נדמה שיש צורך לשפשף עיניים כשקוראים קטעים מהמסמך החושף פירוט מטריד, יש שיאמרו מזעזע, של השיטה למיפוי התלמידות המועמדות לסמינרים לבנות במגזר החרדי. המסמך שחובר על ידי עובדת עיריית ירושלים בשיתוף מידע ממנהלי הסמינרים נחשף לראשונה בידי כתבת "הארץ" שירה קדרי-עובדיה, ועומד בימים אלה במרכזה של תביעה ייצוגית נגד העירייה. בטבלת האקסל שבו מופיעים קודים המסווגים את הבנות על פי מוצאן האתני והעדה שלהן.
המטרה, למרבה האבסורד, גלויה לכול: שמירה על טוהר הגזע הלבן בסמינרים החרדיים המובילים. כך נחשף גובה ה"מכסות" של תלמידות ספרדיות בסמינרים המובילים – 19.5% בסמינר דרכי רחל ("הסניף"), 16.7% במכון בית יעקב למורות ("הישן"), ו-25.1% במרכז בית יעקב ("החדש"). לצד הטקסונומיה העדתית נרשמו הערות עם תוכן מפחיד: "הורים בעלי תשובה", "מדי הרבה ספרדיות", "אמא גרושה שלוש פעמים", "חצי חצי – מאוד קטנה בגוף ולא מאוד חזקה (ברוחניות, א"ה)", "אמרו רק אם יביאו א. (אשכנזיות, א"ה) טובות יקבלו אותן".
4 צפייה בגלריה
עו"ד יואב ללום. "נסו רק לדמיין את מח"ט גולני מכריז שישרתו אצלו 25 אחוזים של מזרחים בלבד"
(צילום: ישראל ביטון)
בעקבות חשיפת המסמך, הגישה עמותת "נוער כהלכה" בראשות עו"ד יואב ללום, ובאמצעות עורכי הדין ראובן ביטון, יעקב ביטון אסף בנמלך ואורית לביא-נשיאל, עתירה נגד העירייה. "אם נתעלם מההערות המשפילות, ואפילו נניח לרגע את הפגיעה הקשה בפרטיותן של הבנות, המדינה שמעניקה לא מעט כסף, תקנים ורישיונות למנהלי הסמינרים משתפת איתם פעולה בהפרה גסה של חוק איסור האפליה בחינוך", אומר ללום. "כל ילד וילדה ברחוב החרדי מודעים היטיב לגזענות האשכנזית הפושה במוסדות, ורק המדינה, משרד החינוך והעירייה שאחראים על המוסדות האלה לא מבחינים בדבר. נסו רק לדמיין את מח"ט גולני מכריז כי בחטיבה שלו ישרתו 25 אחוזים של מזרחים בלבד".
הפעם הכיס יכאב
זו אינה הפעם הראשונה שהתנהגותם של מנהלי הסמינרים נחשפת. זו גם לא פעם ראשונה שללום מוצא את עצמו בעין הסערה. בשנת 2009 התפוצצה "פרשת עמנואל" שבה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון עתירה נגד בית ספר לבנות המפלה, על פי הטענה, תלמידות מזרחיות בעמנואל. בפסיקתו קבע בג"ץ פה אחד כי הסגרגציה שהופעלה בין הקבוצות נבעה מאפליה. תגובתו של הרחוב החרדי הייתה חד-משמעית: התנגדות לכל התערבות של בית המשפט החילוני בחינוך החרדי. רק לחרדים עצמם יש זכות לקבוע את אופן חינוך ילדיהם, גרסו רבים, ואין לרשויות המדינה כל הרשאה להשפיע על כך.
4 צפייה בגלריה
הפגנת חרדים בשנת 2010 בעקבות פסקי בג"ץ נגד האפליה כלפי תלמידות ספרדיות בעמנואל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אז כמו היום, עורך הדין שעמד במרכז הפרשה היה יואב ללום. באותם ימים הוא היה רק בן 31. את הריקושטים שספג אפשר היה למצוא על לוחות מודעות ברחובות השכונות החרדיות. "צא טמא!" זעקו הקירות לצד תמונתו של עורך הדין הצעיר. "המשת"פ של בג"ץ", "ולמלשינים אל תהי תקווה", "עוכר ישראל" – אלה היו רק חלק מהסופרלטיבים שספג. במקביל, מאות אלפי חרדים יצאו לרחובות כדי להפגין נגד מעורבותו של בית המשפט בפרשה. "אלה היו ימים קשים. הרחוב והעיתונות המפלגתית חברו למסע של השמצות, משל הייתי אויב היהדות, לא פחות", הוא אומר במרחק הזמן. "הפחד שמישהו יזיז ולו במעט את הגבינה שלהם הוציא אז הרבה אגרסיות. באותם ימים משטרת ישראל הצמידה לי אבטחה – כמו לאישים מאוימים".
מה הסבירות שהעתירה העכשווית שלכם תשנה משהו בדפוס שנמשך עשרות שנים בסמינרים?
"זו הפעם הראשונה שמוגשת תביעה ייצוגית בעניין, והפעם הראשונה שמוגשת תביעה לפיצוי הקורבנות. ב-20 השנים האחרונות הגשנו אין-ספור עתירות מנהליות ומולן המדינה טענה שאין די הוכחות לביצוע עבירה. המסמך שנחשף כעת הוא אקדח מעשן, הוכחה אמפירית. מתברר שהם יודעים לא רק היכן נולד סבה של המועמדת, הם גם מחזיקים ברזולוציות של מי היא 'חצי אשכנזייה חצי ספרדייה', וכמה פעמים אימה של נערה מסוימת התגרשה. כשמנהלי הסמינרים ייאלצו לשלם והכיס יכאב, אפשר שהם יחשבו מסלול מחדש".
מה אתם דורשים למעשה מלבד פיצוי?
"אנחנו דורשים הליך רישום שמבוצע תוך 'עיוורון צבעים' מלא כדי להבטיח שהיחס בין ספרדיות לאשכנזיות בכל מוסד יהיה שווה ליחסן באוכלוסייה. המשמעות: חיסול המונחים הגזעניים 'סמינר אשכנזי' ו'סמינר ספרדי'. אנחנו גם דורשים מהעירייה למנות נציבה למניעת אפליה עם סמכויות של אכיפה ופיקוח, ונציג מטעמנו שיהיה נוכח בכל הראיונות שנעשים במוסדות, כך שיהיה אפשר להבטיח שקבלת התלמידה מתבצעת על סמך כישורים ויכולות ולא על סמך השתייכות אתנית".
הישיבה היא שלי, לא של הרב אלישיב
תשלומי הפיצויים עשויים להיות שובר השוויון באירוע המכוער שמתגלגל עשרות שנים. ניסיונות אחרים לא צלחו, גם כאשר מקורם היה "גדולי הדור". כך למשל ניסו שני מנהיגי היהדות החרדית בדורות האחרונים, הרב אלעזר מנחם שך והרב יוסף שלום אלישיב, לאלץ את ראשי הישיבות ומנהלי הסמינרים לבטל את "מכסות הספרדים" הידועות לשמצה ולקבל את כל הפונים על פי קריטריונים תקפים של כישורים והתאמה בלבד. במכתבים כמעט נוטפי דמעות נצפו שני הישישים מתחננים בפני מנהלי המוסדות שיקבלו את התלמידים ממוצא מזרחי, כאשר הטרימינולוגיה השלטת במכתבים כללה ביטויים כמו "מצווה גדולה", "דמעת העשוקים" וגם "מרמה ועוול".
אלא שההוראה החד-משמעית נפלה על אוזניים ערלות. בפועל איש כמעט לא התייחס למכתבים ברצינות. כך למשל סיפר לי אחיין של ראש ישיבה מובילה בירושלים על פגישה מעניינת שנערכה בין דודו לרב אלישיב המנוח. הרב אלישיב ביקש לברר אם נכונה העובדה שראש הישיבה מקבל רק אחוזים בודדים (במספר חד-ספרתי) של נערים ממוצא מזרחי לישיבתו. ראש הישיבה, בלי להסמיק, אישר את העובדות, ומול קריאתו של הרב לחולל שינוי במערך הקבלה ענה כי הדבר פשוט לא אפשרי. למקורביו אמר ראש הישיבה: "הישיבה היא שלי, לא של הרב אלישיב". כוונתו הייתה שבסופו של דבר הוא זה שיחליט את מי לקבל ומאיזה מוצא עדתי לברור.
גם בעיר מודיעין עילית נאלץ הרב המקומי לאיים בצורה גלויה על מנהלי תלמודי התורה כדי שייאותו לשמור לכל הפחות על 20 האחוזים של תלמידים ספרדים, ולא להפחית מהם כפי שביקשו חלקם. לא פעם כשביקשתי מראשי ישיבה שהכרתי להמליץ על בן משפחה ממוצא מזרחי, שעבר את מבחני הקבלה בהצטיינות, אמרו לי האנשים שאם אצליח לארגן עוד שני אשכנזים "בינוניים", הם יהיו מוכנים לקבל את אותו ספרדי "מצוין" שעליו המלצתי. העובדה המפתיעה היא שרבנים אלה הצהירו על כוונתם ללא שמץ של מבוכה. הם לא ראו בכך התנהגות חריגה שלא מתאימה למדינת ישראל של המאה ה-21.
האירועים הללו, אם אבקש לשתף פן אישי, מעלים בי שוב ושוב את ההכרה כי אני בוש ונכלם, מההיבט הזה, להשתייך לחברה החרדית.
מי לא רוצה "ישיבה אשכנזית"?
במהלך עבודת דוקטורט שערכתי בנושא נתקלתי שוב ושוב בבדיחה הבאה: קבוצת ספרדים התייצבה למבחן בישיבה אשכנזית. כשראש הישיבה שאל את המועמדים הספרדים מדוע הם מתעקשים להתקבל דווקא לישיבתו, הם ענו: "אנחנו רוצים ישיבה אשכנזית". "גם אני", אמר להם ראש הישיבה.
אז למה הם רוצים ישיבה אשכנזית? מה רע בישיבה ספרדית או בסמינר ספרדי? זהו אינו מאמר אקדמי, אך בקצרה אפשר לקבוע כי העליונות הליטאית-אשכנזית, המבוססת על התפתחותה של האורתודוקסיה באירופה, יכולתה להתמודד עם המודרנה, פעילותם של רבנים אשכנזים בקרב צעירים מזרחים במטרה להביאם לישיבות ולבסוף הקמת עולם הישיבות וחברת הלומדים, הובילה לתוצאה הבאה: החרדיות הספרדית נידונה לחיות תחת "חשד", או כפי ששח באוזני רב בישיבה ממודיעין עילית: "אנחנו אומרים, ספרדי אפילו אם יש לו זקן ארוך הוא מלא עבירות, אי אפשר לסמוך עליו. תראה את הסטטיסטיקה כאן בקריית ספר, הספרדים, התימנים, הם ישר נופלים".
הרב יצחק יוסף מביע חשש מגיוס חרדים ספרדים
(צילום: דר וסוחרת, באדיבות כיכר השבת)
זה הגורם העומד מאחורי התפיסה החרדית-ליטאית הקלאסית שהספרדים עדיין "לא בשלים להנהגה" ועל כן נכון שיותירו את ההנהגה לרבנים הליטאים. תפיסת הצעירים הספרדים כחלשים יותר עומדת גם בבסיס החשש הגדול מגיוסם לשירות צבאי. הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, שבעצמו נחשב לאחד ממנהיגיו הרוחניים של הציבור הספרדי וחבר במועצת חכמי התורה של ש"ס, ביטא זאת כאשר הביע חשש שבחורים ספרדים יהיו הראשונים להתגייס לצבא בקרוב מתוך החברה החרדית: "ספרדים יכולים חס ושלום... הם לא כל כך... האשכנזים יותר חזקים, תיקח מישהו ממאה שערים לצבא? בשום פנים הוא לא יסכים".
החידוש הגדול באירוע הזה הוא ההפנמה של הספרדים עצמם את העליונות הליטאית, או כפי שהסביר לי רב ספרדי חשוב: "יש לספרדים מנטליות נמוכה יותר, הילדים שלי לומדים בחיידר האשכנזי בכוונה. יש להם (לאשכנזים) שחצנות מדרגה ראשונה... הם שחצנים, הם עקשנים, זה חלק מהמנטליות שלהם, יש להם גאווה – 'אנחנו המובילים', והם באמת המובילים בדור. המסורת של הישיבות עברה רק אצלם. אצל הספרדים לא עברה המסורת כמו שעברה אצלם. היו אצלם גדולי עולם בדורות האחרונים".
האם הקמת מוסדות ספרדיים איכותיים תפתור את תחושת הנחיתות המובנית בקרב החרדים הספרדים? ההיסטוריה וגם הציטוטים הנ"ל לא מעניקים תקווה. חיסול המונחים "ספרדי" ו"אשכנזי" במוסדות החינוך, כמו שדורשים ב"נער כהלכה", עשוי להיות הפיתרון המושלם – אבל מה הסבירות שהוא יתגשם? המבנים החינוכיים החרדיים, המהווים את מרכזה של הקהילה, איתנים ויציבים. כל שינוי בהם ידרוש לא מעט כוח והעזה.
