בזמן שהאחים החרדים של ציפורה בת ה-18 משתתפים בהפגנות שבהן קוראים "נמות ולא נתגייס", היא חולמת על שירות צבאי במערך האיסוף הקרבי ולומדת במכינת גב"ע, שמשלבת בין חילונים מבית לצעירים שעזבו את המגזר החרדי ויצאו בשאלה, כמוה.
ציפורה היא צאצאית למשפחתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. עם השנים המשפחה הלכה והתחרדה. ציפורה היא בת בכורה ואחריה נולדו להוריה עוד שבעה ילדים. המשפחה נדדה בין ריכוזים חרדיים שונים, ובהם טלז סטון, מודיעין עילית ובית שמש. אביה עוסק במוזיקה ובהפקת אירועים, ואימה מזכירה בבית ספר יסודי.
"באזור כיתה ז' הבנתי שדרך החיים החרדית לא מתאימה לי", היא אומרת בכנות. "הרגשתי שוני, אבל שמרתי הכול בבטן. אולי היית קצת בעייתית מבחינת התנהגות, אבל כלפי חוץ נראיתי נערה חרדית".
שיתפת את ההורים?
"לא. כי כשהייתי בכיתה ה' ביקר את המשפחה דוד שלי שהפסיק להיות דתי וחרדי. כשהוא הגיע היו על הגוף שלו קעקועים, וראיתי איך הדודות ברחו לחדר כדי לבכות מרוב הלם. זה גרם לי לרתיעה ובחרתי שלא לחשוף את עצמי".
היית לפחות בקשר איתו?
"לא, כי הוא לקח צעד אחורה מהמשפחה. זה גרם לי להבין איך המשפחה שלי מסתכלת על אנשים שעזבו את הדת. היחידות שידעו מי אני הן חברות קרובות. היינו קבוצה של חמש בנות שלא התאימו למסגרת, היינו אחת בשביל השנייה. לא כולן היו חילוניות, לכן כשהיינו נפגשים בשבתות למשל לא הייתי מוציאה טלפון, אבל היה בינינו שיתוף והכלה. כדי שיהיה לי קצת כסף עשיתי בייביסיטר וגם שמרתי על חולים בשבתות, בבית חולים. זה התאים לי גם כי זה מנע ממני להיות בשבתות בבית".
ומתי חשפת הכול בפני ההורים?
"עברתי בין מוסדות חינוך רבים ובכיתה י"ב למדתי במסגרת תוכנית היל"ה של משרד החינוך המיועדת לבני נוער שנשרו ממסגרת החינוך הפורמלי. חששתי מהשיחה עם ההורים ולכן דיברתי עם המורה ועם המנהלת שלי. הם קראו להורים שלי לשיחה, כדי לספר להם שאני שוקלת לעזוב את הדת ומתכננת להתגייס לצה"ל. כשהם סיימו לדבר עם ההורים, נכנסתי לחדר כשאני לובשת מכנסיים. אמרתי להורים שלי שמה שסיפרו המורה והמנהלת נכון, והם היו בהלם".
איך ההורים והאחים הכילו אותך?
"ההורים מנסים לקבל אותי, כי חשובה להם המשפחתיות, אבל יש חשש שאשפיע על האחים הקטנים. לכן אני משתדלת לא להיות שם ויש נתק מסוים".
לשרוד ללא תמיכה מהבית
בניגוד לכל החברות החרדיות שלה שמקבלות פטור אוטומטי משירות צבאי, ציפורה (השם המלא שמור במערכת) הקפידה להיעדר בכל פעם שהחברות נסעו ביחד לימי סידורים מטעם בית הספר כדי לקבל את הפטור. השאלה הגדולה הייתה איך להתכונן לשירות צבאי קרבי ללא עורף משפחתי שתומך בה, ועם היכרות אפסית עם העולם החילוני.
היא הגיעה ל"יום חשיפה" שבו למדה על אפשרויות הגיוס ועל מכינות קדם-צבאיות. בין השאר היא שמחה לשמוע על מכינת גב"ע, מטעם בינ"ה ומרכז מעשה, המפגישה בין יוצאי החברה החרדית לאוכלוסייה הכלל-ישראלית.
ציפורה בימיה כחרדיתלפני מספר חודשים השלימה מכינת גב"ע (גשר בין עולמות) את המחזור הראשון שלה, שבו למדו גם חרדים לשעבר. בראש המכינה עומד כיום ירון אוחיון, שהתחנך בפנימייה הצבאית בחיפה, ובהמשך שירת בצנחנים והיה מפקד פלוגה בבה"ד 1.
במפגש הראשון של אוחיון עם ציפורה, היא הודתה בפניו שהיא רוצה מאוד ללמוד במכינה ומבינה שזו בדיוק המקפצה שתאפשר לה להגיע מוכנה לשירות הצבאי, אבל אין לה אפשרות לשלם את שכר הלימוד, הכולל גם תנאי פנימייה מלאים.
"ירון אמר לי: 'אני לא אמנע ממך את הלימודים, אם הבעיה היא כסף'", מספרת ציפורה. "לא רק שקיבלתי מלגה, הם אפילו דאגו לתקציב קטן, כדי שבשבתות שבהן החניכים חוזרים לבית, אני והחברים והחברות שחזרו בשאלה נוכל לקנות אוכל ולהיות ביחד".
טרי ניומן, יו"ר הוועדה הציבורית של בינ"ה, מציין כי "מכינת גב"ע מאפשרת לצעירים שיצאו מהזרם החרדי לאמץ לעצמם את היהדות – אך בצורה שונה ממה שלמדו. אנחנו רואים שהישראלים מחפשים את הזהות היהודית, ובמכינה ובשאר המיזמים של בינ"ה אנחנו מאפשרים לישראלים לקחת אחריות על הזהות הזאת ולייסד ביחד איתנו את היהדות הישראלית, שהיא מקבלת ופתוחה יותר מהאופן שבו המונופול ההלכתי בוחר להציג אותה".
יוסי מלכה, מנכ"ל מועצת מכינות אופק, מוסיף: "מכינת גב"ע מסמלת את המשמעות של מפעל אופק כולו. חניכים שהגיעו מהעולם החרדי עם חניכים מקהילות מסורתיות, שעוברים מסע משמעותי משותף והכנה משמעותית לשירות צבאי קרבי בצה"ל. מדובר בשיתוף פעולה נפלא של מרכז מעשה וארגון בינ"ה, שחשוב שימשיך לפעול ולייצר חיילים וחיילות מוכשרים ואזרחים הבונים את החברה הישראלית".
"פחדתי שברק יכה בי, אבל עוד יותר שאפגוש בן משפחה"
"במחזור הנוכחי אנחנו 16 חרדל"שים, כלומר חרדים שיצאו בשאלה", אומרת ציפורה, "ובשבת הראשונה שלנו ביחד נסענו לים".
איך הייתה ההרגשה?
"ידעתי שהעונש על חילול שבת הוא סקילה, והיה מוזר שיש תחבורה ציבורית בשבת. אני שואלת, 'רגע, איך יכול להיות שיש אוטובוס? ואיך יכול להיות שלא צריך לשלם בו?'" היא אומרת ופורצת בצחוק. "זה היה מרגש כמו להתחיל ללכת, ולגלות שיש עולם ענק שלא הייתי מודעת לקיומו ואני יודעת שזה בסדר לחיות בו".
"בזמן שיש מלחמה, המשפחה הענקית שלי, כולל המון בני דודים, לא רק שלא תורמים אלא משתתפים בהפגנות נגד הגיוס. ניסיתי לדבר איתם, אבל זה חלק ממי שהם, זו דרך לחיים. אלה אנשים שמקשיבים רק לרבנים, מבחינה עקרונית הם באמת יעדיפו למות ולא להתגייס"
פחדת שברק מהשמיים יכה בך?
"פחדתי מברק, אבל פחדתי עוד יותר שאפגוש בן משפחה. אבל זה היה תל אביב, אז לא ראיתי אף קרוב משפחה".
היא מספרת שהתוכנית במכינת גב"ע כוללת בין השאר שיעורים על ציונות ותרבות יהודית-ישראלית, פיתוח מנהיגות, מעורבות חברתית והתנדבויות בקהילה, וגם הכנה מנטלית ופיזית לקראת השירות הצבאי.
"לצו הראשון שלי הגעתי לא מוכנה, והדפ"ר היה בהתאם, אבל עכשיו אני מתכוננת ברצינות לקראת השירות הצבאי", לדבריה. "בניגוד לרבים שרק חולמים לסיים את השירות ולצאת לאזרחות, אצלי צה"ל זו מטרה ולא שלב. מבחינתי אם אשתלב בתפקיד משמעותי, אין לי בעיה עם שירות צבאי ארוך".
טרי ניומן. יהדות ישראליתצילום: מידן חמו, לאקס סטודיוומה את אומרת על המשבר בחברה הישראלית שדורשת מהחרדים להתגייס?
"בזמן שיש מלחמה, המשפחה הענקית שלי, כולל המון בני דודים, לא רק שלא תורמים אלא משתתפים בהפגנות נגד הגיוס. ניסיתי לדבר איתם, אבל זה חלק ממי שהם, זו דרך לחיים. אלה אנשים שמקשיבים רק לרבנים, מבחינה עקרונית הם לא מוכנים לקבל את הערכים של החברה הישראלית ובאמת יעדיפו למות ולא להתגייס".
אז מה הפתרון לדעתך?
"צריך לדבר עם הרבנים שמקבלים את ההחלטות. בסופו של דבר אלו רק שלושה-ארבעה רבנים שבאמת מחליטים עבור כל החרדים. צריך להסביר להם עד כמה המדינה במצוקה, כמה חובת הגיוס היא זכות, ולהראות להם איך אפשר לשרת בצה"ל גם כחרדים. אולי זה יעזור".
