הוא נולד בתוניסיה, פועל בצרפת, חי תחת איומים, מתנהל עם אבטחה צמודה ומכונה בלעג "האימאם היהודי". חסן שלגומי, נשיא ועידת האימאמים של צרפת, הוא דמות נדירה בנוף האסלאמי העולמי – והוא לא עוצר לרגע. הוא ממשיך לקרוא בקול למתינות, לשלום, ולדו-קיום – דווקא מהמקום המפתיע והמסוכן ביותר: לב האסלאם האירופי. "זה כבוד גדול בשבילי", הוא אומר על הכינוי שהדביקו לו, "אף שזה התחיל כעלבון – אני נושא אותו בגאווה".
פתיחת הריאיון איתו הייתה די משעשעת, יש לומר. במבטא צרפתי המטובל בערבית, ירה האימאם שלגומי כמעט את כל אוצר המילים שלו בעברית: בוקר טוב. ברוך השם. ערב טוב. עם ישראל חי. האיש שמסתובב עם שני מאבטחים ומתמודד על בסיס יומיומי עם איומים על חייו מצייר תמונה מורכבת, כואבת, אך מלאת תקווה, של האסלאם האפשרי.
8 צפייה בגלריה
האימאם חסן שלגומי (מימין) לצד האימאם האנגלי דהרי נור מוחמד, כחלק ממשלחת אימאמים ומנהיגים מוסלמים מצרפת, בלגיה, הולנד, איטליה ובריטניה, בטקס זיכרון במוזיאון יד ושם בירושלים, ב-8 ביולי
(צילום: Menahem Kahana / AFP)
"ישראל עמדה מול רוע מוחלט ולא נכנעה. זה ראוי להערכה", אמר שלגומי על מלחמת ישראל–איראן, שלא הייתה בעיניו עוד סכסוך מזרח-תיכוני, אלא רגע שבו העולם נדרש לבחור צד בין חושך לאור. "המשטר האיראני הוא סכנה לעם שלו – הוא מדכא אותו, מענה, כולא ומונע את חירותו. אך מדובר גם בסכנה לעולם המוסלמי כולו, ובמיוחד לעולם הסוני. לישראל היה את האומץ והאחדות הנדרשים כדי להתמודד עם ראש התמנון הזה, שמזין את הטרור העולמי – זה שעומד מאחורי הפוגרום של 7 באוקטובר, חיזבאללה, אל-חשד א-שעבי בעיראק, החות'ים בתימן, האחים המוסלמים, והמימון שמגיע מקטאר ומטורקיה".
לדבריו, המלחמה אפשרה כמה הישגים חשובים, בהם חשיפת התעמולה האיראנית: "המשטר הזה שברירי כקורי עכביש וישראל חשפה את פניו האמיתיות". זאת לצד צמצום תוכנית הגרעין המאיימת על האזור ועל העולם כולו, והוכחה לכך שאפשר להתנגד למשטר הזה. "ההרתעה הישראלית היא אמיתית".
הוא קורא לעם האיראני להמשיך בדרך, לדרוש את זכויותיו ולהפיל את המשטר מבפנים. "הקהילה הבינלאומית צריכה סוף-סוף לקחת אחריות על משטר שמאיים על השלום האזורי, על הביטחון העולמי, ומזין את האסלאמיזם הקיצוני גם באירופה, באפריקה ובארצות הברית".
8 צפייה בגלריה
שלגומי (מימין) לצד הסופר והאמן היהודי-צרפתי מארק הלטר, בארוחת הערב השנתית בפריז של קריף – ארגון הגג של הארגונים היהודיים בצרפת
(צילום: Bertrand Guay / AFP)
בהתייחסו לזווית הישראלית הוא אומר: "אני מקווה שאלו המלחמות האחרונות, שהחטופים שנותרו בשבי יחזרו בריאים ושלמים ושהאל ייתן להם כוחות. ואלה שנרצחו ומתו על קידוש השם, אני מקווה שגופותיהם יחזרו הביתה. אני גם מקווה שהעם בעזה יפסיק לסבול – ואני מדבר על העם כעם ולא על ההנהגה. על כל זה צריך להתפלל. אסור להתייאש".
שלום, אבל לא בכל מחיר
על סיום המלחמה ברצועת עזה והפתרון מנקודת מבטו, הוא אומר בכאב: "המצב שם טרגי. העם סובל. אבל לא בכל מחיר המלחמה צריכה להסתיים, והתנאים לכך ברורים: שחרור כל החטופים, פירוק פושעי חמאס מנשקם והעמדתם לדין, ושחרור העם הפלסטיני מהדיכוי, לא רק הישראלי, אלא גם של חמאס ושל השפעות זרות".
8 צפייה בגלריה
"המצב שם טרגי, העם סובל". מכתש שנוצר בשכונת א-רימאל בעזה אחרי תקיפה
(צילום: Omar Al-Qattaa / AFP)
החזון שלו הוא הקמת רשות פלסטינית אחראית, שיתוף פעולה אזורי עם מדינות ערביות מתונות, וניתוק מוחלט של השפעות איראניות ואחרות המנצלות את סבל העם הפלסטיני. "אני מאמין גדול בדו-קיום. זה אפשרי. בתנאי שיש ערבויות חזקות, שחקנים רציניים ומנהיגות שמבקשת לבנות ולא להרוס".
על סיום המלחמה עם איראן, שפתחה הזדמנויות חדשות לשלום עם מדינות ערב כמו סוריה ולבנון, הוא אומר: "המלחמה נגד איראן פתחה עידן חדש. הרוע נחלש, וזה יוצר הזדמנויות ממשיות. בסוריה, סיום ההשפעה של איראן וחיזבאללה פותח הזדמנות לעם הסורי להשתחרר ולבנות עתיד ללא תלות זרה – לא בטורקיה ולא באיראן. בלבנון, העם שואף לשלום וליציבות, והוא סובל מהשתלטות חיזבאללה, מהברחות ומכאוס.
"זהו רגע מכונן. למרות הסבל והמחיר ששולם, אני מאמין בלב שלם שהאזור יכול סוף-סוף להתקדם לעבר שלום אמיתי ויציב. אנחנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי, וזקוקים כאן לכל האימאמים, הרבנים ואנשי הדת הנוצרים כדי שיובילו לשיח חדש של שקיפות ואומץ".
שלגומי משתף באנקדוטה משנת 2009 כשהגיע עם הרב מישל צרפתי (מייסד האגודה לידידות בין יהודים למוסלמים) לבית ספר קתולי בעזה, שם לימדו את 300 תלמידי היסודי לשיר בעברית ובערבית את השיר "הבאנו שלום עליכם". "לשיר את 'אללה יעתינא סלאם' – שאלוהים ייתן לנו שלום – בלב עזה, כשסביבנו המיליציות החמושות של חמאס, היה רגע מדהים אבל גם עצוב. שם הבנתי לצערי שלא יכול להיות שם שלום בר קיימא או אמיתי כל עוד חמאס שולט".
שלגומי לא מדבר רק על פוליטיקה. בעיניו, חינוך הוא המפתח. הוא חוזר לילדותו בתוניסיה, לשכנות הטובה עם היהודים, לאמא ששלחה אוכל בחגים לשכנים היהודים, ולשכנים שגמלו על כך. הוא, שלימים יכהן כאימאם של המסגד אל-נור בדראנסי, פרבר של פריז, מספר שהקשר היהודי-ישראלי החל מרגע לידתו, ב-5 בספטמבר 1972 – היום שבו נרצחו הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. "עבורי לתאריך הזה משמעות גדולה. לכן מצער אותי מאוד לשמוע את המילה 'יהודון'. אפשר להרגיש את השנאה שבה. לכן אני תמיד אומר: הכול מתחיל מהבית. אם נחנך לאהוב, לכבד, להכיר באמת את השכן שלנו – נוכל לבנות עתיד אחר".
8 צפייה בגלריה
האימאם שלגומי (שלישי משמאל) בביקור של משלחת אימאמים ומנהיגים מוסלמים ביד ושם בשבוע שעבר
(צילום: Menahem Kahana / AFP)
הוא הגיע לפריז בעקבות אחיו הבכור. זה היה בסוף שנת 1996, כשהיה בן 24. שנה לאחר מכן הוא הגיע לדראנסי ("כאן קניתי בית, בניתי משפחה ובתוך פחות משנה מוניתי לאימאם אחד המסגדים") – מקום שנודע בשל מחנה הריכוז שהקימו בו הנאצים. משם נשלחו יהודי צרפת למחנות עבודה והשמדה. שם הוא למד לראשונה על זוועות השואה.
"אני זוכר את הפעם הראשונה שבתי מימי, שהייתה אז בת שלוש, שאלה אותי על חלק מקרון רכבת שהיה על המסילה", הוא נזכר. "הלכתי לחקור וכך נחשפתי להיסטוריה של העם היהודי ולחוסר האנושיות והזוועות שאירעו בשואה. זעזע אותי לגלות מה 'אח' אחד יכול לעשות לאחר. אני חושב שזו הנקודה שבה פיתחתי רגישות כלפי העם היהודי.
"זמן קצר לאחר מכן, ב-2004, התחלתי לעבוד עם קהילות יהודיות בצרפת. כמשימה ראשונה, ארגנתי אוטובוס של מוסלמים לסיור במוזיאון השואה. בהמשך אותו יום, הזמנתי רב ליום הולדתו של מוחמד. שרנו ביחד – אימאם ורב – וסבתות מצפון אפריקה שהיו שם התלהבו ושמחו לשמוע אותנו. הן בכו מהתרגשות ושיתפו שזה מזכיר להם את החיים ב'בלאד', הכפר הערבי באלג'יריה, בתוניסיה ובמרוקו – איך יהודים נהגו לחגוג יחד עם שכניהם המוסלמים".
התקשה לעמוד מהצד
ספרו האחרון של שלגומי, "לשחרר את האסלאם מהאסלאמיזם", מראה עד כמה מבחינתו, זה מסע עולמי. משימת חיים. הוא פועל עם צעירים, מארגן כנסים באירופה, נוסע עם אימאמים ברחבי העולם, מרצה, מבקר בישראל, נפגש עם נשיאים ולא מפסיק לדבר על דו-קיום ושלום – תוך שהוא מדגיש שוב ושוב שחמאס ודומיו הם "בני שטן" ו"קיצוניים" שאינם מייצגים את האסלאם.
8 צפייה בגלריה
מחבלים צוהלים על גבי טנק של צה"ל ב-7 באוקטובר 2023. "לא יכולתי להיות שותף לשתיקה"
(צילום: Yousef Masoud / AP)
"בשנה שעברה, כשפורסם על אוהדי מכבי תל אביב שהותקפו באמסטרדם אחרי משחק כדורגל, כשפורעים פרו-פלסטינים ממש צדו אותם, הבאתי משלחת של אימאמים ונסענו עד אמסטרדם כדי להרגיע את הקהילות היהודיות, להוקיע את האירוע וחשוב מכול – לומר ליהודים המותקפים: 'אתם לא לבד'", הוא סיפר.
מה הוביל אותך לפרסם את מה שכינית "עדות" בתחילת המלחמה עם איראן – שבה תמכת בישראל ובעם היהודי, עליו אמרת שהוא "נס אלוהי, עם שורד"?
"דווקא בימים כאלה אני מתקשה לעמוד מהצד ולשתוק. בסוף הרוע ייעלם מההסטוריה, כמו בפרקים אפלים אחרים. בפראג, בטקס למוזיקאים שנספו בשואה, ניגש אליי ניצול שואה ואמר שברחבי אירופה ובחלקים מגרמניה לא כולם היו נאצים. רובם שתקו ולא נקטו עמדה. אמרתי לו שזו בדיוק הבעיה. אי התערבות פירושה תמיכה ברשע, עד שאתה נהיה שותף לרצח שעומד לקרות. ב-7 באוקטובר, כשישראל הותקפה, איימו עליי מוסלמים שלא אתערב – 'אחרת, אתה מסתכן בנפשך'. אבל לא יכולתי להיות שותף לשתיקה הזו. מאז שהשלטון האיראני תקף את העם, הייתה זו חובתי להעביר מסר אישי לאחים ולחברים שלי – ולומר: 'אל תאבדו את התקווה, אל תרימו ידיים. גם אם אתם נמצאים במקלטים, דעו שהאל שומר עליכם'".
כיצד הגיבה הקהילה שלך – מוסלמית וצרפתית – על תמיכתך בעם היהודי?
"במשך יותר מ-20 שנה הייתי עם העם היהודי, שאני אוהב. כמובן, יש כאלה שלא מסכימים איתי. אותם אנשים הרסו לי את הבית ב-2005, ושרפו את המכונית של ב-2009. מכתבי האיום עליי ועל בני משפחתי לא פוסקים. מאז אני תחת אבטחה משטרתית. חברים החלו לנטוש אותי, אנשים בקהילה שלי ביקשו שאפסיק לפעול לפיוס. בשלב מסוים, שלחתי את אשתי ושלושת ילדינו מצרפת. זה היה ב-2012. הם שינו את שם המשפחה שלהם וחיים באנונימיות מוחלטת. כאבא, אין לי דרך אחרת להגן עליהם. בינתיים, אני עובד קשה כדי שלא יחיו בפחד. אני מקווה שיום אחד הם יגידו: 'אבא, היית אמיץ. אתה נלחמת למען שלום, אחווה ואהבה'".
8 צפייה בגלריה
שלגומי עם הרב אליקים לבנון, הרב שמואל יניב וראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, בביקורו בישראל ב-2022
(צילום: מועצה אזורית שומרון)
ובינתיים, אתה ממשיך לפעול בכל החזיתות. מבקר ביהודה ושומרון, משמיע הצהרות פרו-ישראליות ותוקף את האסלאם הקיצוני. איך בך פחד?
"אני לא מפחד מבני אדם. רק מאללה. תראי, אני לא נלחם בשבילי – אני נלחם בשביל הילדים שלנו, כדי לברוא להם עולם אחר משלנו. טוב יותר. את יודעת שאני האימאם היחיד בעולם שמתראיין לתקשורת כשהוא לובש אפוד מגן? זה לא נורמלי. אפילו בתוניסיה, מדינת המוצא שלי, הם רוצים לשלול לי את האזרחות כי אני לא מיישר איתם קו. אבל וואלה, לא קרה לי כלום. תודה לאל".
מה מקומו של העם היהודי בתפיסתך הדתית כאימאם, במיוחד לנוכח ההיסטוריה המורכבת בין הדתות?
"החלום שלי הוא לראות את ילדי ישמעאל ויצחק ביחד. עבדתי הרבה על הסכמי אברהם והייתי פעיל בהם. הייתי הראשון שעלה לטיסה לדובאי. העולם התהפך ב-7 לאוקטובר, הרוע הפיל את ההסכם ומדינות שינו את המסר שלהן ב-180 מעלות. אבל אסור אף פעם להתייאש ולשאול 'איפה היה אלוהים ב-7 באוקטובר?' – לא אלוהים עשה את זה. אלה היו אנשים שאיבדו את דרכם. אנשים שאיבדו את אמונתם באנושות. מפלצות עשו את זה – וזו אשמתו של הרוב על כך שלא עשה כלום. לכן האמונה חשובה. תמיד חלמתי שתהיה דרך מירושלים לדמשק, ומדמשק לביירות. כשנחתמו הסכמים עם מדינות ערב – מרוקו, בחריין, צ'אד, סודן – הייתי המאושר באדם. בסוף את תיראי, עוד יהיה שלום גם עם סוריה ועם לבנון".
כשהוא נשאל אם קיבל פניות מגורמים יהודיים בעקבות דבריו, הוא אומר בשמחה, "הו, כמה אני אוהב את העם הזה", ומשתף: "נפגשתי עם כמה ממשפחות החטופים. אחת מהן, שבנה נחטף, חיבקה אותי. בכינו יחד. האב אמר לי שבנו נרצח בשבי. ברגעים כאלה של כאב כה עמוק, יהודי לא היה יכול לגעת במוסלמי. הוא אמר כמה מילים בערבית. אמרתי לו: 'אילו כוחות נפש יש לך. סליחה. אחי. זה לא האסאלם'. אין מספיק מילים כדי לתאר את הרגע המרגש הזה. מאז 7 באוקטובר אני מתפלל להשבת החטופים".
לשבור מחסומים
הוא ציין את שמותיהם של מנהיגים ישראלים שפגש, בהם הנשיאים פרס, ריבלין והרצוג. עם הרצוג הוא נפגש לארוחת בוקר ביום שני שעבר, כאשר הוזמן לבית הנשיא עם משלחת אימאמים מרחבי אירופה. באחת המשלחות הביא צעירים קיצוניים משכונת מולנבק, המכונה "שכונת הטרור של אירופה", שממנה יצאו מחבלי דאעש לפיגועים בפריז ובנמל התעופה בבריסל. "זו בהחלט הייתה חוויה שפתחה צוהר למחשבות ושאלות רבות והובילה לשבירת מחסומים. וזו רק ההתחלה".
איך אתה מפרש את אחריותם של מנהיגים דתיים בעיתות מלחמה?
"במפגש בקפריסין עם רבנים ואימאמים, אחרי 7 באוקטובר, אמרנו בקול ברור: חמאס אינו האסלאם. חיזבאללה אינו האסלאם. הם מפלצות, רוצחים, אסלאמיסטים שמכתימים את האסלאם".
8 צפייה בגלריה
שלגומי עם הנשיא ראובן ריבלין בשנת 2019. "דת צריכה להיות גשר, לא חומה"
(צילום: מארק ניימן / לע"מ)
עבור שלגומי, זהו עידן חדש. "השלום לא יבוא מאירופה או מארה"ב. הוא יתחיל כאן – במזרח התיכון. בישראל. עם שכנותיה. זוהי גם לידה חדשה עבור מדינות ערביות כמו בחריין וערב הסעודית".
האם לדעתך אפשר לנתק את היחס ליהודים בעולם מהפוליטיקה של מדינת ישראל?
"בביקורי האחרון בישראל, הופתעתי לראות שאנשים רבים כל כך מפגינים נגד ראש הממשלה. היו יהודים, ערבים, דתיים וחילונים – ובעיניי זה היה יוצא דופן. תראי, אפשר להסכים או לא להסכים עם הפוליטיקה הישראלית – אבל ברור שזו דמוקרטיה מלאה שבה כל אחד יכול להביע את דעתו ללא פחד. עוד לפני 7 באוקטובר ראיתי את המחאות נגד נתניהו, פגשתי יהודים וערבים, דתיים וחילונים, אנשים מכל הדתות – ובעיניי זה היה נס. זה לא קיים בקרב מוסלמים. אם תשאלי מה המסר שלי לאנשים מכל הדתות, זה פשוט: כולנו אחים. כולנו הילדים של אותו אלוהים. אמונה באל אחד היא אותה אמונה, ההבדלים לא משנים. דת צריכה להיות גשר, לא חומה".
הוא פנה לקוראים בישראל ואמר: "הכוח שלכם טמון באיכות שלכם, באהבה ובערבות ההדדית מול השנאה סביבכם. אל תתייאשו. תמשיכו להילחם. תמשיכו להאמין באנושות ולהאמין באהבה. כי האהבה תמיד מנצחת. אני מתפלל עבורכם שאללה יחזק אתכם ויביא לכם ניצחון מוחלט על אויביכם, שלום, ביטחון ויציבות באזור. אללה רוצה בניצחונכם ובשלווה ואחווה בין כל הדתות. שלום עליכם".
