צילי נולדה לתוך השואה. היא הייתה תינוקת בת שישה שבועות כשהנאצים גירשו את משפחתה לגטו. שורד השבי עומר ונקרט, הנכד שלה, היה בן 22 כשנחטף מהמיגונית ברעים אחרי שברח ממסיבת נובה. 80 שנה מפרידות בין שני הסיוטים, אבל בעיני צילי – הסיוט הנוכחי היה גרוע יותר. שוב ושוב היא אומרת: "אני אמנם ניצולת שואה, אבל השואה האמיתית שלי הייתה כשחטפו את עומר".
בשנה וארבעה חודשים שחלפו עד שובו בעסקת החטופים האחרונה, צילי בת ה־83 לא נחה לרגע. היא הפגינה, התראיינה, נלחמה – ובעיקר נשאה תפילה אחת בלב: שעומר יחזור.
בשל סיפור חייה – הישרדות היא לא דבר זר לה. היא נולדה בעיר צ'רנוביץ שהיום נמצאת בשטח אוקראינה, סמוך לגבול רומניה. כשהנאצים פלשו ב־1941, היא הייתה תינוקת ונשלחה עם משפחתה לגטו טרנסניסטריה. "לקחו אותנו ברכבת חלק מהדרך, ואת היתר הלכנו ברגל", היא מספרת, "גרנו בחדרון קטנטן שישה אנשים למשך שלוש שנים וחצי. ההורים מכרו את כל מה שהיה – בגדים, כלים, תכשיטים – רק כדי להתקיים".
בגטו שבו הייתה אמנם לא היו משרפות כמו באושוויץ, אבל לדבריה המוות היה נוכח בכל מקום. "אנשים מתו מרעב, מחלות, קור, הפגזות, ונשלחו לעבודות פרך", משחזרת צילי. "הייתי תינוקת וההורים שמרו עליי. אמא שלי תפרה לי בגדים מהבגדים שלה, אפילו נעליים היא הכינה לי מהכובע של סבא". ניצולת השואה מספרת שעל אף שהייתה פעוטה, גם היום מציף אותה הזיכרון מאותו החדר הקטן בגטו.
"אני רואה תמונה שלי עומדת בדלת, מסתכלת לתוך החדר ורואה שלוש מיטות שעליהן מזרוני קש. אני רואה את עצמי מסתובבת שם בתור ילדה קטנה. זאת תמונה שעולה אצלי כל הזמן", היא משחזרת. כשהסתיימה המלחמה צילי ומשפחתה עברו לרומניה, שם היא למדה, עבדה והתחתנה. ב-1965 היא עלתה לישראל. "לא רציתי שהילדים שלי יהיו עולים חדשים. זאת הארץ שלנו", היא אומרת.
עומר ונקרט שב הביתה
(צילום: תומר שונם הלוי)
עשרות שנים חלפו מאז, וב-7 באוקטובר 2023 מחבלי חמאס חטפו את נכדה הבכור, עומר. "הוא הנכד הראשון שלי וחיכיתי לו הרבה-הרבה זמן. כשהוא נולד – כאילו קיבלתי מתנה משמיים. כשהוא חזר מהשבי אני לא יכולה בכלל לתאר מה הרגשתי. אי אפשר היה לזהות אותו כשהוא חזר. הוא היה כל כך רזה", מתארת צילי.
על המפגש הראשון עם עומר, אחרי שחזר משבי חמאס לאחר 505 ימים, היא סיפרה: "אני זוכרת שכשביקרנו אותו בבית החולים ושמתי עליו יד וחיבקתי אותו, הרגשתי שיש לי נכד חדש. זו הייתה אותה תחושה כמו שחיבקתי אותו כשהוא נולד. זה היה קשה. דרך החולצה שלו ראו את העצמות. אמרתי 'בסדר, איפה שיש עצמות יהיה גם בשר', והנה, הוא כבר נראה טוב יותר ובסדר. הוא יודע לחייך ולצחוק, הוא לא יושב שקוע בעצמו והוא נפגש עם חברים ואנשים. הייתה לנו תקופה של שנה וארבעה חודשים שלא היו חגים ולא היו ימי הולדת. אי אפשר לחגוג כשיש לך עצב כל כך עמוק. זה כאילו תקעו בך סכין, לא הרגו אותך, אבל עכשיו אתה מסתובב איתה ולא יכול לחיות כמו שצריך".
שורדת השואה מספרת בהתפעלות על הכוח שנכדה גילה בשבי ברצועת עזה. במובן מסוים – נראה שהוא שאל את התכונות הללו ממנה. "כשהגעתי לבית החולים הרופא דיבר איתי ושאל אם אני ניצולת שואה", אמרה צילי. "עניתי שכן. הוא אמר לי: 'עומר דומה לך. הוא אדם חזק'".
"אולי זה משהו במשפחה. שנינו שרדנו", היא מהרהרת. עם זאת, היא מסתייגת ואומרת: "אני הייתי תינוקת, כולם שמרו עליי. הוא עבר חוויה הרבה יותר קשה ממני. הוא בן אדם גדול, יש לו מוּדעוּת. הכו אותו, השאירו אותו לבד, הרעיבו אותו. אבל הוא לא נשבר. הוא לא מתלונן. הוא ראה בזה כמו איזה 'מבחן חוזק'". ועדיין, היא מוסיפה: "לצערי, מניסיון – תמיד משהו נשאר. אני רואה שהוא מנסה להתקדם, לפגוש חברים, לחייך. הוא משתף אבל הוא לא מספר לי הכול, לדעתי כי הוא לא רוצה שזה יכביד עליי".
צילי אומרת כי חייבים להחזיר את כל החטופים שנמצאים ברצועה. "חודשיים עברו מאז שעומר חזר – ואין שלב ב', אין שלב ג', אין כלום", היא אומרת בכאב. "צריך להוציא את החיים משם, בכל מחיר. גם להפסיק את המלחמה אם צריך. וגם לחללים מגיע להיקבר בארץ ישראל. אני מקווה שזאת לא הייתה הרכבת האחרונה כשעומר חזר".
היא גם התייחסה לשנאת היהודים בעולם, שגברה מאוד מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר: "אני רואה את האנטישמיות הגדולה בעולם ואני מודאגת מאוד. אני לא רוצה שהנכדים שלי יעברו משהו דומה. נכון, יש לנו מדינה עכשיו, אבל אני לא רואה שהיא עוזרת יותר מדי".
השבוע צילי טסה לאושוויץ. אחר כך היא תשתתף בטקס הזיכרון ביד מרדכי, שייערך בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ויעסוק בחיבור בין זיכרון העבר למציאות חייה של החברה הישראלית היום. מארגני הטקס – עוזי שמש, דרור מורג, גיל סגל ונציגי קיבוץ יד מרדכי – מסרו: "זה ערב שמהותו היא לא רק זיכרון, אלא גם אמירה נוקבת על הרוח אנושית שממשיכה להאמין, ליצור ולהתקומם – גם אחרי החושך הגדול ביותר, וגם אחרי כל הקשיים והרוע שחוו בשנה וחצי האחרונות".
