אם תעצמו את העיניים ותחשבו על ארגונים יהודיים ועל מסרים שהם מנסים להעביר לקהילה, בטח לא יקפצו לכם לראש מילים כמו "אובדן בתולים בקמפוס" או "אני עייף, תעביר לי לביבה". הקמפיינים של ארגון jewbelong, בעיקר בדמות שלטי חוצות ענקיים ברחבי ארצות הברית, לא משאירים מקום לאדישות. בעולם של פוליטיקלי קורקט הם מנסים לבעוט כמה שיותר – מזהות יהודית שמחה, דרך חגים ומשמעותם (הרבה אוכל) ובעיקר מאז 7 באוקטובר – נגד אנטישמיות, אנטי-ישראליות והטרדת יהודים.
6 צפייה בגלריה
שלט של jewbelong: "חמאס הוא גם הבעיה שלכם". ניסיון להסביר לציבור הכללי את סכנת הג'יהאד
(צילום: jewbelong)
כמובן, ארגונים ופעילויות הם לא משהו שחסר בעולם היהודי, אבל מייסדת הארגון ארצ'י גוטסמן אומרת: "לא הייתי פותחת את הארגון ומעלה קמפיינים כאלה אם מישהו אחר היה עושה את זה. לא היה לי חלום להקים ארגון יהודי, אבל אני רואה שהעולם היהודי לא ממלא את הפער שנוצר בקרב חברי קהילה שמנותקים מהיהדות שלהם. אני מתכוונת למי שהם יהודים, אבל מסיבה כלשהי לא מצטרפים לבית כנסת, למרכז יהודי כלשהו או בכלל מקיימים חיים יהודיים בסגנון זה או אחר. יש כאלה שמגדירים את עצמם כ'יהודי שלא יודע' – הוא יבוא לליל הסדר אם תזמין אותו, אבל הוא לא יודע דברים בעצמו והוא חושב, בצורה מטפורית, שיש איזו לחיצת יד סודית של הקהילה שהוא לא מכיר. אנחנו כאן כדי להגיד שאין שום סודות ושום לחיצת יד. זאת מחלה יהודית להגיד שאני יהודי טוב יותר ממך כי אני עושה כך ולא אחרת".
גוטסמן, שבאה מרקע מקצועי שיווקי, הרגישה שיש בעיה בדרך שבה "מוכרים ומשווקים" את היהדות: "יש פה בעיה. אנשים רבים רוצים להיות יהודים פעילים ומעורבים, אבל פשוט לא יודעים איך. כאן אנחנו נכנסים לתמונה".
6 צפייה בגלריה
שלט חוצות של ארגון jewbelong. "זוכרים שפעם בקולג' היו מאבדים את הבתולים, ולא את השכל?"
(צילום: jewbelong)
כשאנשים מנסים לשווק יהדות, הם בעיקר מדברים על דת, על תפילות, על חגים – אבל השיווק שלך רחב הרבה יותר.
"אנחנו חיים בעולם מבלבל ומבולגן מאוד עכשיו. כולם צריכים עוגן, והיהדות היא בדיוק כזאת. אנחנו מאמינים בקהילה, אנחנו מאמינים במשפחה, אנחנו מאמינים בחינוך, אנחנו מאמינים בעזרה לאחרים. אנחנו מאמינים שהאמונות שלנו טובות. אלה הדברים שאני רוצה 'למכור' החוצה. לא צריך להתעקש על בית כנסת. קח למשל את הנושא של ברכות לילדים. יש לך ילדים? זה כמו נס. תברך אותם פעם בשבוע בקול רם כדי שהם ידעו שאתה אוהב אותם ותומך בהם. זה חלק מהמסורת שלנו, וזה ממש לא קשור בהכרח למשהו דתי".
דוגמה נוספת שגוטסמן נותנת היא סביב ראש השנה. "אני גדלתי בבית כנסת קונסרבטיבי בניו ג'רזי, אז הייתי רגילה ללכת בחג לתפילות ולשמוע שופר. כשהתחלתי את הארגון, וכתבתי חומרים על החגים, הדגשתי את המנהג הנפלא ללכת לחברים ולמשפחה ולהגיד שאני מתנצלת אם פגעתי בהם מתישהו, ושלקראת השנה החדשה אני רוצה שנהיה עם מצפון נקי ובלי רגשות שליליים אחד כלפי השני", היא מספרת. "זאת מסורת נפלאה, ואני עושה את זה גם עם חברים לא יהודים שיש לי. זה יפה מאוד, כי לפעמים זה אמיתי ומתפתח לשיחה עמוקה וכנה. אני לא יכולה ולא רוצה לשלוט אם כל אחד הולך לתפילה או עושה כך או אחרת, אבל אם מישהו אומר לי שהוא אימץ את המנהג הזה, אז הוא jewblong, וזאת הייתה המטרה. אני רוצה לדעת שלא משנה איפה אנשים נמצאים במסע היהודי שלהם, אנחנו יכולים לתת להם משהו".
"קשה לדבר על שבת כשיש לנו מטרה על הגב"
עיקר הפעילות בשנים הראשונות של jewblong הייתה הנגשה של תוכן ומתן "נקודת כניסה" לכל אחד לעולם היהדות. "אנשים הורידו את החוברות שכתבנו וכל אחד מצא לעצמו משהו – מידע על חגים, מסורת, מנהגי אבלות, לידה ועוד הרבה תכנים. הרעיון היה לעשות הכול בשפה מאוד פשוטה, מודרנית וקולית. זה לא טקסט הלכתי, זה פשוט לתת מידע בצורה נגישה וקלילה", מסבירה גוטסמן.
6 צפייה בגלריה
ארצ'י גוטסמן, מנכ"לית ארגון jewbelong. לחזק את הזיקה של יהודים ליהדות
(צילום: jewbelong)
בארגון עובדים שמונה אנשים במשרה מלאה שמתקדמים בעיקר ביצירת תכנים וקמפיינים לשני קהלי יעד – יהודים שמחפשים הזדמנות להתחבר מחדש לזהות שלהם וקהל לא יהודי שהתכנים הפונים אליו קשורים בעיקר לגיוסו למאבק באנטישמיות ולמודעות לנושא.
"98% מהאנשים בארה"ב הם לא יהודים, רובם לא אנטישמים והם אולי לא חושבים על עצמם כבעלי ברית של היהודים ושותפים למאבק, אבל אנחנו רוצים שהם יבינו שאנטישמיות היא דבר רע שפוגע בארה"ב ושהיהודים טובים לאמריקה", אומרת גוטסמן. "אנחנו מקבלים הרבה תגובות בנוסח 'אני נוצרי ששונא את מה שקורה ליהודים. איך אני יכול לעזור?' – וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים: לערב לנושא אנשים טובים שייאבקו יחד איתנו נגד שנאה ואנטישמיות. המטרה היא לדבר בצורה פשוטה, עם מסרים חדים. ארגונים יהודיים הם בדרך כלל שמרניים יותר, אבל אנחנו לא מפחדים להעלות שלטים על תאי הגזים, הרכבות, הפגיעה ביהודים, ההתעלמות של הציבור הרחב מאנטישמיות ועוד דברים כאלה, רק משתדלים שהטקסטים יהיו שנונים ומעוררי מחשבה".
שלטי חוצות נתפסים כמדיום ישן, אבל זה עיקר הפוקוס שלכם.
"אנחנו עושים גם פעילות וקמפיינים ברשתות חברתיות, אבל לצורך המסרים שלנו שלטי חוצות הם הדבר הטוב ביותר. הם בולטים, מיליוני אנשים נחשפים אליהם ברחוב או בכביש, ויש גם יכולת לשים את המסרים הנכונים לפי המיקום של השלט – ליד קמפוסים המסרים יהיו אחרים מאשר במרכז העיר".
יש לך איזה שלטי חוצות שאת מתחרטת שהעלית, שקיבלת עליו תגובות חזקות מדי?
"לא מתחרטת, אבל יש כאלה שאני אוהבת יותר מאחרים. יש אחד אהוב מאוד שאומר: 'אתה לא צריך להיות יהודי כדי להגן על יהודים'. זה אולי לא הכי שנון או בועט, אבל אני אוהבת אותו ואת מה שהוא מסמל. שלט חוצות טוב כולל מקסימום 14 מילים, ולא קל להעביר מסרים עמוקים במעט כל כך. היריבים שלנו, עם סיסמה כמו 'Free Free Palestine', הבינו את זה היטב – מסר אחד חד וברור. אנחנו נותנים את התשובה".
מה השתנה בפעילויות שלך מאז 7 באוקטובר?
"בשנים הראשונות התמקדנו הרבה יותר בזהות יהודית וחגים מאשר באנטישמיות, אבל אחרי 7 באוקטובר הייתה הרגשה שיהיה לא נכון להמשיך לדבר למשל על שבת כשיש לנו מטרה על הגב. מאז הטבח ומה שקרה אחריו, אנחנו הרבה יותר ממוקדים בנושא המאבק באנטישמיות. לדבר על אוכל לחג או הדלקת נרות עם כל מה שקורה מסביבנו זה נאיבי".
את מרגישה את התופעה של יהודי 8 באוקטובר – אנשים שחוזרים ליהדות שלהם?
"אנחנו לגמרי מרגישים עלייה במעורבות ובעניין. יהודי 8 אוקטובר אפילו לא יודעים למה הם מרגישים את זה, אבל הם אומרים לנו – אנחנו כאן ואנחנו רוצים להיות חלק מהקהילה. הם רוצים לעשות משהו. מסיבה כלשהי יש התעוררות, אכפת להם להיות יהודים, אז בואו נוודא שהם יודעים על הזהות שלהם ושהם מודעים לזה שיש להם סיפור שראוי להיות מסופר ושמור היטב לדורות. אין ספק שכל אירוע גדול מזניק את ההתעניינות ואת המעורבות".
ישראל עצמה הפכה להיות נושא שנוי במחלוקת, גם בקרב חלק מהיהודים שלעיתים נמנעים מלדבר עליה. אתם מפחדים לדבר על ישראל?
"ממש לא. הדרך שבה אני מתייחסת לישראל היא כזאת – אני לא מצביעה בישראל, הילדים שלי לא הולכים לצבא, אבל אנחנו ציונים במאה אחוז ומסכימים שישראל צריכה להיות בטוחה ומוגנת. זה לא אומר שהארגון מסכים עם כל מה שהממשלה עושה, אבל אין ויכוח שישראל צריכה להגן על עצמה. אנשים שאומרים לנו 'אני יהודייה ואני מאמינה שישראל מבצעת רצח עם' הם לא בשבילנו. אנחנו צריכים למתוח קו איפשהו, ואי-אפשר לרצות את כולם. בעיניי זאת עמדה מגוחכת. אנחנו אמריקאים, וכאן בארה"ב, האנטישמיות זינקה במאות אחוזים. זאת הבעיה שלנו. לדבר על ישראל ונתניהו זאת הסחת דעת. אילו הייתי סינית שגרה בארה"ב היית שואל אותי על ממשלת סין ומאשים אותי בדברים? כנראה שלא. אבל זה קורה ליהודים כל הזמן ואנשים נופלים בזה".
לא כולם הופתעו מהקמפוסים הבוערים
אחת הזירות המרכזיות במאבק באנטישמיות ובדה-לגיטמציה של ישראל היא הקמפוסים שבערו מאז 7 באוקטובר במשך חודשים ארוכים. "אני מרגישה שהיהודים מתחילים להילחם בחזרה, ואם למדנו משהו בהיסטוריה באמריקה זה שכאשר היהודים שאננים קורים דברים רעים", אומרת גוטסמן. "לגבי הקמפוסים זאת לא הייתה הפתעה כשהדברים התפרצו. כבר שנים שיש פה 'שבוע אפרטהייד' ואווירה פרו-פלסטינית, ומה שהתקבל אצלנו כטבח ב-7 באוקטובר זכה לתמיכה מצד גורמים בקמפוסים. זאת קריאת השכמה ליהודים. אני לעולם לא אבין למה יש אנטישמיות, אבל היא כאן, ומה שאני רוצה זה ביטחון בשבילי, בשביל הילדים והנכדים שלי. לכולם".
באחד השלטים הבולטים, שעורר תשומת לב גם מחוץ לקמפוסים, נכתב (בתרגום חופשי מאנגלית): "זוכרים את הימים שבקולג' הייתם מאבדים את הבתולים, לא את השכל?"
לדברי גוטסמן, "לא קיבלנו על זה תלונות, אנשים אהבו את זה. יכול להיות שיש כאלה שלא אהבו את המסר הספציפי הזה, אבל שוב, אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן. גם מי שלא אהב אותו, זכר אותנו והעלינו את המודעות למסר שלנו – זה שיעור שיווקי חשוב. יתרון נוסף בשלטי חוצות שהם הופכים לפעמים להיות ויראליים. אנשים מצלמים אותם ושמים אותם ברשתות, ולפעמים קורה ששלט חוצות אחד בקליפורניה מצליח לחצות את כל המדינה באלפי חשבונות מדיה חברתית. אני חושבת שאחת ההוכחות לכך שהקמפיינים עובדים הוא הניסיון של המתנגדים לחבל בהם. לא פעם יש קבוצות פרו-פלסטיניות או אנטישמיות שמרססות גרפיטי על השלטים שלנו, וזה מראה שיש פה ריאקציה למסרים שלנו".
מה הצעד הבא שלכם?
"אנחנו הולכים לעשות עוד ועוד ממה שעשינו עד עכשיו. אנחנו לא ארגון גדול, הוצאנו בערך 3 מיליון דולר על שלטי חוצות בשנה, והכול מתרומות. זה נשמע אולי הרבה כסף, אבל בעולם של פרסום זה ממש לא. המטרה היא לגייס עוד, לעשות יותר קמפיינים ולתת אימפקט אמיתי. המאבק עוד ארוך".
