בזמן שתל אביב נערכת לקיים את סוף שבוע הגאווה הרשמי הראשון שלה מאז מתפקת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, אלפי משתתפים צפויים להגיע לחגיגות. עבור ג'ונה מרילס, שמוכר לקהל העוקבים שלו בשם YENTA מדובר בהרבה יותר מעוד אירוע בלוח השנה. מבחינתו, זו נקודת ציון במסע אישי שהחל הרבה לפני שהגיע לישראל והבשיל דווקא כאן.
מרילס גדל בלונג איילנד שבניו יורק, במשפחה אורתודוקסית-מודרנית בעלת זיקה ציונית חזקה. "תמיד ידעתי שאחייה בישראל יום אחד", הוא מספר. "השאלה אף פעם לא הייתה אם אעלה לארץ, אלא מתי." את תהליך העלייה שלו הוא השלים בינואר 2024 בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב.
לאחר התיכון הגיע לשנת לימודים בישיבה בירושלים. התקופה הזו חיזקה את הקשר שלו ליהדות, אבל גם העלתה שאלות אישיות לא פשוטות. "זו הייתה שנה מדהימה, וקיבלתי תשובות להרבה שאלות שהיו לי על יהדות", הוא נזכר. "אבל כבר מגיל צעיר הבנתי שהחיבור בין העולם הדתי לבין הזהות שלי כגיי יהיה מורכב".
עם השנים השתנה היחס שלו לשמירת מצוות, אבל החיבור לרוחניות נשאר חלק בלתי נפרד מחייו. דווקא המעבר לישראל עזר לו להסתכל על הדברים אחרת. "מחוץ לישראל הרבה פעמים מרגישים שצריך לבחור צד", הוא אומר. "כאן, במיוחד בתל אביב, יש הרבה יותר מקום למורכבות. אני מרגיש חופשי להיות מי שאני, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה אישית."
התחושה הזאת ליוותה אותו גם כשיצא מהארון במהלך שנות הלימודים בקולג'. לדבריו, בני משפחתו קיבלו אותו בחום ותמכו בו לאורך כל הדרך.
לאחר שסיים שני תארים בארצות הברית, הרגיש שהגיע הזמן לשינוי. באוגוסט 2023 הגיע לישראל כדי לבדוק ברצינות את האפשרות לעלות לארץ. חודשיים לאחר מכן, ב-5 באוקטובר, הוא נחת בישראל כדי להתחיל את חייו החדשים; ואז הגיע 7 באוקטובר.
"התעוררתי לשיחת פייס טיים מחבר מקליפורניה", הוא משחזר. "לא באמת הבנתי מה קורה. לא ידעתי מה זה ממ"ד, ולא היו לי אפליקציות של פיקוד העורף בטלפון".
למרות אי-הוודאות וההלם, האפשרות לעזוב לא עלתה על הפרק. "לא חשבתי לרגע לחזור לארה"ב". במקום זאת, הוא בחר להישאר ולבנות את חייו לצד הישראלים בתקופה מהקשות שידעה המדינה. "בדיעבד, להיות כאן באותה תקופה היה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שחוויתי", הוא אומר. "הגעתי לישראל ברגע מאוד קשה שכולם עברו, ובמקביל גם התחלתי לבנות כאן את החיים שלי".
כמו עולים חדשים רבים, גם הוא חיפש דרך לקחת חלק ולעזור. הוא התנדב בבתי מלון שאירחו מפונים מהדרום ומהצפון, ועם ילדים שנעקרו מבתיהם בעקבות המלחמה. "ההתנדבות הזאת הכניסה אותי ישר לתוך החברה הישראלית", הוא מספר. "לא הייתי רק צופה מהצד".
חודשיים לאחר פרוץ המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת רייכמן. בתחילה חשב שהעתיד שלו נמצא בעולם ההייטק הישראלי. למשך תקופה מסוימת זה גם היה הכיוון, אבל ככל שהעמיק את השורשים שלו בתל אביב, גילה שהוא נמשך יותר ויותר לעולמות היצירה, התוכן והקהילה. "ישראל הוציאה ממני דברים שלא ידעתי שקיימים", הוא אומר. "גיליתי כאן חלקים בעצמי שלא הכרתי".
מה שהתחיל כתחביב קטן הפך בהדרגה לעשייה רחבה הרבה יותר, קהל עוקבים גדל, קהילה שנוצרה סביב התוכן שלו, והדמות שברשתות החברתיות כבר מוכרת בשם YENTA.
השם נולד במקרה, בזמן שלמד יידיש. המילה "יענטע", שמתארת בדרך כלל מישהי שאוהבת לדבר על כולם ולדעת הכול, מיד תפסה אותו. "כשראיתי את המילה הזאת אמרתי לעצמי: זה אני", הוא צוחק. "יהודים אוהבים לדבר על אנשים. מבחינתי זה לא דבר שלילי. ככה נוצרים קשרים, ככה נוצרת קהילה".
עם הזמן הפך YENTA לשם המותג שלו – כזה שמזוהה עם חיוביות, אותנטיות וחיבור בין אנשים. "הפסקתי לנסות להתאים את עצמי. היום אני פשוט אני וזה מספיק".
העשייה ברשתות החברתיות צברה תאוצה באופן מפתיע. בתחילת השנה סרטון שבו סקר מסעדת טאקו בתל אביב זכה לעשרות אלפי צפיות. "זה גרם לי להבין שאין באמת חוקים", הוא אומר. "אם אתה נהנה ממה שאתה עושה וזה משמח אנשים, כנראה שאתה בכיוון הנכון".
התגובות עודדו אותו לחשוב בגדול. בחודש הגאווה בשנה שעברה החליט לפרסם תוכן מדי יום ולהציג את האנשים, העסקים והמקומות שהופכים את הקהילה הגאה בתל אביב למה שהיא. הפרויקט נעצר בעקבות ההסלמה מול איראן והשיבושים שנלוו אליה, אבל השאיר אצלו חותם עמוק. "התחלתי לראות את הצל שלי בכל מקום", הוא נזכר. "ואז הבנתי שיש צל רק כשיש אור." עבורו, זו הייתה תזכורת למהות של הגאווה - למצוא אור, נראות ושמחה גם בתקופות מורכבות.
בחודש שעבר קיים את תערוכת היחיד הראשונה שלו, שנקראה "Who Is YENTA?". "זה היה הערב הכי גדול בחיים שלי", הוא מספר. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה יכולתי להראות לאנשים מי זה ייענטע ומי אני באמת."
התערוכה, יחד עם פרויקט הגאווה הקודם, הובילו להשקת היוזמה החדשה שלו – Thirty Days of YENTA. במסגרת הסדרה הוא מציג במשך חודש שלם עסקים בבעלות להט"ב, יוזמות קהילתיות, ביטוי עצמי ואנשים שהופכים את תל אביב לעיר מיוחדת.
בבסיס הפרויקט עומד רעיון פשוט: להיות מי שאתה בלי להתנצל על זה. מבחינתו, הגאווה היא הרבה יותר ממסיבות. "אנשים לפעמים שוכחים את זה", הוא אומר. "אני אוהב מסיבות, אבל הגאווה קיימת בזכות אנשים שנאבקו כדי שנוכל לחיות את החיים שלנו בגלוי ובחופש."
הסדרה משקפת גם את הרצון שלו להראות לעולם את ישראל כפי שהוא מכיר אותה. "ל-YENTA תמיד יש גישה חיובית", הוא אומר. "אני רוצה שאנשים יראו איך באמת נראים החיים בתל אביב. להכיר את האנשים שגורמים לי לחייך, ושגורמים גם לאחרים לחייך".
באופן אירוני, למרות שגדל סמוך לניו יורק, אחת הערים המזוהות ביותר עם ההיסטוריה והתרבות הלהט"בית בעולם, הוא אומר שרק בישראל הצליח לגבש באמת את הזהות הקווירית שלו. "רק כשהגעתי לתל אביב הרגשתי שאני מבין מה המקום שלי בתוך הקהילה הגאה", הוא אומר. "את הזהות הזאת בניתי כאן, לאורך הזמן".
לדבריו, אחד הדברים שהופכים את החוויה הזאת למיוחדת הוא הגיוון שמאפיין את הקהילה הגאה בישראל. "יש לי חברים ערבים ודרוזים שחיים כאן בגלוי כהומואים. האפשרות לחיות כקוויר במזרח התיכון בצורה פתוחה ובטוחה יחסית היא דבר יוצא דופן".
כשאירועי הגאווה בתל אביב חוזרים השנה במלוא העוצמה, מרילס יחגוג אותם לא רק כחלק מהקהילה, אלא גם כאזרח ישראלי. "זו הפעם הראשונה שאני חווה את מצעד הגאווה הרשמי בתל אביב כאזרח ישראלי", הוא אומר. "יש שם תחושה מדהימה של אהבה וקבלה מכל כיוון".
ולמי ששוקל עלייה, במיוחד מקרב הקהילה הגאה, יש לו עצה אחת: "פשוט תעשו את זה". לדבריו, העלייה שלו התרחשה כמעט בלי תכנון מוקדם. "עליתי די בספונטניות, והדברים הכי טובים קרו בדיוק כשלא ציפיתי להם".
הוא לא מתעלם מהקשיים, אבל מאמין שלאנשים מהקהילה הגאה יש כבר ניסיון בהתמודדות עם שינויים גדולים. "בתור אדם קווירי כבר למדת מה זה לצאת מאזור הנוחות שלך. כבר נאלצת לבחור באומץ במקום בביטחון. אז למה לא לעשות את זה גם כשמדובר במעבר למדינה חדשה?" עבור מרילס, הקפיצה הזאת הובילה אותו בדיוק למקום שבו היה צריך להיות. "אם משהו בכם מושך אתכם לכאן", הוא מסכם, "פשוט לכו על זה".
