"אני מתחייב להמשיך ולחזק את הדיאלוג ושיתוף הפעולה של הכנסייה עם העם היהודי", כתב האפיפיור ליאו ה-14, רוברט פרנסיס פרבוסט, במכתב ששלח בשבוע שעבר לרב נועם מרנס מהוועד היהודי-האמריקאי. היום ההצהרה הזו של האפיפיור הנבחר נשמעת כמעט מובנת מאליה, אבל היחסים בין הכנסייה הקתולית ליהודים ידעו ימים אחרים לגמרי.
מסעות הצלב, האינקוויזיציה, גירוש ספרד ועלילות הדם הם רק חלק מהדוגמאות לרדיפת נוצרים אחר יהודים בעבר. שורשי הרדיפה חוזרים אחורה עד לדמותו של יהודה איש קריות, שלפי הברית החדשה בגד בישו ומסר אותו לידי הרומאים. אלא שעם השנים, ובפרט במחצית השנייה של המאה ה-20, חלו שינויים דרמטיים ביחסה של הנהגת הנצרות הקתולית ליהדות וליהודים. דברי האפיפיור ליאו ה-14 מסמנים שגם המתיחות הדיפלומטית בין הוותיקן לישראל, על רקע אמירותיו של האפיפיור פרנציסקוס המנוח לגבי המלחמה ברצועת עזה, אינה מבטלת את השינויים האלה.
7 צפייה בגלריה
האפיפיור ליאו ה-14 מנופף למאמינים. התחייב להמשיך ברוח הצהרת "נוסטרה אטאטה"
(צילום: Alessandro Garofalo / רויטרס)
האב אלברטו יוהאן פארי נמצא בישראל כבר 18 שנה. כנזיר של המסדר הפרנציסקני, המסדר שקיבל את המשמורת על האתרים הקדושים לנצרות בארץ הקודש כבר לפני 800 שנה, הוא פוגש את כל האוכלוסיות. בתפקידו כמזכיר הקוסטוס (הקוסטוס – ראש הקסטודיה, כלומר ראש המשמורת), ובמיוחד כאחראי על הדיאלוג הבין-דתי של הכנסייה בארץ, הוא פוגש את הכול: את המורכבות, את הקשיים אבל גם את הדיאלוג והתקווה לשינוי.
"אני אחראי על הדיאלוג הבין-דתי יותר מ-12 שנה", הוא מספר, "כשאני התחלתי היו כמה פרויקטים בודדים, קבוצות של ישראלים שרצו לדעת קצת על הנצרות והגיעו לביקור. זה היה בסיס של דיאלוג, ופעלנו להרחיב אותו מאוד. היום מגיעים אלינו בין 900 לאלף אנשים בשנה, במיוחד צעירים אחרי בית ספר ולפני צבא, אבל גם סטודנטים וגמלאים".
האב אלברט יוהאן פארי: "חשבו שאם האפיפיור פרנציסקוס דואג למצב ההומניטרי הוא בעד חמאס. מבחינה פוליטית – המצב כרגע רגיש מאוד. אבל כעת יש אפיפיור חדש, והמילים הראשונות שלו היו על השלום, הדיאלוג הבין-דתי ובניית גשרים בין כל העמים"
מה המטרה של השיח הבין-דתי?
"להיפגש ולהסיר את החומות בינינו, את הסטיגמות שיש. דוגמה מרכזית לכך היא שיתוף פעולה שהתחלנו לפני 10 שנים עם בית כנסת, קהילת ציון בירושלים, שבראשה עומדת הרבּה תמר אלעד-אפלבום. כבר עשור שאנחנו מקיימים לימוד משותף של פרשת השבוע עם קהילת בית הכנסת. ביחד, יהודים ונוצרים דוברי עברית, אנחנו לומדים על מדרשים של הרבנים הגדולים ואבות הכנסייה, ועכשיו לומדים ביחד גם מספר תהילים".
התפניות של המאה ה-20
תפנית חשובה ביחס הכנסייה הקתולית ליהודים נרשמה עם סיומה של ועידת הוותיקן השנייה ב-1965, כאשר הוקראה ההצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא-נוצריות, שקיבלה את הכינוי נוֺסְטְרָה אטָאטֶה (בזמננו אנו). ההצהרה ההיסטורית זיכתה את היהודים מאשמה ברצח ישו וקראה להימנע מרדיפה אנטישמית.
הנשיא יצחק הרצוג לוחץ את ידו של האפיפיור החדש ליאו ה-14
(צילום: הוותיקן)
"אני גדלתי אחרי ועידת הוותיקן השנייה, שהיא נקודת המפנה בעמדת הנצרות כלפי היהדות", אומר האב פארי. "בוועידה תיקנה הכנסייה את התאולוגיה וההבנה שלה על הקשר בין נוצרים ליהודים. אחרי ועידת הוותיקן השנייה אמרנו – טעינו, היהודים לא אשמים במותו של ישוע, לא באותו דור ולא בדורות שאחרי כן. מזה הגיע שינוי עצום: לפני ועידת הוותיקן השנייה הנוצרים חשבו שהיהודים אשמים, שבגללם איננו יכולים להגיע לגאולה. אחרי הוועידה הזו, הגענו להבנה שטעינו, שצריך היה לומר – סליחה, היהודים יכולים להגיע לגאולה בדרכם".
האב פארי מסביר כי "הבשורה היחידה בברית החדשה שממש מצביעה על יהודים כאשמים במשהו היא הבשורה על פי יוחנן. היא נכתבה בסמיכות למפגש חשוב מאוד ביבנה. כל ראשי היהדות נפגש וקבעו שהיהודים המאמינים שישוע הוא המשיח לא יכולים להשתתף בקהילותיהם, וחייבים לעזוב את בתי הכנסת והקהילות. לכן, יוחנן העיד שהיהודים נגד המשיח והיהודים עשו כך וכך. מכאן נולדה התפיסה של הכנסייה שהיהודים לא מאמינים במשיח ולכן הם אשמים, שהם לא חלק מהקהילה של אלוהים ולנצח יהיו חייבים לשלם על זה. אבל אין תאולוגיה ברורה כזו. הקשר ישיר שאפשר לעשות הוא יהודה איש קריות – אבל גם זה לא נכון. התאולוגיה הנוכחית אומרת – המשיח היה חייב לעבור את המוות, אז אי אפשר להאשים את היהודים שמכרו אותו לרומאים. הייתה חובה שזה יקרה".
7 צפייה בגלריה
האב אלברטו יוהאן פארי. "ישוע היה חייב לעבור את המוות, אז אי אפשר להאשים את היהודים"
(באדיבות המצולם)
השואה הייתה אחד האירועים המרכזיים שהשפיעו על השינויים ביחסים בין הנצרות הקתולית ליהודים. אומנם יהודים לא מעטים הוסתרו במהלכה במנזרים ובכנסיות, אבל היו היסטוריונים שהאשימו את האפיפיור פיוס ה-12 בשתיקה לנוכח הזוועות ובכך שלא ניצל את כוחו ומעמדו בצורה מספקת כדי לפעול להצלת יהודים.
לדברי האב פארי, "לפני השואה לא היה אירוע כה גדול שזעזע את האוכלוסייה, ולכן לא הצליחו לייצר קשרים משמעותיים שייצרו שינוי תפיסתי. אחרי השואה עלו שאלות בתוך הכנסייה: האם אנחנו אחראים לזה? האם יש לנו תפקיד בזה? זה אירוע שבעקבותיו הייתה אפשרות להתחיל לחשוב על זה ולעשות משהו".
"גם אנחנו צריכים להשתחרר"
במהלך המלחמה בין ישראל לחמאס, האפיפיור הקודם פרנציסקוס האשים את צה"ל באכזריות. הוא טען כי "ילדים רוססו במקלעים" ודיבר על "הפצצות של בתי ספר ובתי חולים" – ללא התייחסות לראיות לכך שמחבלי חמאס פעלו מבתי ספר ומבתי חולים. ברקע הדברים האלה, מדינת ישראל לא שלחה נציג רשמי בכיר להלוויית האפיפיור, החלטה שספגה ביקורת רבה.
7 צפייה בגלריה
האפיפיור יוחנן פאולוס השני מטמין פתק בין אבני הכותל המערבי, ב-26 במרץ 2000
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
"התחושה של קורבניות, שאדם רואה את עצמו קורבן, עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה", מזהיר הרב יעקב נגן, ראש המרכז הבין-דתי אור תורה, מבית רשת אור תורה סטון. "אנחנו באירוע גלובלי, ואירוע כזה מחייב שיתוף פעולה עם עמים אחרים ודתות אחרות. לוותר מראש, להגיד 'כולם נגדנו', להיות 'עם לבדד ישכון' – לא ככה נצא מזה. 'ביחד ננצח' זה דרך בריתות, וחייבים להבין את זה".
הוא מוסיף ואומר: "בעזרת השם האפיפיור החדש, שבא משיקגו שיש בה קהילה יהודית גדולה, ימשיך בתהליך של דיאלוג בין-דתי ופִיוס. חשוב לומר שחלק מהתהליך הזה הוא שגם אנחנו צריכים להשתחרר. יש תופעה מכוערת מאוד של יריקות על נוצרים בארץ. אם ניתקע בכאב של העבר – לא נבנה את העתיד. נכון שיש לנו טראומות, אבל אנחנו רוצים לבנות עתיד אחר".
לגבי יחסו של האפיפיור המנוח ליהודים, הרב נגן מזכיר כי במכתב לד"ר אאוג'ניו סקלפארי כתב פרנציסקוס: "אלוהים מעולם לא הזניח את נאמנותו לברית עם ישראל, ודרך הניסיונות הנוראים של המאות האחרונות, היהודים שמרו על אמונתם באלוהים, ועל כך אנחנו, הכנסייה וכל המשפחה האנושית, לעולם לא נוכל להודות להם מספיק". "הייתה לו נטייה לפציפיזם, ואני לא חושב שהיה לו משהו אישי נגד העם היהודי, אבל אין לי כוונה לתרץ את זה", אומר הרב נגן בנוגע להתייחסויות החד-צדדיות של פרנציסקוס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "רק חשוב לזכור שגם אם היו כמה אמירות מקוממות בסוף חייו של פרנציסקוס, אנחנו נמצאים במקום אחר לחלוטין".
7 צפייה בגלריה
מכתבו ההיסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בכותל. ביקש מחילה
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
לדבריו, "זה היה תהליך. בעבר הייתה האשמה כללית שהיהודים אשמים ברצח ישו ומקוללים לכל הדורות, וזה הביא לשפיכת דם יהודי ללא סוף. הייתה גם אמונה שאנחנו נודדים בכל העולם כי אנחנו מקוללים".
הרב יעקב נגן: "בעזרת השם האפיפיור החדש ימשיך בתהליך של דיאלוג בין-דתי ופִיוס. חשוב לומר שחלק מהתהליך הזה הוא שגם אנחנו צריכים להשתחרר. יש תופעה מכוערת מאוד של יריקות על נוצרים בארץ. נכון שיש לנו טראומות, אבל אנחנו רוצים לבנות עתיד אחר"
זה מתקשר למיתוס היהודי הנודד.
"כן. היו גם תפילות קבועות רשמיות בכנסייה בקריאה שהיהודים הבוגדניים יתנצרו ויקבלו את ישו. בשנת 1965 הייתה קריאה נגד האנטישמיות, בנוסטרה אטאטה. שינוי דרמטי נוסף קרה בהובלת האפיפיור יוחנן פאולוס השני. הוא הביא להכרה במדינת ישראל. צריך להבין, זו טלטלה לא נורמלית. יש מיתוס מכונן בנצרות שהיהודים נענשו בנדודים על כך שלא הכירו בישו".
איך באמת נוצרים מסבירים את ההצלחה של מדינת ישראל והציונות?
"בנצרות הפרוטסטנטית כבר שנים מדברים על כך ששיבת ציון היא תהליך חיובי שמבשר גם על חזרת המשיח בהמשך, בפרט אצל האוונגליסטים. אחרי שבנצרות הקתולית כבר הסירו את הטענה שהיהודים מקוללים, בהבנה שזו פרשנות מעוותת שלא מבוססת על המקורים הנוצריים, חזרו להכרה בכך שישו בכל זאת היה יהודי, וגם כל התלמידים שלו. ספרי התנ"ך בכל זאת מדברים על שיבת ציון. אחרי שהסירו את המניעה להכיר בקשר בין היהודים לארץ, התאפשר צעד נוסף של הכרה במדינת ישראל".
7 צפייה בגלריה
האפיפיור פרנציסקוס המנוח. אמירות שנויות במחלוקת נגד ישראל
(צילום: Andreas Solaro / AFP)
יוחנן פאולוס השני לא רק הכיר במדינת ישראל, אלא גם הכיר ביהדות כ"אחות הגדולה" של הנצרות. כאשר ביקר בכותל המערבי ב-26 במרץ 2000, הוא הטמין בין האבנים פתק עם בקשת סליחה על רדיפת היהודים בעבר. בפתק, השמור כיום ביד ושם, הוא כתב: "אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם וצאצאיו לפרסם את שמך לאומות. אנחנו עצובים מאוד על התנהגותם של אלו שבמהלך ההיסטוריה גרמו סבל לבנים אלו שלך ומבקשים את מחילתך. אנו מבקשים להקדיש את עצמנו לאחוות אחים אמיתית עם בני עם הברית".
השפעות 7 באוקטובר
במהלך המלחמה נפגש הרב נגן עם משלחות של אנשי דת נוצרים מחו"ל. "באחד המקרים נפגשתי עם מנהיגים נוצרים מאפריקה שבאו להזדהות עם ישראל אחרי 7 באוקטובר", הוא נזכר, "משרד החוץ הביא אותי ואת רייצ'ל גולדברג-פולין, אימו של הירש, למפגש איתם. היא סיפרה על החטיפה של הירש והתחילה לבכות. היות שאלה נוצרים שבקיאים בתנ"ך, אמרתי להם – רבותיי, בספר ירמיהו כתוב: 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'. זה לא עבר, זה הווה. מול העיניים שלכם אתם רואים – רחל מבכה על בניה... גם הם התחילו לבכות.
"דיברתי עם מנהיג נוצרי ראשי מניגריה והוא אמר לי: אצלנו בכל חודש טרוריסטים מארגון בוקו חראם מחוללים אירועים כמו 7 באוקטובר, אבל אף אחד לא סופר אותנו ואף אחד לא רואה אותנו. צריך להבין שהיחס לעולם היהודי הוא אובססיבי. האובססיביות מתבטאת בשנאה, אבל יש בה גם צדדים אחרים. מי בעולם לא יודע על החטופים הישראלים? אבל כמה אנשים יודעים שיש עדיין אלפיים נשים יזידיות שהן שפחות מין בידי דאעש?"
איך אפשר לדעתך להשתמש בלקחים מההשלמה בין נוצרים ליהודים וליישם אותם ביחסים בין יהודים למוסלמים?
"זה כבר קורה, אנחנו כבר בתנועה, וזה התבטא בין השאר בהסכמי אברהם. היות שמבחינה תאולוגית הסיפור המוסלמי הרבה יותר קל, כי גם הם מאמינים באל אחד ללא דופי, ומבחינה היסטורית יש פחות משקעים, הצד היהודי יכול לתת כבוד ולהאיר פנים לאמונות ולחיים הדתיים של המוסלמים. צריך לעבוד הרבה על מערכות יחסים אישיות, שיהיה תהליך דו-כיווני של כבוד הדדי, כאשר המטרה היא שהזהות תיצור חיבור ולא עימות".
כשהאב אלברטו יוהאן פארי מתבקש לנתח את היחסים בין נוצרים ליהודים בישראל בימינו, הוא משיב: "לפני 7 באוקטובר היחסים היו בגדול טובים, במיוחד היחסים בין הוותיקן למדינת ישראל, ממש היה דיאלוג, וכך גם בין נוצרים ליהודים. בארץ היו האירועים של יריקות נגד כהני דת, במיוחד בירושלים, וזה הפך לעניין קצת יותר מדי בעייתי. זה מיעוט של יהודים שעושים את זה, לא מובן על מה זה מבוסס, אבל יש קהילה ספציפית שעושה את זה.
"7 באוקטובר עשה שינוי גדול. המילים של האפיפיור בעניין היו רגישות מאוד. אם הוא דיבר נגד הטרוריסטים זה היה בסדר, אם הוא היה בעד החטופים זה היה בסדר, אבל חשבו שאם הוא דואג למצב ההומניטרי הוא בעד חמאס. מבחינה פוליטית – המצב כרגע רגיש מאוד. אבל כעת יש אפיפיור חדש, והמילים הראשונות שלו היו על השלום, הדיאלוג הבין-דתי ובניית גשרים בין כל העמים".
נוצרים בישראל מוטרדים מיחס החברה היהודית כלפיהם?
"אני לא יכול לדבר בשם כולם, כמובן. אני נוצרי, איש דת איטלקי שחי בתוך החברה הישראלית. אני פועל עם הקהילה של קתולים דוברי עברית שהם כולם ישראלים, אבל רוב הנוצרים המקומיים בישראל הם ערבים במוצאם. אני יודע שזה עניין מסובך מאוד, ומהקהילות הקתוליות הערביות אני מבין שהם מרגישים כרגע במקום לא נוח, בגלל הזהות הערבית. מבחינה פוליטית הם ישראלים, אבל בדת או בלב – רבים מהם ערבים פלסטינים. צריך להבין שזה חלק מדיון גדול, סביב השאלה מה זה אומר להיות נוצרים בתוך מדינה עם רוב של יהודים ומוסלמים".
7 צפייה בגלריה
דגלי הוותיקן וישראל בכיכר פטרוס הקדוש. היחס לשיבת ציון השתנה
(צילום: Alessandro Garofalo / רויטרס)
לדבריו, "מה שמנסים לומר – כולם, כל אנשי הדת – זה שהתפקיד של הנוצרים הוא להיות באמצע. אנחנו חייבים לעזור לחברות השונות בארץ, לייצר דיאלוג ולקדם את זה שיהיו ביחד. ללמוד ביחד, לעבוד ביחד, להיות במדינה אחת. זה משהו קתולי מאוד – אנחנו כנסייה בינלאומית, אין לנו גבולות. לכן התפקיד שלנו הוא קצת יותר 'חופשי', לבנות גשרים".
התאכזבתם שלא בחרו לתפקיד האפיפיור בפיירבטיסטה פיצבאלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים והקרדינל הראשון מישראל, שנחשב לאחד המועמדים?
האב פארי צוחק: "היינו בציפיות גדולות, יכולנו רק להרוויח לוּ הוא היה נבחר. אפיפיור שבא מפה מכיר היטב את המצב של הארץ, של המזרח התיכון ושל הקהילה שלנו. היינו בטוחים שהוא יוכל להמשיך לטפל בעניין של ישראלים ופלסטינים, של ירושלים, לבחור נכון את מי שיעמוד בראש המסדר הפרנציסקני ואת מי שיהיה הפטריארך בירושלים. אבל עכשיו כשהוא חזר לכאן – גם זה מזל, אז אנחנו בכל מקרה שמחים".
