הם גדלו בסביבה נוצרית בעיר סנטיאגו דה קאלי במערב קולומביה, התגיירו ועלו לישראל – והיום הם משרתים בחטיבת כפיר בצה"ל כחיילים בודדים ומשתתפים במלחמה: ש' ו-י' הם אחים תאומים שעברו בחייהם מסע לא שגרתי. החיבור שלהם ליהדות החל בסיפור מיוחד במינו על קהילה שעברה טלטלה.
"בילדותנו היינו הולכים לכנסייה בקאלי, והיה שם כומר שהיה מארגן בכל שנה טיסה לישראל. ככה הוא הכיר את היהדות, ובשלב מסוים הוא רצה ללמד את כולם על היהדות", מספר ש' (בשל הנחיות דובר צה"ל והצנזורה הצבאית שנועדו לשמור על הלוחמים, השמות המלאים שמורים במערכת ופניהם בתמונות עדכניות טושטשו). "היינו הרבה אנשים בכנסייה, בערך 500. הרבה מהקהילה הלכו אחריו והתגיירו. הכנסייה הפכה לבית כנסת, היו צריכים להחליף שם הכול".
7 צפייה בגלריה
התאומים במדי צה"ל. "הכנסייה בקאלי הפכה לבית כנסת"
(צילום: מנהלת החרדים הצבאית, באדיבות דובר צה"ל)
היו גם מתנגדים למהלך?
"יש אנשים שזה היה להם ממש קשה. כל החיים הם היו נוצרים, ופתאום מישהו אומר להם: 'תקשיבו, אנחנו כבר לא מאמינים בדבר הזה'. זה שינוי גדול לאנשים. במיוחד למבוגרים יותר, היה קשה. היו הרבה אנשים שלא קיבלו את זה ועזבו".
י' מוסיף: "זה שינוי גדול מאוד, לא רק בדעה אלא גם בתרבות. צריך ללמוד ולעבוד קשה בשביל זה".
הוריהם התגרשו כשהיו תינוקות, והם גדלו אצל אימם. הם התגיירו יחד עם האם. "התחלנו ללמוד על היהדות בגיל 12–13, ועברנו גיור בקולומביה בגיל 14", מספר ש'. בהמשך הם עברו שוב גיור בארץ, מאחר שהרבנות בישראל לא הכירה בגיור שעברו בקולומביה.
7 צפייה בגלריה
נשיא קולומביה גוסטבו פטרו. ידוע בעמדותיו האנטי-ישראליות
(צילום: Leonardo Fernandez Viloria / רויטרס)
אימם דחפה אותם גם לעלות לישראל. "רצינו ללמוד באוניברסיטה, אני רציתי ללמוד רפואה ואח שלי רצה ללמוד רפואת שיניים. כל החברים שלנו היו שם, כל החיים שלנו", משחזר י'. "יום אחד אמא שלנו הגיעה אלינו ושאלה אותנו אם אנחנו רוצים לעלות לארץ, ללמוד לישיבה, להתגייס ולעשות חיל בישראל. בהתחלה אמרנו לה שאנחנו לא רוצים. כשכל החיים שלך במדינה מסוימת, קשה לחשוב לעבור למדינה אחרת שנמצאת במרחק 12 אלף קילומטרים. באותו זמן לא ידענו שום מילה בעברית, אפילו לא ידענו להגיד 'שלום'. אחרי יומיים אמא שלנו שאלה את אותה שאלה, אחרי יומיים אותה שאלה, שוב ושוב – עד שבסוף אני ואחי התחלנו לדבר בינינו, חשבנו אולי ללכת לשם, לראות איך התרבות ולהתרשם. אמרנו לאמא שלנו שנלך לשלושה חודשים, נכיר את התרבות ואז נחזור ונמשיך את החיים שלנו בקולומביה".
לפני כשלוש שנים הם נחתו בישראל לתקופה של שלושה חודשים. "הגענו לשלושה חודשים, ואחרי שהתחלנו להכיר את התרבות, את השפה, את האנשים והחברים בישיבה שאליה הגענו – פשוט התאהבנו. במדינה, באנשים, בכל מה שקשור לארץ ישראל", מעיד י'. "כשהגיע היום של הטיסה, אמרתי לאחי שאני לא רוצה ללכת לקולומביה. אמרתי לו שאני אוהב את המקום הזה ורוצה לחיות כאן בארץ. דיברנו בינינו והחלטנו שזה מה שאנחנו רוצים לחיים, לעתיד ולילדים שלנו. החלטנו גם להתגייס, אחרי שראינו חיילים ואת החשיבות שלהם במדינה".
לא מתכננים ביקור מולדת בקרוב
הם בני 22, ומשרתים בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר. בהתחשב בכך שהגיעו ארצה רק לפני שנים ספורות, העברית שלהם מפתיעה לטובה. לפני שלבשו מדים, הם למדו שנה וחצי בישיבת ההסדר היכל אליהו בכוכב יעקב. הם הגיעו לשם דרך רב בקולומביה שהכיר את אחד מהרבנים בישיבה הזו, וכך הם התגלגלו לתוכנית של הישיבה שבמסגרתה מלווים בחורים מדרום אמריקה בתהליך גיור.
7 צפייה בגלריה
"אנשים פשוט לא יודעים את האמת על ישראל". התאומים במדים
(צילום: מנהלת החרדים הצבאית, באדיבות דובר צה"ל)
ב-7 באוקטובר 2023 הם עוד היו בישיבה. "ראינו את כל מה שקרה ורצינו רק לתרום, לעשות משהו", נזכר י'. "חיפשנו איך להתנדב ולעזור. רצינו לתרום דם, אבל הבנו שזה לא אפשרי כי עוד לא היינו שלוש שנים בארץ. התחלנו לעזור למשפחות ביישוב, כי הרבה גברים התגייסו למילואים ומשפחות היו צריכות עזרה עם הילדים". הם התגייסו במסגרת מסלול ההסדר כחודש לאחר תחילת המלחמה, בנובמבר 2023.
בימים אלה הם גרים בדירה של מיזם "בית חם" של האגודה למען החייל, בפסגת זאב בירושלים. המיזם מעניק לחיילים בודדים אפשרות לגור בדירות של האגודה. "זו דירה ממש יפה, עם רהיטים והכול, התאהבנו בה. לא האמנתי שזה יהיה כזה טוב", מעיד ש', ואחיו התאום מציין: "יש לנו שם הכול. האחראי לדירה גם מביא לנו אוכל לפעמים, המקום יפה מאוד ויש מי שדואגים לנו".
בועז בוסאני, מנכ"ל פרויקט "בית חם" של האגודה למען החייל, מספר: "כחלק מהמחויבות שלנו לחיילים הבודדים, אנו פועלים כדי להעניק להם בית חם, תמיכה וליווי אישי. הם נותנים את הכול למען המדינה, ואנחנו כאן כדי לתת להם את כל מה שהם צריכים כדי להרגיש בבית. כמו הדירה שלהם בפסגת זאב יש עוד כ-270 בתים חמים ברחבי הארץ שבהם מתגוררים יותר מ-1,300 חיילים וחיילות בודדים".
האחים לא מתכננים לבקר בקרוב בקולומביה, לנוכח המדיניות של ההנהגה המקומית. נשיא קולומביה גוסטבו פטרו ידוע בעמדותיו האנטי-ישראליות הקיצוניות, ובחודש מאי הוא הודיע על ניתוק היחסים עם ישראל. בסוף השבוע הוא עורר סערה נוספת כאשר הצטלם עם תמונה שמציגה את מפת ארץ ישראל כפלסטין, ובתוכה מפתח המסמל את "זכות השיבה" הפלסטינית. מעבר לכך הוא כינה את המתרחש ברצועת עזה "רצח עם", כפי שכבר עשה בעבר.
"אנחנו כמובן לא מסכימים איתו על שום דבר, אבל אנחנו חושבים שאנשים עם עמדות כאלה פשוט לא מכירים את הסיפור האמיתי", אומר י'. "הם רואים כל מיני סרטונים ודיווחים שהם לא אמיתיים. מי שחושב דברים לא טובים על עם ישראל, וחושב שהעבודה שלנו בתוך עזה לא חשובה ושאנחנו לא פועלים בדרך הנכונה, פשוט לא יודע את האמת".
לנוכח המצב, אתם חוששים להגיע לקולומביה ולבקר את אמא שלכם?
"כן, שמענו גם על הסיפור של הלוחם בברזיל. מאז שהתגייסנו לא טסנו".
7 צפייה בגלריה
תיעוד מפעילות גדוד נצח יהודה באזור בית חאנון. "נלחמים כדי שהאנשים בעוטף עזה יוכלו לחיות"
(צילום: דובר צה"ל)
יוצא לכם לדבר עם חברים מקולומביה שלא מבינים את המצב ולהתווכח איתם?
ש': "האמת שלא. אין לנו הרבה חברים בקולומביה, והחברים יודעים מה המצב. אנחנו מסבירים להם. הם עם ישראל".
י': "כשיש טילים או משהו חריג בחדשות, הם שואלים אם אנחנו בסדר ומה המצב שם, ואנחנו מספרים להם שהכול בסדר. קשה, אבל עושים את מה שטוב".
אמא במרחק אלפי קילומטרים
י' ו-ש' עשו טירונות במקביל, ומשרתים במחלקות שונות. "כשסיימנו את ההכשרה הצטרפנו לגדוד והתחלנו לצאת לפעילויות, למארבים ולכל מיני דברים מעניינים יותר. נכנסנו כמה פעמים לרצועת עזה. לפני חודשיים בערך היינו בבית חאנון. אני יצאתי לקורס צלפים, וזה יאריך את השירות שלי", אומר י'. יש להם מחשבה לצאת לקורס קצינים, אבל ההחלטה עוד לא התקבלה.
"בכניסה האחרונה לרצועת עזה היה קשה מאוד", מספר י'. "זה היה בלילה, היה גשם של החיים, והיינו עם משקלים כבדים מאוד. כל אחד סחב על הגב שלו את כל האוכל שלו, את כל הציוד שלו ואנחנו הצלפים גם את כל הנשקים שלנו. בלילה היה קר מאוד, ולהיכנס שלושה קילומטר עם כל הגשם והבוץ, כמו שצריך, עם דילוגים וחיפויים – זה לא היה קל. כל הזמן חשבתי מתי זה הולך להיגמר. בבוקר הפלוגה של אחי קיבלה RPG מהאויב, חייל נהרג (סמל אוריאל פרץ מביתר עילית, ש"מ) ועוד שמונה נפצעו. זה היה רק היום הראשון, חששנו שיהיה ככה בכל יום. חברים שהכירו אותו אומרים שאוריאל היה בחור נחמד מאוד וחזק מאוד, אחד שהיה מוכן לתת הכול".
יש מי שטענו שהמלחמה נמשכת זמן רב מדי ללא תכלית. אתם הרגשתם שהנוכחות שלכם ברצועה חשובה ותורמת?
"אנחנו יודעים שהמלחמה היא לא דבר קל, כל אחד חייב לתת את החלק שלו ולעשות השתדלות – אבל אנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו משמעותי, שמתקדמים, שעושים את זה בשביל העם שלנו, בשביל החטופים, בשביל האנשים שחיים ביישובים ליד רצועת עזה. כדי שהם יוכלו לחיות".
שגיא דקל-חן נפגש עם משפחתו. "בשביל זה אנחנו נלחמים"
(צילום: דובר צה"ל)
איך אתם מרגישים כשאתם רואים את התיעודים של החטופים שחוזרים הביתה במסגרת העסקה?
"מרגישים טוב, כי בעצם בשביל זה אנחנו נלחמים. בשבילם, שיחזרו הביתה בשלום, כולם".
עד כמה אמא שלכם דואגת בתקופה הזו?
"אנחנו משתדלים לדבר איתה כל יום, לומר לה שאנחנו בסדר, שאנחנו עובדים את ה' וגם עושים משהו חשוב בצבא. היא גאה בנו".
ש' מציין: "כשהיינו חודש בעזה היה קשה להיות בתקשורת. היא עוקבת אחרי החדשות ואני אומר לה כל פעם שעדיף לא להאמין לחדשות כשהן מגיעות לקולומביה. אנחנו מספרים לה את כל מה שקורה באמת. מה שמגיע לשם זה אסונות ודברים קשים". אחיו משלים אותו: "אנחנו מסבירים לה שזה לא ככה בכל מקום, זה לא שאי-אפשר לחיות בארץ ושאנחנו כל הזמן בסכנה".
