חג הסוכות מתקשר במסורת היהודית למצוות הכנסת אורחים בעקבות ציטוט עתיק מספר הזוהר, שלפיו בכל אחד מימי החג מגיעים לכל סוכה שבעה אושפיזין (פירוש המילה בארמית: אורחים). ברוב תפוצות ישראל יש גם נוסח מיוחד שבו מזמינים לסוכה את האורח של אותו היום – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.
"המעניין הוא שאותו ציטוט שמופיע בזוהר לגבי הזמנת האושפיזין קובע שיש גם להזמין את העניים אל הסוכה, ואומר שמי שלא יזמין את העניים – גם האושפיזין לא יהיו בסוכתו", אומר חוקר היהדות אליסף תל-אור.
תל-אור, סמנכ"ל רשת החינוך "מיתרים", ומרצה בתוכנית מיתרים להכשרת סטודנטים לחינוך המשלב במכללה האקדמית הרצוג, מציין כי "הרעיון מאחורי מצוות הכנסת אורחים, לא רק בסוכות אלא כל השנה, הוא לא רק האירוח, אלא הוויתור של האדם על התחושה הבסיסית שמשהו הוא שלו".
הוא מחדד: "להבנתי, במובנים מסוימים מצוות הכנסת אורחים קשורה בבסיסה למצוות שלכאורה לא קשורות אליה, כמו למשל מצוות השמיטה שבה בכל שנה שביעית אסור לאדם לעבד את השדה שלו, וכל מה שגדל שם הוא הפקר והעניים יכולים לקחת אותו. הרעיון של המצוות האלה הוא ויתור של האדם על הרכוש שלו. התורה אומרת: אתה לא האדון של הרכוש שלך. המצוות האלה אמורות לגרום לי, כאדם, להיות פתוח יותר לקיומו של האחר – ובכך מתאפשרת הכנסת האורחים".
הכנסת אורחים כגילוי השכינה
מצוות הכנסת אורחים מופיעה פעמיים כבר בחלקו הראשון של ספר בראשית. האזכור הראשון הוא כשאברהם מארח באוהל שלו את שלושת המלאכים, המבשרים לו בהמשך על הולדת יצחק. לאחר מכן לוט, האחיין של אברהם, מארח את המלאכים בביתו שבסדום, תוך כדי סיכון חייו.
"מה שמשמעותי בעיניי הוא המשפט שאברהם אומר כאשר הוא רואה את האורחים: 'וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ' (בראשית, י"ח, ג'). אפשר להבין את זה כפנייה אל האורחים, ואפשר להבין את זה גם כמצב שבו אברהם חווה איזושהי התגלות, וכאילו אומר לאלוהים: 'בוא תהיה איתי על הקו, בזמן שאני עוסק בדברים אחרים'. אבל יש לי פרשנות הרבה יותר רדיקלית, ולפיה הרעיון הגדול של הכנסת אורחים הוא גילוי שכינה", אומר תל-אור. "הרעיון של אמונה באלוהים היא לא להצביע על משהו ולומר 'זה האלוהים', אלא רעיון שאומר 'אני לא בעל הבית'. ברגע שאני חווה את הענווה הזו של האדם אל מול העולם והמציאות, אני יכול להיות פנוי לפגוש את האחר ולארח את האחר בצל קורתי".
זה משמעותי, כי על פי המדרש אברהם לא ידע שמדובר במלאכים ומבחינתו אלה היו עוברי דרך שאינם ממשפחתו או משבטו, וגם אינם יהודים.
"הכנסת אורחים אצל אדם ש'מלא בעצמו' נובעת מהרצון הטוב שלו להיטיב עם אחרים. אז ברמה הבסיסית, קודם כול יש לאדם את המשפחה שלו ואחר כך השבט שלו, אבל זו לא הכנסת אורחים של התורה, שרוצה שבירה של ה'מלאוּת' הזו של האדם. כשאתה מגיע נקי מההגדרות האלה, יש לך את אותה תנועה של הכנסת אורחים כלפי כל אדם שאתה פוגש. בעיניי זה המסר הגדול של סיפור אברהם".
6 צפייה בגלריה
קבלת פנים בסוכת הנשיא זלמן שזר ב-1967, בהשתתפות רה"מ לוי אשכול והרב הראשי איסר יהודה אונטרמן
(צילום: פריץ כהן, לע"מ)
אצל לוט הרצון לארח מגיע תוך סיכון חייו וחיי בנותיו.
"נכון. זו כמובן לא המלצה של התורה איך להתנהג, אבל ההתנהגות של לוט ממשיכה את המסר מהאירוח של אברהם. כלומר, הכנסת אורחים היא כל כך גדולה וחשובה, עד שהיא מבטלת את ההיררכיה הטבעית, שבה אתה קודם כול מגן על הבית שלך, על הילדים שלך, על השבט שלך, ואחר כך על האורחים. הסדר מתהפך".
מי שאינם יהודים מציצים פנימה
כדי להסביר עד כמה מצוות הכנסת אורחים מהותית ביהדות, תל-אור מביא כדוגמה משנה ממסכת בבא מציעא (ז', א') שבה נכתב: "מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו, צא שכור לנו פועלים. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו, אמר לו, בני, אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם, על מנת שאין לכם עלַי אלא פת וקטנית בלבד".
"ההלכה הזו נראית במבט ראשון מוזרה מאוד", הוא מנתח, "אדם שמתכוון להעסיק פועלים ליום אחד, חייב להזהיר אותם שהוא יספק להם ארוחה בסיסית ולא ארוחה מפוארת. אבל למה שהם יחשבו שהם יקבלו ארוחה מפוארת, ולכן חייבים להבהיר מראש שזה לא מה שיקרה? התשובה היא שבעומק התפיסה היהודית, כאשר מישהו מתארח אצלך, אתה אמור להיות מחויב לו עד כדי כך שתגיש לו בכל יום סעודת מלכים. אם זה לא אפשרי, תגיד את זה מראש".
הוא מוסיף כי מצוות הכנסת האורחים כוללת עוד פרט חשוב: "חובה לא רק להאכיל ולהשקות את האורח, אלא גם ללוות אותו ביציאה. כלומר גם אם אירחת ברמה גבוהה, האירוח לא מסתיים כשהאורח יוצא מהדלת. אתה לא סוגר דלת ואומר 'נפטרתי ממנו'. ההלכה קובעת שיש להמשיך וללוות אותו ביציאה מהבית, כמו בן משפחה שמלווים עד לתחנת האוטובוס או הרכבת. כלומר, האורח, אף שהוא לא מהמשפחה או השבט, ואפילו לא יהודי, הופך להיות כמו בן משפחה שאתה לא נפרד ממנו בדלת אלא ממשיך ללוות אותו".
בסוכות אנחנו מציינים את העובדה שממש אחרי יציאת מצרים בני ישראל ישבו בסוכות, וספר דברים מזכיר לנו שצריך להזמין לסוכה גם את האנשים שנמצאים בשולי החברה, ממש כמו בליל הסדר.
"נכון, בתורה עצמה נקבע שבסוכות, כמו גם בחגים אחרים, אנחנו צריכים לדאוג לנזקקים: 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ' (דברים ט"ז, י"ד)".
כלומר, התורה מחייבת לדאוג בחג גם לשכבות החלשות, ואפילו למי שאינו יהודי וגר איתך.
"נכון, ודוגמה טובה לכך אפשר לראות באמנות. בספרי 'קורא בין התמונות', שמחבר בין אמנות ללוח השנה היהודי, אני מציג ציורים רבים שמאירים מחדש את המסורת והתרבות היהודית. ציור אחד, שדווקא לא מובא בספר, הוא ציור של מוריץ דניאל אופנהיים, מגדולי הציירים היהודים בעת החדשה, משנת 1867. בציור רואים מחוץ לסוכה את השכנים הלא-יהודים מציצים פנימה, כדי לראות משהו מתוך הווי החיים היהודי".
ומה חריג בזה?
"במדרש כתוב שאברהם אירח את המלאכים בסוכה שלו, ובספרות השאלות והתשובות עלתה השאלה איך אברהם עשה זאת, מאחר שאין לארח נוכרים בסוכה. הציור של אופנהיים עשוי ללמד אותנו שיש פער גדול בין ההלכה המקובלת בתלמוד ובראשונים, ובין הזוהר והפסיקה של הפוסקים האחרונים, בעיקר הספרדים שהושפעו מהקבלה. הציור שבו רואים גויים מציצים אל הסוכה מלמד על אינטראקציה בין יהודים ונוכרים סביב הסוכה, בניגוד לספר הזוהר או לחלק מהפוסקים שהלכו בעקבותיו. פעמים רבות יצירות אמנות, מבלי משים, מספרות לנו על סיפור חייהם של היהודים יותר מאשר הן התכוונו לכתחילה, ובאופן שמשלים את הספרות הכתובה בפוסקים ובספרי השו"ת.
"הזכרנו שגם בסוכות וגם בפסח אנחנו מארחים, ובהגדת סרייבו שנוצרה בברצלונה במאה ה-14 רואים סביב שולחן הסדר אישה נוכרית שעורה כהה. אפשר להציע שהיא התגיירה, אבל בהחלט ייתכן שהיא הייתה שפחה אצל אותה משפחה יהודית, והמשפחה הזמינה אותה להסב יחד איתה לשולחן. בציור נוסף מהמאה ה-17, של עמנואל דה ויטה, רואים את בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. בשולי בית הכנסת אפשר לראות נשים וגברים עומדים יחד, ואפילו כלבים לצידם".
מי האנשים האלה?
"מהמחקר האקדמי עולה שהיה מקובל באותם הימים שנוצרים היו מגיעים אל בתי הכנסת היהודים בהולנד ומביטים בנעשה בתפילה. הם לא השתתפו באופן פעיל בתפילה, הם גם לא התכוונו להתגייר. הם רק רצו להציץ מעט פנימה לתוך עולמם של היהודים".
אם נחזור לסוכות, מה המסקנה שלך?
"הרעיון של היציאה החוצה והישיבה בסוכות, כמו גם האירוח והאושפיזין, מעביר מצד אחד את המסר של הצורך שלנו לצאת מהגבולות שלנו ולרצות להיפגש עם זהויות אחרות מאלה שלנו. לארח ולהתארח – אלה אצל אלה. כל הגוונים וכל השבטים, ובכלל זה גם המפגש עם מי שאינם מהעם היהודי. מצד שני, ההלכה קובעת שיש להקים דפנות שעומדות ברוח מצויה, כאומרת שצריך לשמור על הזהות שלנו במפגש עם זהויות אחרות, מבלי לטשטש את הזהויות השונות".
