המילה הפותחת היא אור, הדבר הראשון שנברא בעולם, "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱ־לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ".
האור הוא היצירה הראשונה של הא-לוהות, הוא מאפשר לראות את מה שנסתר על ידי החושך. אור מאפשר פתח להיכרות עם גאיה, "אור על פניה נח". כשאני חושבת על גאיה, מתבוננת בתמונותיה, אני יודעת שהאור חש בנוח לנוח על פניה. מי עלינו להיות כדי שהאור ירצה לנוח על פנינו?
עלינו לזכור שהאור החיצוני ינוח על פנינו רק אם נצליח להקרין את האור הפנימי שבתוכנו, רק אם נדע לאזן בין הפְנים לחוּץ.
גאיה שיקפה באישיותה איזון מושלם בין עולם פנימי עשיר ובין יכולת קליטה של האור והטוב שסביבה. בספר ישעיהו נאמר: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".
הנביא התבטא בלשון נקבה, מפני שהאור נח על היסוד הנשי, העגול, השלם עם עצמו, הרואה את המכלול. "קומי אורי" - קומי והאירי, או אז "וְעלייך יזרח ה'", ההארה האישית-פנימית זוכה להארה א-לוהית, כך נוצר האיזון השלם שיש ביכולתו לתרום לתיקונו של העולם.
ראו על גאיה שבאה מאהבה. לאהבה יש כוח מרפא, כוח מאיר ומשקם. אהבה מחברת בין אדם לאדם ובין אדם לא-לוהיו. האהבה קורנת ומשפיעה כשמי שנושא אותה "בא מאהבה", נעשה נשא של אהבה.
בכל יום אנו עושים כל שביכולתנו, נאבקים על הזכות להגיע לאיזון שיאפשר לנו להקרין את האור שבתוכנו ולקבל את האור שהאחרים מקרינים עלינו, כדי שהאור יוכל לנוח בשקט ובשלווה על פנינו.
תפיסה זו מחברת בין שתי תפיסות עולם שהן עמדות קיצון, האחת היא של הסבורים "העולם סובב סביבי, לכן אנשים אוהבים ויאהבו אותי. אני מרכז העולם", והשנייה היא של מי שמקטינים עצמם עד כדי "מי אני בכלל, עליי לעשות דברים מסוימים ולהיות דברים מסוימים כדי שאנשים יאהבו אותי" (תפיסת "אני בורג קטן בלבד").
מירב לשם-גונן
(צילום: אביגיל עוזי)
בהשראתה של גאיה אני מציעה אפשרות אחרת: היקום סובב סביבי, ולכן אני אחראית לאיך אני פוגשת את העולם, והייחודיות שלי היא האור שאני מביאה. ועם זה אני רק חלק קטן מהעולם, פיסה אחת מהשלם, ולכן האור שבא מאנשים שונים הוא אור חשוב כמו האור שלי. החובה שלי לאהוב את עצמי שקולה לחובה שלי להרעיף אהבה החוצה ולהסכים לקבל אהבה מבחוץ, והאיזון בין האהבה העצמית לאהבת העולם מסביבי הוא שיאפשר לאהבה המוקרנת מבפנים ולאהבה הבאה מבחוץ ליצור הרמוניה מפוארת.
היא הייתה אומרת:
"אור על פניה נח
ורואים עליה שהיא
באה מאהבה"
גאיה חליפה ז"ל – קורות חיים
גאיה, בתם של סיגל ואבי, אחותם של עידו ונֹגה, נולדה בקריית אונו בט"ו בכסלו תש"ס (23 בנובמבר 1999). היא גדלה בקריית אונו ולמדה בבית הספר היסודי עלומים ובתיכון בן-צבי בעיר.
גאיה התייחדה בטוּב לב, ברגישות ובערכיות. יופייה הרב ואצילותה בלטו למרחוק, וצחוקה המתגלגל הדביק את כל הסובבים. בני משפחתה נהגו לכנותה "פרינצ'יפסה". היא הייתה חברה בתנועת הצופים, הדריכה בתנועה והשתתפה בחוגי ריקוד, היפ-הופ וטניס.
לאחר תום לימודיה התקבלה גאיה לקורס חובשים קרביים ושובצה לשירות צבאי בחטיבת הקומנדו ביחידת דובדבן. מפקדה הישיר כתב עם שחרורה: "גאיה היא אדם ערכי, אשת צוות, מנוסה, מקצועית ונאמנה מאוד, שבמהלך היכרותנו היוותה מודל לחיקוי בעבור משרתים רבים ביחידה ואף לי באופן אישי. לא אגזים אם אומר כי גאיה מהווה בראייתי דוגמה לסטנדרט הטיפול הרפואי שמצופה שיקבל חייל בצה"ל".
בדצמבר 2021 יצאה גאיה לטיול בדרום אמריקה וגילתה עולם שלם של נופים, תרבויות ואנשים. עם שובה ארצה תכננה להתחיל בלימודי מִנהל עסקים במכללה האקדמית אונו, והייתה צפויה להתחיל את לימודיה ביום 18 באוקטובר 2023.
בשבת שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, פחות משעתיים לפני פריצת מתקפת חמאס הגיעה גאיה עם חברתה רומי גונן למתחם פסטיבל נובה סמוך לקיבוץ רעים. גאיה ורומי ניסו להימלט. ידידה, בן שמעוני, ניסה לחלץ אותה, את רומי ואת אופיר צרפתי. רומי נפצעה בידה ונלקחה לשבי ברצועת עזה. גאיה, אופיר ובן נרצחו. גאיה הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.
- מירב לשם-גונן היא פעילה חברתית ואימא של שורדת השבי רומי גונן.
הטור פורסם בספר "פרקי בנים", משפטי השראה משני חיים של גיבורי המלחמה. מחברי הספר: הרב שי פירון ויעקב (ג'קי) שימל | חדש בהוצאת "טובי"
כריכת הספר "פרקי בנים"
בין דפי הספר אמרותיהם של 80 נופלי מלחמת השבעה באוקטובר, ביניהם 4 מנרצחי פסטיבל הנובה, עליהם מציעים פירון ושימל פרשנות מעמיקה שכתובה בשפה עכשווית ומעוצבת כדף במשנה. לצד המשפטים והסטיקר מהם נלקחו מובאים קורות חיי הנופלים, מקורות תרבותיים מהארץ ומהעולם להשראה ומערכי שיעור שנועדו להפוך את הספר לכלי לימודי ואקטיבי.
את הספר פותח השיר "גרילה של הנצחה" מאת נועם חורב, ופתח דבר של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שכותב בעקבות החלל בן זוסמן ז"ל. 13 פירושים נכתבו על ידי כותבים אורחים, ביניהם אנשי תרבות והורים שכולים שכותבים בעקבות ילדיהם: ניצן אלון | יזהר שי | הרב תמיר גרנות | דוד גדליה | הרב אלחנן דנינו | מירב לשם-גונן הרב שמואל סלוטקי | נתן שרנסקי | אראל סג"ל | איילה דקל | אלמוג בוקר | הדסה בן ארי | שירה שפירא
לטורים נוספים באתר "פרקי בנים"
