בין 4 ל-7 בנובמבר 1945 התחוללו פרעות ביהודי לוב שבמחוז טריפוליטניה, בטריפולי ובערי המעטפת סביבה. בשלושה וחצי ימי לינץ' ברברי נרצחו 133 יהודים – רובם נשים וילדים, מאות נפצעו (מתוכם 170 פצועים קשה שהפכו נכים לכל ימי חייהם). כמו כן, דווח על ארבעה מקרי אונס, אם כי ההערכות הן שהיו לבטח הרבה יותר. איש מאנשי הממשל הצבאי הבריטי שהיה שם לא הגן על היהודים במצוקתם, שלא לדבר על לעצור את הטבח שביצעו בהם שכניהם המוסלמים (יש גם עדויות לכך שהבריטים היו אלה שדחפו ועודדו את ההמון מסיבותיהם שלהם, כמו שקרה בפרעות בארץ ישראל).
לציון 80 שנה מאז הפרעות ביהודי לוב, ייערך היום (יום רביעי) טקס לציון הטבח המזוויע שבוצע בקהילה - בטריפולי ובכפרים שבסביבתה. הטקס, פרי יוזמת מרכז "אור שלום" - מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, ייערך במעמדו ובביתו של נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. הוא יכלול הענקת מדליות זיכרון, סקירה היסטורית של האירועים, עדויות ניצולים וקטעי מוזיקה ושירה.
9 צפייה בגלריה
חלקת הקברים בבית העלמין של טריפולי, שבה טמונים חללי הטבח מטריפולי
(צילום: באדיבות מרכז "אור שלום" – מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, אנו - מוזיאון העם היהודי)
יצחק זקינו חביב – נשיא הקהילה היהודית דאז – זעק לעזרה בתחנות המשטרה, אך קריאותיו לא נענו. היום, לאור הטבח הנורא שאירע ב-7 באוקטובר, ניתן להבין את עוצמת האירוע שנדחק במשך 80 שנה לשולי הזיכרון ההיסטורי. אותו דור שנשא את פצעיו ברבות השנים, כמעט ונעלם בדרך הטבע, אך התיעוד נותר – שחור על גבי לבן.
המסגרת לאירועים היא תקופת שיקום הקהילה לאחר התפרקותה בשואה. לוב הייתה חזית דרומית של מלחמת עולם שנייה. ניצחון הצבא הבריטי על הנאצים ו"עוזריהם", כלומר איטליה הפשיסטית ששלטה בלוב, היווה גלגל הצלה וישועה ליהודים שניזוקו קשות מגל הגזענות.
אבל תבוסה זו אפשרה את שיבתם של לאומנים מוסלמים שבינתיים התחזקו בתפיסותיהם הלאומיות אל ארצם – לוב. היהודים שעד אז חיו בשיתוף עם שכניהם בארץ המוסלמית לא שיערו שזוממים להשמידם, לבזוז את רכושם בפרץ שנאה רצחני. הם היו עסוקים בהחלמה ונתנו אמונם בשכניהם, כמו גם בממשל הצבאי הבריטי.
9 צפייה בגלריה
בית הכנסת בכפר זאוויה, שנשרף כליל
(צילום: באדיבות מרכז "אור שלום" – מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, אנו - מוזיאון העם היהודי)
ב-4 בנובמבר 1945, על פי אות מוסכם (ככל הנראה מהבריטים שארגנו ועודדו), פרצו לעת ערב הפורעים בכמה מוקדים בעיר טריפולי ותוך פחות מיממה הרצח ההמוני הגיע גם אל יישובי המעטפת: זאוויה, זנזור, מסיללאתה, עמרוס ותאג'ורה. הפרעות נמשכו והתגברו עד שעות הצהריים ב-7 בנובמבר.
פרט לפגיעה בנפש, נזקי הרכוש נועדו למוטט את הבסיס הכלכלי של הקהילה היהודית שהיוותה מנוע למנגנון הפיננסי של לוב האיטלקית, נאמדו בכמיליון לירות שטרלינג. גם בלוב של ימינו רווח הסטראוטיפ האנטישמי של יהודים כבעלי תאווה עזה לממון. אם לא די בכך, תשעה בתי כנסת נשרפו ונבזזו, 813 בתי עסק הושחתו, מתוכם כ-500 חנויות יהודיות בטריפולי. 200 בתי מגורים רוקנו כליל, ו-4,000 יהודים שנותרו ללא בגד ללבוש. המצב גרם לכך ש-10% מכלל יהדות לוב שוכנו במחנות פליטים בטריפולי, באוהלים, כשחודשי החורף גרמו להם לסבל רב.
9 צפייה בגלריה
קברו של החלל הראשון בטבח, משה קיש, שהיה עשיר גדול ונרצח על ידי העובד שלו
(צילום: באדיבות מרכז "אור שלום" – מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, אנו - מוזיאון העם היהודי)
מעולם לא נלקחה אחריות על הטבח הנורא. הממשל הצבאי הבריטי לא התנצל ואנגליה לא הכירה בכישלונה להגן על נתיני קהילה שהייתה תחת חסותה. קל וחומר שמעולם לא נתקבל פיצוי הולם, אלא רק 300 לירות שטרלינג שנאספו כתרומת החיילים הבריטים הארצישראליים ששירתו בזמן הזוועות.
יהדות לוב התחננה לסיוע, אולם נתקלה באטימות מלאה לבקשותיה – אנגליה נאלמה וסתמה אוזנייה לקריאות המצוקה. ברור כי אירועים אלו, שלא היו רק מנת חלקה של יהדות לוב, היוו את האות הסופית לניתוק וחיסול גלות לוב ועלייה כגוף אחד אל ארץ אבותינו – ארץ ישראל שנולדה מחדש כבית לאומי לעם ישראל.
9 צפייה בגלריה
נרצחים מאותם ימים, שראv אור בדוח של הבריטים. מופיעות בו משפחות שלמות מהכפר זנזור שנטבחו
(צילום: באדיבות מרכז "אור שלום" – מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, אנו - מוזיאון העם היהודי)
9 צפייה בגלריה
נרצחים מאותם ימים, שראv אור בדוח של הבריטים. מופיעות בו משפחות שלמות מהכפר עמרוס שנטבחו
(צילום: באדיבות מרכז "אור שלום" – מרכז לשימור מורשת יהדות לוב ולהנחלתה, אנו - מוזיאון העם היהודי)
לידיה חיון (96) ממושב יציץ, שרדה את הפרעות ומשתפת בעדותה. "כשחזרתי עם משפחתי מאירוע משמח, עברנו דרך שוק את'רק, בו היו חנויות רבות של יהודים. אבל לא יכולנו לעבור בו, מכיוון שהתחולל בו כאוס נוראי. כל הוויטרינות של היהודים נופצו ועל הרצפה היו מוטלים אנשי הקהילה שהוכו עד זוב דם ומוות", משחזרת חיון, בתה של רחל מסיקה מטריפולי. "למזלנו, היה אדם שסייע לנו להיחלץ משם דרך סמטה צדדית. מבצעי הפרעות בזזו רכוש, שחטו והתעללו בכל אנשי הקהילה היהודית, כולל אישה הרה, לה חתכו את הבטן ושמו את העובר על החזה שלה. הפורעים אף חתכו את איברי מינם של הגברים, ושמו אותם בפיהם".
חיון, מזועזעת עד עצם היום הזה מהמראות אליהם נחשפה באותם ימים, כשהיא בת 16 בלבד. "אף אחד לא נקף אצבע כדי לעצור את הפרעות וההתעללות ביהודי טריפולי והאזור. ראו שמרביצים והורגים, אבל לא עשו דבר. רק בחלוף 48 שעות מפרוץ הפרעות, נלקחו הפצועים לבית החולים הגדול או לנקודות בהן רוכזו וטופלו".
שורד נוסף מאותם אירועים איומים, הוא שמואל יאמין (88) ממזכרת בתיה. "ראינו יהודי מחמם שמן וזורק על ערבים שרצו לטפס על הקירות. היו בתים שרופים, הרוסים לגמרי. ראיתי יהודי אחד שוכב על הגב עם ברזנט על הצוואר. שחטו אותו. ראיתי עוד יהודייה שניסתה לטפס על עץ תמר, אך הופלה והותקפה במכות גרזן", משחזר יאמין, שהיה בן 8.5 בזמן הטבח. "אני לא יכול לשכוח את ריח שריפות הבתים שהתמוטטו, את קולות הבכי והצעקות. הייתה מהומה בכל מקום. ראיתי משפחות שלמות שנטבחו באלימות איומה של מכות גרזן וקלשונים. גופות נטמנו בקברי אחים בבית העלמין היהודי, כשהגופות חרוכות, חתוכות ומרוסקות".
פדהצור בנעטיה, יו"ר מרכז "אור שלום" זועק את זעקת הנרצחים כבר שנים רבות, מנסה בכוחותיו הדלים להביא את הטבח הנורא אל קידמת הבמה ההיסטורית של עם ישראל, ללא הצלחה יתרה. "מה שקרה באותו טבח נוראי ב-1945 הוא ממש העתק למה שקרה בישראל לפני שנתיים בלבד. אותן רציחות זוועתיות שהדעת לא סובלת, של תינוקות, ילדים, גברים ונשים, רק בגלל יהדותם. יהודי לוב עם הרקע הזה, כמו גם בני ובנות הדור שני, ידענו למה מסוגל האויב האכזר. לאיזה רוע מפלצתי הוא יכול להגיע", אומר בנעטיה. "האם ילדינו ונכדינו בעוד 78 שנים גם יתנו לטבח 7 באוקטובר להיעלם מדפי ההיסטוריה של עם ישראל? ברור שלא".
