מי היה גדליה בן אחיקם, ומדוע נוהגים לצום בתאריך ג' בתשרי לציון היום שבו הוא נרצח? לא כל החילונים בישראל של שנת 2025 יודעים את התשובות לשאלות האלה, אבל ירון פרנס דווקא יודע היטב. פרנס חקר לעומק את דמותו של גדליה ואת התקופה ההיא, לאחר חורבן בית המקדש הראשון, לטובת רומן היסטורי שכתב.
גדליה (או גדליהו) היה הנציב היהודי שמונה בידי הבבלים להנהיג את תושבי יהודה, לאחר חורבן בית המקדש הראשון, שהתרחש לפי המחקר ההיסטורי בשנת 586 לפני הספירה. לאחר שגדליה נרצח בידי ישמעאל בן נתניה, רבים מתושבי יהודה ברחו למצרים ולארצות אחרות. למעשה, הרצח הפוליטי הזה סימל את החורבן הסופי של היישוב היהודי בארץ באותם ימים, ואת היציאה לגלות שנמשכה עד שיבת ציון.
נדמה שבהשוואה לעיסוק הציבורי בתהליכים שקדמו לחורבן בית המקדש השני בידי הרומאים, ובמושגים מוכרים שנקשרו אליו כמו שריפת אסמים או שנאת חינם, חורבן הבית הראשון בידי הבבלים די נזנח.
"לחורבן בית ראשון קדם אוסף של החלטות שגויות. לא הצליחו לחבר בין היהודאים לישראלים, זה לא הסתדר, ועשו פה שטויות", מנתח פרנס. "צדקיהו, שנחשב למלך האחרון של ממלכת יהודה, כרת ברית עם נבוכדנאצר מלך בבל, אבל הפר אותה בהמשך. הוא עשה הסכם עם כל מיני מלכים בסביבה, והוא הפסיד בהימור. כנראה הוא גם לא היה מלך מספיק חזק. היה פה שילוב בין שבטים שלא מדברים אחד עם השני למעצמות מסביב שמתנהלות בצורה לא יציבה. חורבן בית ראשון זה לא קמצא ובר קמצא ולא שריפת האסמים, אלא אנשים שלא היו עם עיניים פקוחות מספיק מול הסיכונים, ויש לי חשש שזה מה שיקרה גם היום".
6 צפייה בגלריה
בולה מימי בית המקדש הראשון. כל אחד משך לכיוון אחר, ובסוף העסק התפורר
(צילום: פרויקט סינון העפר מהר הבית)
עלילת ספרו החדש של פרנס, "המגילה השישית" (הוצאת שְׁתַּיִם), מתמקדת בדמות בדיונית בשם רעואל, שגדליה בן אחיקם הוא אדונו ופטרונו. שמו של הגיבור הוא מחווה לג'ון רונלד רעואל טולקין, מחבר "שר הטבעות" הנערץ. המסגרת של הסיפור והדמויות נכתבו עוד לפני עליית הממשלה הנוכחית לשלטון, והפרק על החורבן בספר הושלם שבוע לפני מתקפת 7 באוקטובר, אבל אפשר למצוא קווים מקבילים בין העלילה למציאות העכשווית.
עלילת הספר מתרחשת בתקופה של משבר, לאחר אסון. ברור לך שיהיו מי שיוכלו לפרש אותו כאלגוריה לישראל 2025.
"אשמח שאנשים ישימו לב מה הסיפור שהם מספרים לעצמם, לעומת מה שהיה. זה בסדר לבחור בסיפור גם אם הוא שונה לגמרי ממה שהיה, אבל צריך רגע להכיר את הדברים. מבחינתי זה היה מסע של גילוי. כשבאים לקיים דיון, בואו נראה אם אפשר לשבת ולדבר בצורה עניינית בלי כל המשא המטורף של ההיסטוריה. אנחנו למעשה ממצאים כל מיני סיפורים, לטוב ולרע. בואו נניח אותם רגע בצד ונסתכל למציאות בעיניים, ונראה מה אפשר לעשות".
ועדיין, זה יכול להיראות לאנשים כמו תמרור אזהרה.
"כשהתחלתי לכתוב לא חשבתי על זה, אבל כן. בטח מאז שהתחילה המלחמה, הראש שלי רץ הלוך וחזור מהמציאות של אז למציאות של היום, ולצערי אני לא רואה הבדלים גדולים, מבחינת הדרמה שאנחנו נמצאים בה. מבחינת החוסן הפנימי שלנו כחברה, עם כל השבטים – אנחנו היום מתמודדים עם פיצול בעייתי כל כך, עם שסע גדול כל כך. לא מעניין אותי מי אשם, אני לא נכנס לזה. יש במעגל הקרוב אליי ביביסטים וגם קפלניסטים. המציאות מבלבלת מאוד. להגיד לך שביבי אשם או שיאיר גולן אשם? כשאני פותח היום את הפייסבוק, אני נחרד. יש אלימות מטורפת בטקסט, אין הקשבה במילימטר".
6 צפייה בגלריה
מפגינים בנתב"ג נגד נתניהו. "במעגל הקרוב אליי יש ביביסטים וגם קפלניסטים"
(צילום: יאיר שגיא)
ובסוף זה מחליש אותנו.
"חד-משמעית. זה מחליש. בתקופת בית ראשון היו הרבה מוקדי כוח – המלך, השרים והסופרים, וגם עם הארץ, הנביאים והכהנים. כל אחד משך לכיוון אחר, ובסוף העסק התפורר. אם הם היו חכמים יותר, כמו מנשה שהצליח לעשות דיל עם האשורים – בעיניי מנשה היה גדול מלכי ישראל, אבל בעיני הזרם הדתי האמוני הוא היה המלך הכי רע אי פעם – זה היה יכול להסתיים אחרת".
להבין את ההיסטוריה
ירון פרנס, בן 55 ונשוי בשנית, גדל בקיבוץ שדה בוקר בנגב וגר היום בפרדס חנה. במקצועו הוא עוסק בפיתוח תוכנה ובניהול פרויקטים, ובשעות הפנאי הוא מנגן באקורדיון. "במשך יותר מעשור הייתי מעורב עמוקות באגודה לסוכרת נעורים, עסקתי שם בגיוס כספים", הוא מספר, "יש לי שלושה דורות עם סוכרת במשפחה – אבא שלי, אני והבן שלי. היום הרבה יותר פשוט לחיות עם המחלה, בהשוואה לעבר".
הזיקה שלו לכתיבה ארוכת שנים, אבל ספרו הראשון רואה אור רק בלב העשור השישי לחייו. "אחרי הצבא כתבתי כל מיני סיפורים קצרים ושירים", הוא משתף. "לפני ארבע שנים עלה הרעיון ללכת לסדנת כתיבה בהדרכת הסופרת שלי מרכוס, ושם התחלתי לכתוב את הספר".
הוא מגדיר את עצמו חילוני. "באלוהים כאלוהים אני לא מאמין. אני מכבד ומקבל את מי שמאמינים, חייתי חמש שנים בבני ברק, ובמשפחה אני מוקף באנשים דתיים מכל מיני כיוונים. הסיפור הגיע מסקרנות להבין מה אני יודע, מה אנחנו יודעים, ולהבין את ההיסטוריה שלי", לדבריו.
אף שפרנס אינו אדם מאמין, הוא רוחש כבוד למסורת היהודית, ורואה בה חלק מהסיפור המשותף של העם. "עליתי לתורה בגיל 13 בכותל. גם ילדיי, כולל הבת שלי, עלו לתורה. הנושא של האמונה, בראייה שלי, פחות מהותי", הוא מסביר, "בבחירת המשמעות לחיים או האמונות בחיים, שכל אחד יעשה את מה שנכון עבורו. בשנת שירות פתחנו פעם בשבוע דף גמרא, קיבוצניקים חילונים לגמרי. לבן שלי מהנישואים הראשונים קוראים ניתאי, כמו ניתאי הארבלי שמופיע בפרקי אבות, ולבת שלי מהנישואים השניים קוראים מוריה".
לאחר שהתעמק בתולדות היישוב היהודי בימים שאחרי חורבן הבית הראשון, הוא סבור שגם גדליה בן אחיקם עשה טעויות גורליות: "הטעות הראשונה הייתה לעמוד בקו הראשון – להסכים להיות הנציב. הטעות השנייה, להבנתי, הייתה הערכת חסר של הסיכונים מצד ישמעאל, שהיה יהודאי, והיו לו כנראה אוהדים רבים בעם, שרצו בין השאר למרוד בבבלים. אילו גדליה היה מתנהג יותר כמלך באותה תקופה, הוא היה מחסל אותו קודם לכן. הטעות השלישית – הרחבה במידה מסוימת לטעות השנייה – היא שהיה תמים, ומתוך רצון באחדות של כל העם (ישראלים ויהודאים), הוא הזמין את ישמעאל לסעודה חגיגית בראש השנה – שם קרה הרצח בסופו של דבר. הוא בוודאי היה יכול לבדוק טוב יותר את ישמעאל ואת אנשיו בכניסה לעיר מצפה... ככה לא בונים חומה".
ובמה תפיסת המציאות של ישמעאל בן נתניה הייתה שגויה?
"בהתרשמות שלי, ישמעאל התאווה מאוד להיות המלך, ולשיטתו הוא לא עשה טעות – הוא נהג כמלך וניסה לקחת בכוח את המלוכה. אבל ניכר שהדבר היה חשוב בעיניו הרבה יותר מהישרדות הממלכה... עד כדי כך רצה למלוך, שלא חשב ולו לרגע אחד מה המשמעות של להיות מלך, היכן האחריות. זו חוכמה קטנה, להיות מלך בלי ממלכה. אם לתמצת, לתאונה חזיתית נדרשים לרוב שני אנשים, ובמקרה הזה, אחד תם ואחד רשע – שהשאירו אותנו החכמים לבכות עם השאלות על נהרות בבל".
"רצח פוליטי עלול לקרות"
כשהוא החל לכתוב על התקופה הקדומה, הוא התמקד דווקא בדמותו של שפן הסופר – סבו של גדליה בן אחיקם. "שפן מוזכר בחז"ל כאדם חשוב ומקובל. באזורים שאני מגיע מהם, אזורי המחקר, שפן נחשב לאיש שכתב את ספר דברים. הוא בא ליהודה מממלכת ישראל, שחרבה בידי אשור כ-130 שנה לפני חורבן בית ראשון, והיה לו תפקיד מכריע ביצירת הנרטיב המקראי שאנחנו מכירים", אומר פרנס. בהמשך הוא עבר להתמקד בדמותו של גדליה, ולאחר מכן יצר את דמותו של רעואל, המשרת של הנציב היהודי.
כדי לחזק את האמינות, פרנס השתדל להשתמש בספרו רק במילים שמופיעות בתנ"ך. "זה היה קשה מאוד. מילים כמו 'אפשר' ו'בדיוק' לא קיימות בתנ"ך", הוא משתף לגבי תהליך הכתיבה. "השתדלתי לא להשתמש במילים מתקופה מאוחרת יותר. זה לא שלא ברחו לי כמה, בוודאות נכנסו, אבל היה מאמץ מכוון. זה היה אתגר ולמדתי ממנו המון, גם על מילים וגם על האופן שבו השפה השתנתה. אני לא בלשן, אבל עשיתי את זה מסקרנות נטו".
6 צפייה בגלריה
נתניהו בביקור בכותל, לצד מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו. דרושה הנהגה ראויה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כ-2,600 שנים חלפו מאז רצח גדליה, ותכף ימלאו 30 שנה לרצח רבין. אתה חושש שיקרה שוב רצח פוליטי של מנהיג בארץ?
"רצח פוליטי בוודאי עלול לקרות פה. הסיכוי קיים. אני מקווה שהשב"כ עושה הכול כולל הכול כדי למנוע אירוע כזה. גם אם לא מסכימים עם דעה מסוימת, יש פה דמוקרטיה. אם הדמוקרטיה תיחלש, זה יהיה אסון לכולנו. זה נכון לשני הצדדים".
הוא מוסיף: "המציאות פה מוטרפת. אני באמת מקווה שתהיה יכולת לתקשר טוב יותר בין השבטים השונים שיש פה, ושתהיה הנהגה ראויה שלא תתלהם, לא בינה ובין עצמה ולא כלפי חוץ, ותדע לנהל את האירועים בצורה שפויה. לא לעולם חוסן. צריך להיות זהירים וראויים".
מה דעתך על קולות שתומכים בפיצול של המדינה ל"יהודה" ו"ישראל"?
"אני חושב שפיצולים הם עסק מסוכן. כוחנו באחדותנו, לפחות ברמה מסוימת של אחדות, עד כמה שזה יישמע מליצי. בסוף לחברה יש עוצמה כחברה. אפשר לראות את זה גם בטבע, לווייתני אורקה וזאבים צדים בלהקות, וזה הכוח שלהם. פיצול בין יהודה לישראל לא באמת רלוונטי. אנחנו צריכים לחיות ביחד. אני לא יודע איך מפצחים בצורה נכונה את הסיפור של החרדים והגיוס, בשיחות או בעונשים, אבל חשוב שהם יהיו חלק מהחברה.
"אני גם חושב שהרעיון של שתי מדינות לשני עמים לא מחזיק מים. זה לא יסתדר, זה לא ילך. לצערי אין לי תשובות חכמות לסכסוך. צריך להיות מאוחדים ולקבל החלטות בצורה שקולה, עם התייעצות, ולא בסיסמאות או בהתפרעות. ארץ ישראל השלמה, כמו שמדמיינים אותה, לא הייתה מעולם. צריך להתנהל בצורה שקולה ולהתקדם צעד אחד צעד".
השם של הספר, "המגילה השישית", יכול להישמע לחלק מהאנשים יומרני – כאילו מדובר בהשלמה לחמש המגילות מהתנ"ך. מה גרם לך לבחור בו?
"לא התכוונתי להיות יומרני, אבל בהחלט ייתכן שהשם יישמע יומרני לחלק מהאנשים. לאחרים, כמו לרוב אנשי המגזר החילוני שאינם מודעים כלל לעובדה שהיו חמש מגילות, השם עשוי להישמע לעיתים תלוש ולא ברור. השם הזה מצא חן בעיניי משני טעמים. ברמה האישית של הגיבור, זו מעין מגילת המשך או ספר חיצוני המתאר את מה שהיה בירושלים עד החורבן הסופי, אולי המשך למגילת איכה ואולי הדהוד לאיוב. מצד שני זו מגילה הסותרת במידה רבה את הנרטיב שעליהן מתבססות חמש המגילות הקודמות והתנ"ך בכלל, ואת הנרטיב שעליו חונך הגיבור, כך שהרגשתי שזה נכון. אני גם ממשיך את המסורת וגם מתנגד לה – שזה במידה מסוימת הרעיון שעובר כחוט השני לאורך הספר".
אני מניח שאתה לא צם בצום גדליה, אבל אתה חושב שאולי צריך לדבר על הדמות שלו קצת יותר, גם במערכת החינוך הממלכתית?
"צריך לדבר על הדברים, על גדליה, על רבין, להבין מה הוביל לזה", הוא מסכם. "סתם לצום, בלי לנתח לעומק את הדברים – אני לא בטוח שזה תורם. אם לא מקיימים דיון על האירוע ולא מבינים אותו, זה לא מועיל. אז כן, הייתי שמח שהיו מלמדים על זה בבית הספר".
