לפני שנים, לקראת חתונתה של האוצרת והחוקרת ד"ר נורית סירקיס בנק, התעורר דיון בינה ובין אמא שלה – רות סירקיס, חלוצת ספרי הבישול בישראל. "אני רציתי מאוד הינומה אטומה בחתונתי, אבל אימי היקרה העדיפה הינומה שקופה", מספרת סירקיס בנק, שחזרה בתשובה בצעירותה וחיה היום בסביבה חרדית. "היא אמרה לי שהיא תכין לי במו ידיה הינומה שקופה, והיא באמת עשתה לי הינומה מקסימה. שמרתי אותה עד היום".
ההינומה היא בין הפריטים המזוהים ביותר עם הכלה בחתונה יהודית, והיא נפוצה גם בתרבויות אחרות. בימינו לרוב ההינומה שקופה, אבל בחלק מהמקומות, בעיקר בקהילות חסידיות, מקובל שההינומה אטומה לחלוטין. יש כלות שרואות בהינומה פריט לבוש חגיגי שלא היו מוותרות עליו בשום אופן, יש גם כלות שמסתייגות ממנה – אבל כמעט תמיד ההינומה תהיה שם.
9 צפייה בגלריה
כלה בהינומה אטומה בחתונה של חב"ד. הנוהג המקובל בחוגים חסידיים
(צילום: Omer Messinger / Getty Images)
"העובדה שההינומה שלי הייתה שקופה יצרה אצלי מודעות לכך שכולם רואים אותי והצלם יכול לתפוס אותי", נזכרת חוקרת האמנות, "הרגשתי כאילו אני צריכה רק לחייך ולא יכולה לעצום עיניים ולהוריד דמעות מהתרגשות, או להיות עם עצמי, כי היה ברור לי שאני איזשהו ויז'ואל. כשהבת שלי התחתנה חיפשנו ומצאנו בד מיוחד, כך שמבחוץ אי אפשר היה לראות את הפנים שלה אבל מבפנים היא יכלה לראות מה קורה".
ד"ר נורית סירקיס בנק: "חתונה היא בעצם טקס מעבר. טקסי מעבר קיימים בכל התרבויות. גם החתן וגם הכלה לובשים בגדים שונים ממה שהם היו רגילים ללבוש, והלבוש השונה מפריד אותם מהזהות הקודמת שלהם. הם גיבורי הטקס, והם צריכים לקלוט שהם ברגע של מעבר"
מאיזה חומר מייצרים את ההינומות השקופות?
"יש בד מסוים שנקרא בד טוּל. הוא ארוג בצורה שבה יש המון רווחים בין החוטים. כל בד עשוי מחוטים, וככל שהחוטים צפופים ורבים ויותר, הבד אטום יותר. בד טול הוא בד שאפשר לראות דרכו. יש בדים אחרים שבהם חוט היסוד הוא שקוף, כמו חוט דייגים. בד טול נמצא בשימוש בתעשיית האופנה ומשמש הרבה פעמים לתחתיות של חצאיות. חצאית טוטו לבלרינה, למשל, מיוצרת משכבות של בד טול".
נושא הדוקטורט של סירקיס בנק באוניברסיטת בר-אילן היה "היבטים חזותיים של חתונות חסידיות עכשוויות בישראל". במסגרת הזו היא ראתה הינומות רבות. "חתונה היא בעצם טקס מעבר. היא טקס מעבר בלתי הפיך. טקסי מעבר קיימים בכל התרבויות", היא אומרת. "גם החתן וגם הכלה לובשים בגדים שונים ממה שהם היו רגילים ללבוש, והלבוש השונה מפריד אותם מהזהות הקודמת שלהם. הם גיבורי הטקס, והם צריכים לקלוט שהם ברגע של מעבר; שזה לא משחק, שזה אמיתי, שקורה שם משהו".
ח"כ קסניה סבטלובה הופיעה בהינומה בכנסת – תיעוד מ-2016
(ערוץ הכנסת)
9 צפייה בגלריה
קייט מידלטון בחתונתה בשנת 2011. ההינומה נפוצה בתרבויות שונות, כולל זו הנוצרית
(צילום: Dan Kitwood / Getty Images)
היא מספרת שבקהילות חסידיות נהוג לשלב בהינומה פיסות בד מכיסויי הראש או משמלות הכלה של נשים מרכזיות בחסידות מהדורות הקודמים, כמו אשת האדמו"ר. "הייתי בחתונה שאמרו בה שההינומה היא מפיסת בד של אשת החוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הורוביץ, ש"מ). החוזה מלובלין חי לפני כ-200 שנה. פיסת טקסטיל מלפני 200 שנה זה וואו. ראו שזה בד ישן, לא בד שקנו אותו עכשיו בשכונת גאולה", היא משתפת. "נהוג להביא בד שקשור למישהי מהשושלת. הרעיון של העברת פריטים הוא לאו דווקא בהינומה, אלא מצוי גם בפריטי לבוש של הגבר, כמו חולצה, כיפה או החגורה המכונה 'גרטל'. החתן והכלה לובשים פריטים מהדורות הקודמים כדי להעביר מסר של קדושה, השראה ותקווה להגיע לרמת עבודת השם של הדורות האלה".
שורשי המנהג ביהדות
ההינומה הופיעה כבר במשנה, שם היא נקראת "הינומא". במסכת כתובות נכתב: "האישה שנתארמלה (התאלמנה) או שנתגרשה, היא אומרת: 'בתולה נשאתני', והוא אומר: 'לא כי, אלא אלמנה נשאתיך', אם יש עדים שיצתה (יצאה) בהינומא וראשה פרוע – כתובתה מאתים". מהציטוט הזה אפשר ללמוד שההינומה הייתה סימן היכר של נשים שהתחתנו בתולות, וכך גם שיער גלוי (ללא כיסוי ראש).
9 צפייה בגלריה
דוגמנית לובשת שמלת כלה והינומה שעיצבה סימיזאן בוזגלו, בתצוגת אופנה בניו יורק
(צילום: Sam Aronov / Shutterstock)
מהי אותה הינומה שהוזכרה במשנה? חכמי התלמוד נחלקו בעניין. סורחב בר פפא אמר בשמו של זעירי: "תנורא דאסא"; רש"י, רבי שלמה יצחקי, פירש שהכוונה היא חופה עגולה של הדסים (על ראשה של האישה). רבי יוחנן אמר שההינומה היא "קריתא דמנמנה בה כלתא (שמנמנמת בה הכלה)"; רש"י, שחי בצרפת בימי הביניים, תיאר כך מהי אותה "קריתא": "צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו שעושין (עושים) במקומינו, ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין (גלויות) ולכך נקרא הינומא על שם תנומה".
הרבנית שרה סגל-כץ: "יש נשים שאומרות שההינומה גורמת להן תחושה לא נעימה של מיסוך, מרחיקה אותן מהאירוע – מהמשפחה, מהחברים ומשאר הקהל – ומסמנת אותן באופן מחפיץ. יש גם כלות שדווקא רוצות את המיסוך, כדי להיות מכונסות יותר ברגעים המרגשים"
הכנסת הכלה לחופה נחשבת חלק הכרחי מטקס הנישואים ביהדות. היום משמעות המילה חופה היא יריעה הפרוסה על גבי ארבעה עמודים, שתחתיה מקיימים את טקס הנישואים, אבל בספרות חז"ל יש דעות שונות לגבי השאלה מהי אותה "חופה". לפי אחת הדעות, החופה היא למעשה ההינומה. כדי לצאת ידי חובה לפי כל הדעות, נהגו שהחתן מכסה את הכלה בהינומה.
בעבר מנהג ההינומה היה מזוהה בעיקר עם יהדות אשכנז, אבל עם הזמן הוא התפשט אל כל עדות ישראל. רבי משה איסרליש כתב כי "נוהגין (נוהגים) לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן". מדבריו עולים שני טעמים להינומה: שמירה על צניעות, ושאיפה שהכלה לא תבדוק מה שווי החפץ שבו החתן קידש אותה, אלא תסמוך עליו שבחר טבעת או חפץ אחר בשווי פרוטה לפחות.
"יש נשים שאומרות שההינומה גורמת להן תחושה לא נעימה של מיסוך, מרחיקה אותן מהאירוע – מהמשפחה, מהחברים ומשאר הקהל – ומסמנת אותן באופן מחפיץ", אומרת הרבנית שרה סגל-כץ, מורת הלכה, מנהלת מגזין "גלויה" וחברה בארגון בית הלל. "עם זאת יש להודות שההינומה ברוב החתונות, בציבור הדתי והחילוני, תהיה פרוסה על פניה של הכלה רק לזמן קצר, עד לשתיית היין בחופה, ולא לאורך כל החופה. יש גם כלות שדווקא רוצות את המיסוך, כדי להיות מכונסות יותר ברגעים המרגשים האלה. בציבור החרדי ההינומה נותרת לכל אורך החופה".
מה דעתך על הינומות אטומות לגמרי, שאי-אפשר לראות דרכן?
"יש למי שנוהגים כך על מה להישען, מבחינת המסורת; ההינומות הלא-אטומות הן כנראה החדשות, מבחינה היסטורית. מבט ביקורתי פמיניסטי יתהה איך עושים את זה לאישה, שכביכול מוחקים אותה. מצד שני, אם חופה מתנהלת בעולם חרדי – כשהטקס מנוהל בידי גבר, מברכים בו גברים, הצופים בו הם גברים ואילו הנשים עומדות רחוק יותר מאחורי מחיצה, ורק האימהות נוכחות בחופה – אולי לכלה יכול להיות אפילו נוח עם הינומה כזו, כי היא נותנת לה את המרחב הפרטי שלה ואת האפשרות לא להרגיש אובייקט. לעומת כלות אחרות, יש לה פרטיות – להתרגש, להתפלל, לבכות, לצחוק – ולא רואים אותה".
מה עם גרושות ואלמנות?
הקשר לבתולים ולראשוניות הוא הסיבה לכך שהינומה אינה נהוגה לרוב בנישואים שניים, כאשר הכלה גרושה או אלמנה. "היו מקרים שבהם ליוויתי לפני החתונה זוגות בנישואים שניים, והזוג דווקא רצה הינומה, כדי להגיד 'גם לנו יש ראשוניות, ולא משנה כל מה שעברנו'", מעידה הרבנית סגל-כץ. "מה שיכול לסמל את הראשוניות בזוגיות, ולא עובר חלק בתודעה של ימינו – בנישואים שניים יש מי שדווקא מעוניינות בו".
היא מוסיפה כי "יש לזכור שמה שנראה למי שגדלו בעולם הדתי כמו מרכיב 'הכרחי' בחתונה, השלב שבו החתן מגיע אל 'כיסא הכלה' ואז מכסה את פניה בהינומה, הוא נוהג אשכנזי המכונה ׳בדקן׳ (בּאַדעקן), שמשמעו לכסות. זה נוהג של חסידים. המתח שנוכח בחתונות שבהן החלק הזה קיים קשור גם במנהג לא להיפגש כשבוע לפני החתונה, ואז זה הרגע הראשון שבו בני הזוג נפגשים אחרי הימים האלה, וההתרגשות שלהם ושל הציבור בשיאה".
ההתנגדות להינומה תימצא בעיקר אצל נשים שחיות בחברה מעורבת וליברלית יותר, ורוצות גם להיות מעורבות באפן פעיל בחופה. "נשים דתיות עם תודעה פמיניסטית מגיעות לרוב לחתונתן כאשר שיש להן רקע למדני והמחויבות הדתית משולבת אצלן ברצון לשותפות ולשוויון", מציינת סגל-כץ. "כך הדבר הוא גם ביחס לחתנים צעירים שגדלו בחברה הדתית, אם הישיבות שלהם הקנו להם תודעה פמיניסטית לצד לימוד התורה הרציני ואם התהליך של צמיחת הקשר הזוגי הביא את הערכים האלה אל סדר יומם".
לדבריה, "הדיון המרכזי הנובע מתהיות על מקום האישה והאיש בחתונה נסוב בעיקר על הקידושין עצמם. השאלות המרכזיות הן כיצד נשים יכולות להיות שותפות בחופה שלהן, ולא לנכוח בפסיביות, וכיצד נשים אחרות יכולות להיות חלק מהטקס ולא רק גברים. שאלות על הינומה, הקפת החתן בשבעה סיבובים ושבירת הכוס כזכר לחורבן הן שאלות על מנהגים. מנהג אינו דבר של מה בכך, שאפשר לשנות או לפרוך בקלות, אבל במובן ההלכתי-משפטי לא דומה מעמד המנהג בחופה למעמד של מעשה הקידושין".
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי: "כשהייתי צעירה, כולן השאירו את ההינומה עד סוף החתונה – כמובן לא כשהיא מכסה את הפנים, אלא כשהיא מתנפנפת מאחור. זה היה עניין שרבנים עמדו עליו, וזה נבע ממחשבה על צורך בכיסוי ראש. בשנים האחרונות זה הלך ונעלם מרוב המקומות, ומקובל להוריד את ההינומה מהראש אחרי החופה. יש מרד מסוים בהינומה"
היא מוסיפה כי "לרוב בחתונה הכלה תרצה ליישם את ההבניה המגדרית של השמלה הלבנה כמראה נסיכתי, ותתלווה לכך השקעה גדולה באיפור, בתסרוקת, בתכשיטים ועוד. אין ערעור מסיבי על ההינומה, שמשתלבת עם הדימוי של הכלה, משום שההינומה נהוגה גם בתרבויות ובדתות אחרות. באופן אישי, אני רציתי להישאר עם ההינומה לאורך כל החופה שלי כדי להתרכז ברגעים הרוחניים האלה של התאחדות הנשמות שלנו – אבל מכיוון שאנחנו חיים למעשה לפי פסיקה ספרדית, ולא היה לנו חדר ייחוד במובן ההלכתי האשכנזי, גם לא היה דיון לגבי המשך נוכחותה של ההינומה לאורך החתונה".
9 צפייה בגלריה
הינומה. סמל לבתולים, לצניעות או בכלל לקדושה
(צילום: Alexander Dyachenko / Shutterstock)
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, חברה בהנהלת ארגון צֹהר, אומרת שיש דברים שהשתנו במהלך השנים. "כשהייתי צעירה, כולן השאירו את ההינומה עד סוף החתונה – כמובן לא כשהיא מכסה את הפנים, אלא כשהיא מתנפנפת מאחור. זה היה עניין שרבנים עמדו עליו, וזה נבע ממחשבה על צורך בכיסוי ראש. בשנים האחרונות זה הלך ונעלם מרוב המקומות, ומקובל להוריד את ההינומה מהראש אחרי החופה. יש מרד מסוים בהינומה", לדבריה.
היא מזכירה כי "יש מחלוקת אם ההינומה הייתה עניין של צניעות, או שזה ממש חלק מהטקס. אנחנו לא יודעים בוודאות מהי החופה, יש כל מיני סברות, ואחת מהן היא שההינומה היא החופה. היום עושים את כל האפשרויות, והחתן מכסה את הכלה בהינומה".
9 צפייה בגלריה
כלה עם הינומה ארוכה שמגיעה עד לקרקע. "זה מנהג יפה"
(צילום: Volodymyr Tverdokhlib / Shutterstock)
"זה מנהג יפה ויש בו משהו סמלי", מוסיפה טיקוצ'ינסקי. "כבר על רבקה אימנו מסופר 'וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס', כשהיא רואה את יצחק. יש פה סמל של הדדיות בין בני הזוג, לא הייתי מוותרת על זה בקלות. אני לא כל כך אוהבת לוותר על מנהגים, כשהתחתנתי לא חלפה בי אפילו מחשבה לוותר על ההינומה. זה לא משהו שהעיק עליי או הפריע לי. הייתי מציעה לרדת לעומק של המנהג ולהבין את השורשים שלו. הרבה פעמים זה עניין של חיבור והיכרות מעמיקה יותר עם המנהג".
דבר הסמוי מן העין
בקבלה ובחסידות הטעינו את ההינומה במשמעויות נוספות. "בספרי הקבלה הכלה נקראת 'מרכבה לשכינה הקדושה'. היא לא השכינה, שהיא דבר בלתי ניתן לתפיסה או לראייה, אלא מרכבה – מקום שבו השכינה יכולה לשרות", מסבירה סירקיס בנק. "במקורות נאמר ש'אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין'. יש לזה קשר למשה רבנו, שירד מהר סיני וקרן עור פניו, אבל הוא לא ידע בעצמו שקורן עור פניו: 'וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ'. בני ישראל לא היו יכולים לראות אותו ולגשת אליו, זה היה גבוה מדי בשבילם. יש שכתבו שברגע הגבוה ביותר בחייה, כשהכלה הופכת מרווקה לנשואה, קורן גם עור פניה, והכיסוי של עור הפנים הוא גם לכלה עצמה – כדי לתת לה להיות רגע עם עצמה, בפנימיות, בשקט – וגם לאלה המביטים בה".
היא מדגישה את המתח וההתרגשות שיכולים להיווצר במסגרת מנהג כיסוי פני הכלה בהינומה: "צריך להבין שהחתן והכלה החרדים לא נפגשו לפחות שבוע לפני החתונה, ומתגעגעים זה לזה. הם מתראים באותו רגע מרגש, כשהיא יושבת על הכיסא בשמלת כלה ומחכה לו שיבוא. החתן רואה את פניה, מזהה שזו היא, ואז הוא מכסה את פניה בהינומה".
הוא מוודא שזו היא כדי למנוע מקרים של החלפה? שלא יתברר למשל שהיא לאה ולא רחל, מאחורי ההינומה?
"בדיוק, הוא חייב לראות את פניה, לראות שזו באמת היא, לפני שהוא מכסה את פניה. בעצם זה שהאישה מסכימה שחתן יכסה אותה, היא מסכימה להתקדש לו. יש כמה שלבים בחתונה, וזו ההסכמה הראשונה. היא יכולה גם להגיד שהיא לא מסכימה, בכל אחד מהשלבים. גם בשלב של הטבעת, כלה יכולה לזרוק את הטבעת ולהגיד 'אני לא מסכימה להתקדש'. היא יכולה לעשות את זה, יש לה רשות מצד ההלכה".
סירקיס בנק מודעת לכך שהינומה אטומה נראית מוזר לאנשים מבחוץ, וכך גם כיסוי ראש. "לאחרונה אני נוסעת הרבה לתל אביב, ואני רואה את כל הנזמים והפירסינג שיש לאנשים, וזה נראה לי כואב ולא מובן", היא אומרת, "אבל אני יודעת שאם מישהו היה מסביר לי למה זה חשוב לו, הייתי מבינה יותר. אנשים לא סתם עושים פירסינג, הם עושים את זה כי הוא מבטא משהו משמעותי בעיניהם. בואו ניתן את הקרדיט לאנשים שהם לא עושים משהו רק כי ככה עשו ההורים שלהם או הסביבה שלהם".
לסיכום היא קוראת לכל כלה לחקור את הנושא ולהעמיק בו: "בהינומה יש הרבה עומק, הרבה משמעות פנימית, הרבה סודות. אני מחזקת כל אישה העומדת להינשא לחקור לעצמה את הנושא של ההינומה, וכן את שאר מנהגי החתונה היהודית, להתחבר ולבחור מתוך העמדה האישית והפנימית שלה".
