השדה החרדי של ראשית העשור הקודם נראה נושא בשורות: חבר הכנסת הרב חיים אמסלם שפרש מש"ס הקים תנועה פוליטית חרדית מתונה ומכילה, עתירה שהגיש עו"ד יואב ללום נגד סמינרים חרדים המפלים נערות ספרדיות התקבלה על ידי בג"ץ, ובאוקטובר 2012 הקימה אקטיביסטית חרדית בשם אסתי שושן דף פייסבוק שבו היא קראה לאחיה החרדים שלא להצביע למפלגות חרדיות המדירות נשים מרשימותיהן.
"זה היה כל כך ראשוני ומטורלל באותו זמן", נזכרת היום שושן, "הנשים החרדיות לא רק פחדו להתחבר להתארגנות החדשה, הן גם לא ידעו מה זה לדבר פמיניזם, והמוטציה 'פמיניזם חרדי' נראתה בלתי אפשרית". אבל נגד כל הסיכויים, החלה הבשורה החדשה לקרום עור וגידים עד שבשנת 2015 נרשמה כעמותה תחת השם "לא נבחרות לא בוחרות" (או בקיצור "לונילובו"). בראשות התנועה עמדו, מלבד שושן, ארבע נשים נוספות: אסתי רידר אינדורסקי שהייתה שותפה לייסודה וכיהנה כמנכ"לית משותפת לצד שושן, טלי פרקש, רחלי איבנבוים ומיכל צרנוביצקי, והעמותה קיבלה את השם "נבחרות". סיפורה של התנועה מתואר בספרה החדש של אורלי צרפתי, "נשות המחאה", שערב עיון לכבודו נערך החודש ב"אנו" – מוזיאון העם היהודי.
"הצעד הראשון שעשיתי הוא לבדוק האם יש בעיה הלכתית בבחירת נשים", סיפרה שושן באירוע ההשקה, "כשהתברר לי שלפנינו אירוע תרבותי ולא הלכתי, פנינו לרב תלמיד חכם שפרסם קונטרס תורני שבו הוא מבהיר כי אין כל מניעה הלכתית לבחירת נשים בכנסת. הרב, אגב, סירב לפרסם את שמו על הקונטרס".
הרב, מתברר, ידע מדוע הוא שומר על אנונימיות. בתוך שנים ספורות חדרה התנועה לתודעה החרדית הקולקטיבית, נשים רבות הצטרפו אליה בסתר, וב-2018 הגיעה השפעתה לשיא, כאשר הצטרפה לתמי בן פורת ב"בג"ץ אגודת ישראל" והצליחה לאלץ את יהדות התורה וש"ס לשנות את הסעיפים בתקנון המפלגה שמהם השתמע שנשים אינן רשאיות להצטרף למפלגה.
ההצלחה לא חלפה מתחת לרדאר. רבנים ועסקנים חרדים החלו לתקוף את התנועה ואת העומדות בראשה. "רוב ההתקפות היו מתחום בריאות הנפש – קראו לנו נשים 'חולות', 'סכיזופרניות', בהמשך התקדמנו והיינו ל'רפורמיות' ו'עוכרות ישראל'", מספרות הפעילות.
על שושן עצמה פורסם כי היא גרושה עוד כשהייתה נשואה, ובאחד הימים, היא נזכרת, דיבר ברדיו העסקן החרדי-ליטאי הרב מרדכי בלוי ששאל: מי זו האישה הזו, איפה לומדים הילדים שלה? "באותו רגע הבנתי שאני צריכה לשמור על הילדים שלי. הבנתי שאני חייבת להעביר אותם מהמוסדות החרדיים-ליטאיים שלהם לפני שהוא ינעץ בהם את ציפורניו", היא אומרת.
אכזבה לצד התפתחות מרתקת
חרף הפעילות האינטנסיבית של הפעילות האמיצות, נשים לא נבחרו עדיין למפלגות חרדיות, וגם מפלגה חרדית נשית לא קמה. מה התרחש בכל זאת? ערב הבחירות לכנסת העשרים (2015) הוקם גוף חרדי, לכאורה אוונגרדי: "מועצת הנשים של ש"ס". מנהיג המפלגה, אריה דרעי, כינס מסיבת עיתונאים והכריז כי בראש המועצה שתעסוק בקידום הנשים יעמדו הרבנית עדינה בר שלום, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף, ואשתו יפה דרעי. הטקס היה מרשים, אולי אפילו דרמטי במונחים חרדיים, ונשים חרדיות העזו לקוות שמשהו סוף-סוף בכל זאת יתרחש – אבל הן התבדו. ה"מועצה" לא התכנסה ולו פעם אחת ולמעשה התאדתה מהר מאוד בלי להותיר חותם ציבורי כלשהו.
אסתי שושן מצביעה על התפתחות מרתקת: לא פחות מ-14 נשים חרדיות התמודדו בבחירות המוניציפליות האחרונות. שתיים מתוכן אף נבחרו למועצות המקומיות. לכך יש להוסיף את הנשים החרדיות שנבחרו לראשות מועצות דתיות, בצו בית המשפט
דווקא אביה, מפתיעה הרבנית בר שלום, תמך ב"מועצת נשים" למפלגת ש"ס: "אבא היה מאוד מעוניין ומאוד דחף לזה. אלי ישי, יו"ר ש"ס דאז, לא היה מעוניין. אבא השתמש במילים שישי לא אהב כשאמר 'אנחנו צריכים נעמת חרדי'. הוא לא אמר 'כמו נעמת', הוא אמר 'נעמת חרדי'".
לבר שלום היו בהתחלה תקוות מהמהלך. "היו נשים בש"ס שאבי נפגש איתן במטרה לבחון כיצד אפשר לקדם דברים שיסייעו להן, אני זוכרת את אחת מהן, אישה חזקה מבאר שבע שהייתה יושבת על כך עם אבא. זו הסיבה שכשאריה אמר – בואי תעזרי לנו להחיות את המפלגה, אקים ואתן לכן את מועצת הנשים – חשבתי שזה יעבוד", היא מסבירה.
בפועל, היא קובעת בצער, אין לנשים תפקיד בש"ס, הן לא נמצאות בעמדת השפעה והן גם לא שותפות בקבלת ההחלטות. האם קיימת סבירות שהקונספציה תשתנה? בר שלום נחרצת בתשובתה: "ש"ס היום לא בשלה לשינוי הזה. היא חיקוי דהוי של אגודת ישראל. מה שתעשה אגודת ישראל – תעשה ש"ס".
למרות הכול, שושן לא חושבת שהתנועה שלהן נכשלה. "בעבר היינו חמש נשים בודדות, היום חרדיות רבות יודעות לדבר פמיניזם", היא אומרת. "נכון, לא הכנסנו נשים לכנסת, אבל הטבענו שפה פוליטית לנשים חרדיות, נשים מכירות את ההבחנה שבין הזירה הציבורית לזו האישית והן מבינות מה המשמעות של הישארות מחוץ למשחק הפוליטי".
שושן גם מצביעה על התפתחות מרתקת בחברה החרדית מהעת האחרונה, שלדבריה היא תוצר ישיר של פעילות התנועה: לא פחות מ-14 נשים חרדיות התמודדו בבחירות המוניציפליות האחרונות. שתיים מתוכן אף נבחרו למועצות המקומיות. לכך יש להוסיף את הנשים החרדיות שנבחרו לראשות מועצות דתיות, בצו בית המשפט, כמו הילה חסן-לפקוביץ, יו"ר המועצה הדתית בכפר יונה ופעילה לשעבר ב"נבחרות".
הנשים מעיזות
מדי שנה מקיימת "נבחרות" תוכניות ארוכות טווח לנשים חרדיות שבהן הן הופכות לאקטיביסטיות ומקבלות כלים מנהיגותיים. נוסף על כך היא מפעילה פודקאסט פופולרי בהובלת שושן. אחת ממנחות התוכנית היא אפרת שוקרון, עיתונאית ואקטיביסטית (וגם בתו של חבר הכנסת הרב חיים אמסלם שנפרד מש"ס), שאת תודעתה הפמיניסטית החלה לפתח דווקא ביום שבו בחר הסמינר הליטאי לא לקבל אותה לשורותיו: "אבא היה אז בשיא כוחו הפוליטי והרבני, ובטלפון אחד היה יכול לסדר את הרישום, אבל הוא לא הסכים לרדת לשפל הזה. כשאת פוגשת בעוולות המתרחשות מול עינייך את רוצה לפעול".
6 צפייה בגלריה
אפרת שוקרון. "נשים חרדיות רבות מבינות שיש להן לגיטימציה להילחם על זכויותיהן"
(צילום: רמי זרנגר)
אחת הטענות שעולות נגדכן היא שהנשים החרדיות עצמן לא מעוניינות בכך.
"עשרות נשים משתתפות בתוכנית בכל שנה ומספרים גבוהים אף יותר מגיעים לראיונות קבלה. עולים שם דברים שנדמה שבעבר לא היו יכולים להישמע מפי נשים חרדיות, כמו סיפורים אישיים וחוויות שהן עברו בבתי הדין, שזו לגמרי סצנה חדשה. בעבר נשים מהסוג הזה נתפסו כמשוגעות, כחוצפניות המעיזות לדרוש את זכויותיהן. היום נשים חרדיות רבות מבינות שיש להן לגיטימציה לדבר, להתבטא ולהילחם על זכויותיהן".
אפרת שוקרון: "ביום שיעבור חוק שיאלץ את המפלגות החרדיות לקבל נשים לשורותיהן, הם יחרקו שיניים אבל ימצאו את הדרך להתפשר. הם לא יאפשרו לעצמם להישאר מחוץ לכנסת גם אם המחיר הוא הכנסת חברת כנסת לרשימה, רחמנא ליצלן"
ואולי יש משהו אנטי פמיניסטי בחינוך החרדי?
"החינוך החרדי מבוסס על הצבת אידיאל שאליו יש לשאוף, גם אם הדרך זרועה במחירים גבוהים שהפרט משלם. זה יכול לבוא לידי ביטוי למשל בשאיפה לבעל בן תורה ולחיים בצמצום, גם כאשר מציאות חיים כזו אינה מתאימה לכל אחת. כך גם בנוגע ליחסים בינו לבינה – היום כבר לא עושים שימוש רק באמירה ש'אישה כשרה עושה רצון בעלה', אלא מציעים דימוי של ראש וצוואר: הבעל הוא הראש והאישה היא הצוואר, במובן הזה שהיא יכולה, בתבונה, להניע את הבעל – את הראש המקבל החלטות, אל המקום שהיא רוצה. בדפוס חינוך כזה, אין ספק שההכרה בריבונות שלי כאישה על עצמי נפגעת".
אתן אופטימיות?
"ביום שיעבור חוק שיאלץ את המפלגות החרדיות לקבל נשים לשורותיהן, הם יחרקו שיניים אבל ימצאו את הדרך להתפשר. הם לא יאפשרו לעצמם להישאר מחוץ לכנסת גם אם המחיר הוא הכנסת חברת כנסת לרשימה, רחמנא ליצלן", אומרת שוקרון. שושן בטוחה שהדבר יתרחש: "אני לא יודעת מתי. 'לא עליך המלאכה לגמור'. אנחנו הכשרנו את השטח והמאבק של הבאות אחרינו כבר לא יהיה קשה כמו שלנו. אני אפילו לא בטוחה שהן כבר נולדו – חברות הכנסת החרדיות הבאות – אולי הן משחקות עכשיו בחצר בגן הילדים, אבל יבוא יום והן תגענה".
ואולי אתן תהיו חברות הכנסת הראשונות?
"לא חלמתי על זה אף פעם", מודה שושן, שבימים אלה מפיקה את סרטה הראשון, "רציתי להשפיע, רציתי לשנות, אבל אינני משוכנעת שאהיה פוליטיקאית טובה. אין לי את היכולות הרגשיות או האי-רגשיות שמתאימות לזה". שוקרון לא שוללת את האופציה, אך מחכה ליום שבו תוכר כישות עצמאית, חברתית ופוליטית הראויה לכהן מצד עצמה: "לא אהיה חברת כנסת רק בשביל למלא משבצת נשית".
