לפני כעשור, בתום משחק אימון בין קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב לברוקלין נטס מליגת ה-NBA, הוכה יהודי בשם לאונרד, פעיל ציוני מוכר שהגיע לצפות במשחק עם ילדיו. הילדים היו עדים לאירוע האלים.
לאונרד, שנחשב לדמות בכירה בקהילה היהודית בניו יורק, נפל קורבן לאלימות מצד מפגינים פרו-פלסטינים. הוא פונה לבית החולים הסמוך להיכל ברקליס סנטר לשם קבלת טיפול רפואי ומשטרת ניו יורק פתחה בחקירה. לאחר שנזקק למספר תפרים ואף סבל משבר באפו, הדגיש לאונרד בדבריו כי הוא מקווה שהאירוע ידרבן את ילדיו לשמור על ערכיהם ושיום אחד הם יתנדבו לשרת בצה"ל. השנים חלפו, ונבואתו של האב התגשמה – אחד משרת כלוחם והשני מצטרף אליו בימים אלה.
8 צפייה בגלריה
מפגינים פרו-פלסטינים בארצות הברית. "יש צונאמי של אנטי-ישראליות"
(צילום: Jose Luis Magana / AP)
לאחרונה נחת בישראל ד' (25), שעלה לישראל ועתיד להתגייס בסביבות דצמבר כחייל בודד. הוא הולך בעקבות אחיו הצעיר, סמל י' (21), שמשרת כבר שנתיים כלוחם בגולני. השניים מלווים לאחר עלייתם על ידי התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF, ו"צופים גרעין צבר".
"כשאתה עובר תקרית אלימה כזו מול הילדים שלך, זה יכול לשבור אותך או להפוך אותך לחזק יותר. מבחינתי, לראות אותם היום עולים על מדים, ומשרתים בצה"ל, זה הניצחון האמיתי", אומר היום אביהם של השניים, לאונרד. "זה מסמל שלא נשברנו, אלא בחרנו לקחת את זה צעד קדימה".
לדבריו, גאוותו בהיותו יהודי לא דעכה. "התקרית אירעה באוקטובר 2014, מיד אחרי מבצע 'צוק איתן'. הייתי שם עם שני הבנים שלי, אז הם היו בני 14 ו-10. אחד מחבריי הסתבך עם מפגינים פרו-פלסטינים. הם הגיעו עם דגלי פלסטין לשם ההתגרות, והוא החליט לקחת מהם את הדגל. אני לא מצדיק את מה שעשה, אבל הם עשו זאת במטרה ברורה לייצר פרובוקציה והוא נפל בפח שלהם. כשיצאנו מהמשחק התחיל המון להקיף אותנו ופתאום קיבלתי אגרוף בפנים, מול הילדים, למרות שלא הייתי מעורב בלקיחת הדגל", הוא משחזר. "שני בניי היו בהלם, ממש בהלם. זה היה רגע קשה מאוד, אבל במובן מסוים גם שיעור חשוב. הבנו שדווקא מהמקום הזה אנחנו יוצאים מחוזקים".
הוא מציין: "האווירה כיום בניו יורק מזכירה הרבה ממה שקרה אז. יש תחושת צונאמי של אנטי-ישראליות. אבל אני מנסה להסתכל קדימה ולבחון איך נותנים לדור הצעיר כלים להתמודד עם זה, לא רק דרך רשתות חברתיות, אלא מתוך ידע וגאווה יהודית אמיתית".
"לא ברחתי מארצות הברית"
כאשר ד' נשאל מה שהניע אותו לעלות לישראל, התשובה שלו קשורה לגורמים שונים. "זה משהו שרציתי לעשות מאז גיל 19. בהתחלה לא ממש הבנתי למה אני מרגיש את המשיכה הזו לישראל. חשבתי שזה קשור לרצון לגור ליד שכנים יהודים – אבל גם בלונג איילנד יש לנו שכנים יהודים. חשבתי שזה קשור לרצון לחיות בדמוקרטיה חופשית, רחוק מהאנטישמיות – אבל גם לונג איילנד היא דמוקרטיה, ואין שם פיגועים או פשעים אנטישמיים", הוא אומר. "בערך בגיל 22 הבנתי שהקשר שלי לישראל עמוק יותר, וזה הרבה מעבר למעבר למדינה אחרת. לא ברחתי מארצות הברית, אלא בחרתי לחיות במקום שאני מרגיש שיש לו משמעות עצומה עבורי, מקום שבו אני יכול לקיים אורח חיים יהודי, להיות חלק מהחיים היהודיים בצורה מלאה יותר ולתרום ישירות לעתיד המדינה שלנו".
כמו אביו, גם ד' מבהיר כי אירועי 7 באוקטובר רק חיזקו את ההחלטה שלו לעלות לישראל ולהתגייס ליחידה קרבית. "אני מאמין שכל יהודי משפיע על ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל – בדרכים ישירות או עקיפות, רוחניות ומעשיות. גם בתור אדם מאמין, אני מרגיש זכות גדולה עוד יותר לשלב את התרומה הישירה והאישית שלי דרך שירות צבאי, לצד האפשרות שצה"ל נותן ללמוד תורה במקרה הצורך", אומר ד', שמקווה לשרת בחטיבת גבעתי, שאותה הוא מעריץ זה זמן רב. "גם החוויה האנטישמית שאבי עבר, כמו כל מקרה אנטישמי בעולם, רק חיזקה אצלי את התחושה שלפעמים יהודי בתפוצות עלול להרגיש לבד מול מציאות עוינת. התחושה הזו עלולה לשבור אותך, אבל היא גם יכולה לתת כוח, להבין שבסוף מה שמחזיק אותך זה אתה, המשפחה שלך והאמונה שלך".
לאונרד מספר כי בנו י' טס לישראל מיד אחרי שסיים את לימודי התיכון, והחליט בעצמו להישאר בה. חודש לפני 7 באוקטובר הוא כבר עלה לארץ. את חג הסוכות העביר עם משפחתו בארצות הברית, ממש לפני שהמלחמה פרצה, אך כששמע על התתרחשויות בישראל הוא לא חשב פעמיים. "אנשים ניסו להימלט מישראל, והוא דווקא התעקש לעלות אליה, להשתרש בה ולהתגייס לקרבי", אומר לאונרד.
לעומתו של י', ד' עשה שנת שירות בישראל אחרי התיכון, ואחר כך המשיך ללימודים בקולג'. ההחלטה לעלות לארץ ולהתגייס הייתה אצלו תהליך ארוך, לא משהו שהגיע ביום אחד. המלחמה רק חיזקה את הרצון שלו לעלות ארצה.
"המלחמה לא הרתיעה את שני בניי, להפך. י' כבר היה בארץ כשהיא פרצה, וזה רק חיזק אותו להילחם", מעיד לאונרד. "אצל ד', זה נתן עוד דחיפה והאיץ את התהליך לרצון שכבר בער בו. בשניהם זה פשוט חיזק את ההחלטה להיות חלק מהסיפור של מדינת ישראל ולא לעמוד מהצד. אנחנו, בתור הורים, גידלנו את הילדים ברוח ציונית עם זיקה רבה לישראל. כל החיים הם גדלו מוקפים בחברים ישראלים קרובים, בתוכניות חינוכיות ובנסיעות חוזרות לישראל. זה היה האוויר שהם נשמו, אבל את ההחלטה לעלות ארצה ולהתגייס לקרבי הם קיבלו לבדם. אי אפשר להכריח ילד להתגייס לצה"ל, זה חייב לבוא מתוכו".
האחים י' וד' במפגש המרגש בנמל התעופה בן גוריון
(צילום: מהאלבום הפרטי)
לאונרד מודה שהעובדה ששני בניו התגייסו לשירות קרבי אינה פשוטה עבורו, שכן הוא חי בדאגה מתמדת. "עם זאת, יש לי גם גאווה עצומה בהם. הם לא רצו לצפות ולעמוד מהצד, אלא להיות חלק מהסיפור היהודי והישראלי, ואני מעריך אותם על זה יותר מכול", הוא אומר.
8 צפייה בגלריה
האחים ד' וי'. "לפעמים יהודי בתפוצות עלול להרגיש לבד מול מציאות עוינת"
(צילום: אלבום פרטי)
נויה גוברין, סמנכ"לית קשרי צבא וקהילה בתוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF, אומרת כי סיפורם של שני האחים, שבחרו לעלות לישראל, הוא מקור השראה לכולנו. "דווקא בתקופה מאתגרת זו, רצונם לחיות כאן ולתרום למדינה משקף את תחושת האחווה והשליחות שמאפיינת את קהילת החיילים הבודדים. אנו ב'נפש בנפש' גאים ללוות אותם ולתמוך בהם לאורך כל הדרך, ורואים בהם מודל לדור צעיר שבונה כאן את עתידו", אומרת גוברין.
ארגון נפש בנפש הוא ארגון ללא מטרת רווח שהוקם ב-2002 על ידי הרב יהושע פס וטוני גלברט, ומטרתו לענות על אתגרים לאומיים של מדינת ישראל דרך עלייה ולמזער את המכשולים הכלכליים, המקצועיים, הלוגיסטיים, והחברתיים של עולים מצפון אמריקה. ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF) הוקם ב-1981 ופעולתו מוקדשת לחיילים ולחיילות בצה"ל, לפצועי צה"ל ולמשפחות שכולות.
