"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". כך אמרה רות המואבייה לחמותה נעמי, על פי מגילת רות שנקראת בבתי הכנסת בחג השבועות.
סיפורה של רות נהפך לסמל המתגיירים, הבוחרים להצטרף לעם היהודי. מתברר כי גם בצל מלחמת "חרבות ברזל" יש מי שבחרו דווקא בעת הזו להצטרף לעם ישראל, בהם אף לוחמי צה"ל. "בבית הדין שלנו", אומר הרב ד"ר שאול פרבר, יו"ר ארגון "עתים", "ראינו בצל המלחמה עלייה של כ-50% בבקשות של אנשים שרוצים להתגייר. אנשים רוצים להתחבר לסיפור של עם ישראל".
מיכאל, בן 33, שנפצע בעת שירות מילואים במלחמה, מתמקד בימים אלה בשיקום מהפציעה, אך במקביל לכך עבר גם הליך גיור מורכב ומתמשך. מיכאל עלה לארץ בשם ולרי, והתגורר עם אביו ושני אחיו במושב הודיה בדרום. "בשלב די מוקדם הוציאו אותנו מהבית של אבא. אירוע די טראומתי. גדלתי בפנימיות, נכנסתי לכלא על שוד, עברתי שיקום בחוות שדה בר בגוש עציון ועברתי שם שינוי משמעותי. התגייסתי לשירות קרבי משמעותי, ועליתי משם מעלה מעלה", הוא שיתף.
4 צפייה בגלריה
מיכאל. "כשהתחילה המלחמה ביקשתי מבית הדין לגיור לזרז את התהליך"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מיכאל הוסיף: "ידעתי שאני לא יהודי כי כשגדלתי בפנימיות בילדות - אז ילדים אומרים הכול בפנים, היה על זה הרבה שיח. גם לא עשו לי ברית אף פעם אז ידעתי שאני שונה".
כנער איבד מיכאל את אביו, והחל להתקרב לדת היהודית. "הרגשתי שאלוקים שומר עליי", תיאר. "הייתי מתפלל למשהו ונענה. הייתי בא לבית כנסת, מתפלל, אבל לא יכול להיות חלק באמת. לא היה לי כיף לחיות ככה".
את הליך הגיור החל שלוש פעמים, עם שחרורו מהצבא, בהמשך האזרחות וגם בשנים האחרונות, אך בכל פעם לא סיים התהליך. "היום אני יודע לומר שלא הייתי בשל לזה", הוא אומר בגילוי לב. "ב-7 באוקטובר גויסתי למילואים. במלחמה נפצעתי ברגל, אחר כך חזרתי לעזה בתפקיד אחר, אבל הבנתי שאני לא מצליח ויש לי עוד שיקום ארוך".
מיכאל הוסיף: "כשהתחילה המלחמה ביקשתי מבית הדין לגיור לזרז את התהליך, כתבתי להם במכתב שאני נמצא בעזה ואני לא יודע מה יקרה, ואם חלילה יקרה משהו אני רוצה למות כיהודי. בסופו של דבר זה לקח זמן, נפצעתי וזה לא היה רלוונטי כבר, אבל כן המלחמה נתנה לי להרגיש שאני חלק מהסיפור. אני רוצה להיות חלק מהעם היהודי, לא רק במלחמה, אלא גם בזהות שלי. התגיירתי דרך נתיב. עמדתי בפני בית הדין לגיור כמה פעמים עד שהצלחתי לענות על כל השאלות וקיבלו אותי כיהודי. ויש לי מסר גם לכל מי שחושב לעשות את התהליך הזה – הוא לא כל כך קל, אבל לא צריך לפחד. בסוף בבית הדין לא רוצים להכשיל אותך, אלא שתעשה את התהליך כמה שיותר טוב. לעבור את זה ולהיות חלק מהעם הזה – זה מדהים".
"נולדתי בארה"ב וכילד קטן חייתי בוונצואלה", מספר אבי, תושב רעננה, לוחם מילואים שהשתחרר לאחרונה משירות סדיר בצה"ל ועם שחרורו עבר הליך גיור. "אמי לא יהודייה ועל כן לפי ההלכה גם אני לא. עלינו כשהייתי בן 4, למדתי את השפה והתרבות, השתלבתי עם חברים, לקראת השירות הצבאי התמיינתי למספר סיירות והתקבלתי לסיירת גבעתי".
עם הגיוס לצה"ל הוצע לאבי להגיע לקורס "נתיב", גיור צבאי. "כל הילדות הייתי בסביבה חילונית ולא ממש הרגשתי 'לא יהודי', והחלטתי להתגייס ישר בלי הקורס. בגבעתי היה חבר שסיפר שעבר קורס גיור והתגייר בצבא, ומי שליווה אותו בתהליך היה גלעד ניצן ז"ל. הייתה לי מחשבה שגלעד, בחור דתי, מיוחד מאוד, מהיישוב שילה, ילווה אותי גם בתהליך אבל הוא נפל במלחמה".
אבי הפך במהרה ללוחם ובהמשך היה בקורס מפקדים והמחשבה על גיור נדחקה. "לאורך המלחמה רציתי להיות עם הצוות. רק בחופשת השחרור התחלתי את קורס הגיור. התחברתי ממקום עמוק מאוד לסיפור של העם היהודי. כילד שמעתי הרבה סיפורים על סבא שלי מצד אבא ששרד את השואה, במלחמה הבנתי את המשמעות של להיות עם, שיהודי הוא יהודי בכל מקום. כישראלי ששירת בצבא הייתי חווה את הדבר השלילי בלבד, אנטישמיות ומלחמות, אבל בלי להיות חלק ממש. היום אני חלק מהסיפור של העם שלנו, לא רק בלהיות שותף, אלא ממש חלק ממנו".
במהלך הקורס חסרונו של גלעד חברו הורגש היטב. "גלעד היה בחור דתי, שמח, יש לו תמונה מפורסמת שהוא מחזיק ספר תורה. כל דבר שהוא עשה היה מיוחד, גם שבתות וחגים. בקורס חשבתי עליו הרבה".
במסגרת הליך הגיור אבי התבקש לחפש משפחה מלווה, שיחווה אצלה שבתות. נוסף על כך הוא חיפש קהילה להיות חלק ממנה, וכך הגיע לבית הכנסת של הרב פרבר. "הייתי קצת אבוד, הגעתי לבית הכנסת, דיברתי עם הרב וישר התחברנו", סיפר אבי. הרב פרבר הוסיף: "הוא הכיר פה כמה אנשים עד שמצא משפחה מאמצת, המשפחה של הגבאי, היה איתם בליל הסדר. זה סיפור קלאסי שאנחנו רואים הרבה במלחמה. השבת האחרונה הייתה שבת בסימן גיורים ואבי אפילו העביר דרשה בפני כל בית הכנסת על גיור ועל הסיפור שלו".
גם יורי, שהשתחרר במרץ האחרון משירות סדיר היישר למילואים, נמצא בסיום שלבי הגיור. "גדלתי באשקלון עם חברים ישראלים שרובם מסורתיים ולצידם תמיד היה לי את אורח החיים היהודי, חגים, מנהגים והכול. כשהתחלתי בתיכון להתמיין לתפקידים בצבא קיבלתי הזמנה לקורס גיור. הייתי בנתק מהוריי בשנות הנעורים ולא ידעתי באופן מוחלט שאני לא יהודי, אבל ההזמנה לגיור אישרה את זה".
יורי דחה את האפשרות של גיור לסוף השירות. להיותו לוחם במלחמה היה חלק חשוב מההחלטה להתגייר. "תמיד הרגשתי בחיים את הנוכחות של אלוקים. הייתי מתפלל שאצליח במשימות שהיו עליי. ב-7 באוקטובר, כשהוקפצתי מהבית לזיקים ולמעבר ארז, מה שבער לי זה להגן על מדינת היהודים, ולאורך הלחימה – זה גרם להתחבר הרבה יותר לעם ולארץ ולהרגיש שייך", הוא תיאר. "לאורך המלחמה לא יוצאים לי מהראש החטופים והאזרחים שלמענם אנחנו נלחמים, במדינה אחרת בלי העם הזה זה לא היה עובר ככה. החיבור לעם הזה נהיה פשוט הרבה יותר חזק ובקורס נתיב קיבלתי את המסגרת והליווי ברמה מאוד גבוהה, ואני שמח להיות חלק".
