ביקרה בעוטף עזה והגיעה לבארי וליישובים נוספים. בנוגע ליחסים העדינים בין ממשלת ישראל הנוכחית לממשל בצרפת די ברור שיש נושאים שהיא חלוקה עליהם, ובהם הכנס המדובר של משרד התפוצות נגד אנטישמיות שבו התארחו מנהיגים מהימין הקיצוני באירופה, כולל מצרפת: "זה ממש חסר היגיון, להזמין מנהיג של מפלגה שיש לה מועמדים קיצוניים עם התבטאויות נוראות וסממנים פשיסטיים. יש למהלכים של ממשלת ישראל השפעה על הקהילות בתפוצות, והיא חייבת לזכור את זה".
לדבריה, "אחת הסיבות שהגעתי לכאן בתקופה הזאת היא כדי להראות סולידריות במהלך יום השואה וימי הזיכרון, ולעמוד צד אל צד עם משפחות החטופים. זה האירוע הנורא ביותר שקרה ליהודים מאז השואה וחשוב לי מאוד להראות את זה לעולם ולהילחם במכחישים. יש לי תפקיד נוסף של יועצת לעניינים אירופאים בתנועה למאבק באנטישמיות, וזה חלק מהפעילות הזאת – להראות את האמת ולהילחם עליה בכל מקום אפשרי".
